22 ביוני 1941. היטלר הפר בצורה בוטה את הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ופתח במבצע ברברוסה, גרמניה פלשה לרוסיה. נפתח קרב עקוב מדם, במהלכו נפגעו שני שלישים מכוחות הצבא הגרמני. זה היה המהלך שהעביר את סטלין לצד השני והביא, בסופו של דבר, לסיום המלחמה ולהפסקתה של השמדת היהודים. רוב ההיסטוריונים סברו לאורך השנים כי מלחמה בין הצדדים הייתה בלתי נמנעת בכל מקרה, אולם דחייתה כנראה הייתה מייצרת השלכות חמורות בהרבה על מפת השליטה העולמית בכלל וגורל היהודים בפרט. לא מן הנמנע שבסיטואציה כזאת סטלין אף היה משתף פעולה עם תוכנית הפתרון הסופי, שנהגתה כחצי שנה אחרי הפלישה לשטח הרוסי. אחרי הכול, על פי תאוריה שרווחה אחרי מותו, הוא תכנן לתת לכך יד בעצמו.
ב"הימים האחרונים של סטלין" סוקר יהושע רובנשטיין את מהלך העניינים בברית המועצות מסוף שנות ה-40 עד אמצע שנות ה-50, לפני, במהלך ואחרי מותו של הדיקטטור ב-5 במרץ 1953. רובנשטיין מגולל בהרחבה את רגעי חייו האחרונים, ומתאר כיצד גסס במשך ארבעה ימים רק בשל פחדם של הסובבים אותו להעניק לו טיפול. הוא מספר גם על יחסי הכוחות וקרבות הירושה בין בכירי המפלגה, בעיקר ניקיטה חרושצ'וב ולברנטי בריה, ועל ההלם בברית המועצות והסיקור העולמי מחוצה לה. מה שמעניין יותר מכל בספר הוא יחסו של יוזף סטלין ליהודים וגם התאוריה הבלתי מוכחת לפיה רצה לגרש אותם למזרח ולהיפטר מהם, רעיון שמזכיר ולא במקרה רודן אחר מהתקופה ההיא.
בימים הראשונים שאחרי המלחמה נתפס סטלין כאחד הגיבורים שהצילו את העולם. בקיבוצים בישראל התייחסו אליו כאל מושיע. למעשה, רק למעלה מעשור לאחר סיום המלחמה, כשהמוסד הצליח לשים ידו על הנאום הסודי של חרושצ'וב, התבררו ממדי הזוועות של הרודן. בין האוכלוסיות שסבלו מנחת זרועו הקטלנית היו גם היהודים ברחבי הטריטוריה הסובייטית. סטלין לא אהב אותם, אם כי לא הגיע לממדים של טיהור. האם היה עושה את זה לו היה יכול?
רובנשטיין מתאר כיצד התנכל סטלין ליהודים. ב-1948 הוא הורה לרצוח את השחקן שלמה מיכואלס, מגיבורי התרבות של יהודי ברית המועצות, וההתנכלויות הגיעו לשיא ארבע שנים לאחר מכן עם עלילת הרופאים - פרשה שהחלה בהוצאתו להורג של הפוליטיקאי הצ'כוסלובקי-יהודי רודולף סלנסקי ונמשכה בהעמדה לדין של תשעה רופאים רוסים, שישה מהם יהודים, בחשד שקשרו קשר להמתה של מנהיגי ברית המועצות בהרעלה.
אלא שכל אלה הם מקרים של רדיפת בודדים, שאין בהם, לכאורה, עדות על תוכניות גדולות יותר לגבי יהודי ברית המועצות. עם זאת, המדינה הפכה להיות מורעלת והאנטישמיות החלה להתפשט. רובנשטיין מהדהד תאוריה קונספירטיבית שרווחה כבר לאחר מותו של סטלין אך מעולם לא הוכחה, לפיה תכנן להגלות יהודים לקזחסטן, לסיביר ולבירוביג'ן, וכל זאת פחות מעשור לאחר שהסובייטים עצמם היו שותפים לשחרור הפליטים ממחנות ההשמדה. השאלה המעניינת היא האם אכן הייתה תוכנית כזאת.
על פי הספר, אין לכך סימוכין. "הטיעונים שלפיהם תוכנית כזאת לא הייתה קיימת משכנעים ביותר ומבוססים על כך שלא נמצא ולו מסמך אחד שיכול לאשר שהיא אפילו נדונה", כותב רובנשטיין, "תוכניותיו של סטלין להגלות את היהודים היו בין המסמכים המבוקשים ביותר, אבל דבר לא נמצא". כמובן, אין מנוס אלא להשוות להיטלר, שבעצמו אף פעם לא הזכיר מפורשות את כוונותיו האופרטיביות בעניין היהודים. רובנשטיין מציף פרשנות לפיה הקצין הבכיר מיכאיל ריומין פעל נגד היהודים ללא הוראות מלמעלה אלא "יצר מצב דומה לאופן שבו נהגו קצינים נאצים 'לעבוד לקראת הפיהרר'. הם ביצעו בעצמם זוועות ללא הוראה מפורשת והתבססו על הבנתם מה היטלר מצפה מהם בכל הנוגע ליהודים, לחתרנים או לבעלי מוגבלויות".
אספקט מעניין אחר בספר הוא יחסי הגומלין בין ישראל לברית המועצות בימיו של סטלין. ב-1947 הצביע אנדריי גרומיקו, נציגה של ברית המועצות באו"ם, בעד הקמת המדינה, תוך שהוא מפליג בשבחו של העם היהודי. התמונה הזאת השתנתה מהר מאוד. כבר ב-1948, שנת הקמת המדינה, הורה סטלין לרצוח את מיכואלס. הקרבה הישראלית לארצות הברית גרמה לו להיות עוין כלפי המדינה הצעירה ובפברואר 1952, כשנה לפני מותו, נותקו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. רובנשטיין מקדיש פרק קצר אך מעניין לדילמות שעברו בראשם של בן גוריון וממשלתו בירושלים, כשנאלצו ללכת על ביצים ולנסות לתמרן לא רק בחייו של סטלין, אלא גם כשהתפרסמו הידיעות על מותו.
בתוך כל זאת נותן הספר במה גם ליחסיו של המשטר הסובייטי עם מדינות הגוש, לחשש מהתפרקות לאחר מותו של סטלין, להכאת היורשים על חטא, למאבקי הכוחות ביניהם ולבלבול שאחז באמריקאים, שלא ידעו תחילה כיצד להתייחס לשמועות ואחר כך איך לנהוג כלפי השלטון החדש. ככלל, "הימים האחרונים של סטלין" הוא ספר מעניין ומקיף, שמתאר בעיקר את אי הוודאות ששררה בברית המועצות מרגע גסיסתו ובמשך חודשים ארוכים עד שהמשטר התייצב. למרות המורכבות שבסיקור הנושאים הרבים, רובנשטיין הגיש מסמך טוב, רהוט, מתומצת ומאיר עיניים, שיכול לשרת את כל מי שמתעניין בפרק הכה חשוב הזה בהיסטוריה של ברית המועצות.
"הימים האחרונים של סטלין" / יהושע רובנשטיין. תרגום: אהרון לפידות. ידיעות ספרים, 215 עמודים.