האח הגדול: ליאור חייב לנשק את תקוה, והיא חייבת לזרוק אותו כבר

ושוב בפינתנו "אלסקה או אבידקל: מה עישן העורך של התוכנית הזאת?" אני רק רוצה לומר שכולנו היינו שמחים לראות באמצעות המדיום הטלויזיוני איך אסיף השתכנע בסוף להישאר בבית ולא לנחש לבד מה קרה. ואם כבר מבקשים, אז גם מעניין אותי למה תקווה העמידה את אסיף להדחה אכזרית כששנייה לפני כן ראינו אותם מתחבקים, וכו' וכו'. מילא אתם קוטעים באמצע סיפור על חגית, אודליה, או שירלי, אבל כשמדובר במעט האנשים המעניינים שיש בבית, נסו לספר את הסיפורים שלהם בלי לדלג על קטעים קריטיים, טוב? תודה.

האנשים הדומיננטים בבית לא באמת רבים. הנה אלה שבלטו בפרק הזה שגם יש להם סיכוי להגיע לגמר אם יצליחו להתגבר על כמה מכשולים ויחשבו טוב-טוב על הצעד הבא שלהם.

הבעיה של ליאור, היא... איפה להתחיל? יש לו כל כך הרבה: הוא אימפולסיבי, הוא אלים, הוא חסר ביטחון וגם חסר מודעות עד כדי כך שהוא בטוח שהוא מלא ביטחון. הוא הפכפך והוא שקרן שמאמין לעצמו, למזלו. איכשהו אף אחד לא מבין את זה, ואלה שכן מבינים את זה מפחדים להתעמת איתו. השאר נופלים בצ'ארם שלו. יש לו צ'ארם נכלולי כזה של רמאי זקנות, שעובד בעיקר על נשים, ועם הגברים הוא מתעמת באגרסיביות. אלה הם פחות או יותר שני המובים היחידים שלו. הצעד הכי טוב שליאור עשה בתוכנית היה להתקרב לתקוה, בהתחלה בתור חבר, ועכשיו בקטע סמי-רומנטי של ליטופי לחי יבשים, כי זה יוצר אשלייה שהוא מעניין, וגם, כי בואו - כולם רוצים לראות מה יקרה שם. בפרק אתמול הוא רב עם אדם שהעז להגיד שהוא מקווה שההדחה של ניר הייתה אמיתית, רב עם אסיף ששבר את המשימה, נכשל כישלון חרוץ בהזדמנות שלו לנחם את תקוה שנעלבה מהשאלות של יוסי כשביטל את רגשותיה. את כל המנעד הזה של בעיות אישיות כבר לעסנו והקאנו אחרי שבועיים, ולכן הצעד הבא של ליאור חייב להיות לנשק כבר את תקוה - גם הוא יגרום לנו להאמין לו שהוא באמת בקטע שלה, וגם יתפתח בדמות שלו, שהגיעה לתקרת זכוכית, עוד רובד.

הבעיה של תקוה היא ללא ספק ליאור, שהחיבור הרומנטי אליו עשה לה רק רע. היא פחות מגניבה, פחות מצחיקה, ונתקפת בהיסטריה כמה פעמים בפרק. היא נפלה על אדם כמו מגדלי התאומים כשליאור התעצבן עליו, כאילו ליאור צריך עזרה במסכת ההתעללות שלו ביהלומן 2, והתחרפנה מההצגה הטיפשית שירדן ונעם העמידו (כאילו מה שירדן חושבת עליה חדש למישהו). ירדן אמרה שהאהבה שלהם היא בדיחה, וכן, זה לא נעים לשמוע, אבל זו ירדן, וזה צפוי, ותקוה של לפני ליאור לא הייתה נעלבת ככה, והייתה סוגרת את הפינה באיזו ירידה יבשושית על סיגריה. בכל מה שקשור לליאור ולקשר ביניהם, תקוה נמצאת במצב של רגישות יתר - נפיצה כמו מיקרו ששמו בו בטעות כפית. השיא היה כשאמא שלה נכנסה באמצע משימת הפריז והיא ייללה כאילו שוחטים אותה. שקוף שהיא פרקה את כל הרגשות שהצטברו אצלה, וזה רק מראה עד כמה המצב שלה גרוע. הצעד המקדם הבא של תקוה הוא ללא ספק לחתוך מליאור, כי אין פחות ראוי ממנו, ואין כמו התעמקות בעבודות בית כדי להתגבר על פרידה. מרוב שנפלתי על גדי עד עכשיו לא שמתי לב שתקוה פי אלף יותר עצלנית ממנו. בחיי שלא ראיתי אותה מזיזה אצבע כל העונה.

בלי ששמתם לב, אויב הציבור מספר 1, האיש והפטמות מ"שוברים שתיקה" הפך להיות דמות מאד דומינטית בבית, וזה למרות שהוא נעבאך, או בערבית מדוברת - לזעה. הדיירים אוהבים אותו, למרות דעותיו הפוליטיות ולמרות שהוא הועמד להדחה יותר מכולם. הוא עדיין כאן. הבעיה של ניר (חוץ ממילים מרושעות שיש בהן ס') היא שלא ברור לנו מה הקטע שלו. מעבר להרצאה הקבועה שלו על ארגוני זכויות אדם שנעשה להם עוול והריצה התמידית במעגלים, לא ברור לי מי הוא. לוחם צדק? איש עקרונות? איש שלום? קיבוצניק? הוא כל כך אמורפי שזה שינוי מרענן אפילו לראות את הפלרטוט המוזר שלו עם נעם, שאגב, הכי מאכזב שדווקא עליה הוא נדלק. כאילו, כמה סטרייט גנרי אפשר להיות? אבל ניר, שמחכה במיטה שפול יסיים לבדוק אם לנעם יש שרירי תאומים, הוא לפחות מישהו שאפשר להזדהות איתו. ניר חייב להתחבר לצופים, לייצר הזדהות, לקחת צד, לנקוט עמדה. אפילו לעשות מוב על נועם ולהידחות (כי נעם באה לעבוד פה, אין לה זמן להיתקע במקום אחד) - העיקר שיעשה משהו. וגם שיפסיק לרחרח אותה כמו חזיר כמהין, כי זה קריפי בטירוף.

הבעיה של אסיף היא ללא ספק צדקנות יתר, אבל הצדקנות היא רק הסימפטום של הבעיה, הבעיה האמיתית שלו היא משבר זהות, כפי שאוכיח מיד. המשימה ששברה אותו הייתה תיאטרון הבובות שבו הדיירים חולקו לזוגות של בובה ומפעיל, חוזה העסקה אומלל בו הבובה לא רשאית לעשות שום פעולה מבלי המפעיל שלה, מה שמאלץ את המפעיל להאכיל, להוליך, לעשן ולנגב את הבובה. לא נעים, אבל לא נורא כמו להישאר ערים כל הלילה ולסדר פחיות בצורת ספרות דיגיטליות כל דקה שעוברת. המשימה כללה גם המחזות של שיחות שהתקיימו בבית, שכמובן היו מביכות ופוגעניות, אבל שום דבר שלא ראינו בתוכנית בעבר. ואז אסיף החליט שכאן הוא חייב למתוח את הקו האדום, שבר את המשימה (למורת רוחו של ליאור, שבאמת כבר מזמן לא ראינו אותו נובח על כל כך הרבה אנשים בפרק אחד) והודיע שהוא יוצא מהבית.

בחדר האח ראינו אותו מייבב על העבודות היוקרתיות שוויתר עליהן בשם המוסר, ומסביר שיש דברים שהוא לא מסוגל לחיות איתם, אפילו בשביל מיליון. כנראה שלעבוד אצל אורן חזן זה לא אחד מהם. הדיירים לא האמינו לו. ניר ישב בסוויטה וחזר על המילה "חרטטן", ליאור קרא לו אפס מתייפייף, והבית נקנס ב-500 שקלים. ואחרי כל זה - בסוף הוא נשאר בבית.

אז קודם כל, אם אתה מאיים שאתה יוצא מהבית - תהיה מוכן לצאת מהבית. דבר שני, המשימה הזאת הייתה יחסית מוסרית - כולה לחזור על דברים שנאמרו בבית - כל פסיכולוג יגיד לכם שלאוורר פצעים זה אפילו בריא. דבר שלישי, הבעיה היא לא מוסר. אסיף פשוט עובר משבר זהות, והיה חייב להזכיר לעצמו מי הוא, או מי הוא חושב שהוא, או מי הוא מנסה בכל כוחו להיות. אסיף בעצמו אמר שהוא הולך לאיבוד בבית, וזו הסיבה שהוא כל כך מנסה להיאחז במי שהוא בחוץ. ולמה לא? אסיף המציא לעצמו אישיות שהוא מחבב - כולנו עושים את זה, אבל להצליח להמציא לעצמך אישיות שלמה שהקשר בינה לבין מי שאתה באמת מקרי בהחלט זה לא עניין פשוט, וכדי לתחזק את האישיות המומצאת הזאת צריך סביבה קבועה שתומכת בסיפורים שאתה מספר לעצמך. במקרה שלו - ברים ובתי קפה תל אביביים, מעריצים בפייסבוק, וחברים בברנז'ה.

הבעיה היא שבית האח הגדול משליך אותך למימד שבו אין את התמיכות החיצוניות האלה, וכדי לשרוד בו צריך להיות אחד משני טיפוסים - או אדם בעל פרסונה פלואידית שמשתנה בהתאם לנסיבות, כמו אדם - כי אם אין זהות ברורה גם אין משבר זהות, או אדם מודע ששלם עם מי שהוא, לטוב ולרע, אחד שהבין שאין לנו באמת אישיות, כי אישיות זה חיצוני בדיוק כמו בגדים. מי שמבין שאישיות זה לא דבר אמיתי גם לא יטרח לתחזק זהות, ואם אין זהות - אין משבר זהות.

מה שאסיף צריך לעשות כדי להתקדם במשחק זה פשוט לשחרר ולקחת את עצמו קצת פחות ברצינות. הוא חייב להפסיק להתנהג כאילו הוא בדייט מטרחן עם פמיניסטית שנמשך חודשיים, ולהפסיק להתעסק באיך הוא ייתפס ומה יחשבו עליו. בכל זאת, נכנסת לבית האח הגדול, אז הנפנוף במוסר וערכים איבד קצת מהרלוונטיות, ולהתחיל לזלזל בתוכניות ריאליטי אחרי חודשים בפנים זה גם קצת מאוחר.