(בסרטון למעלה: הפרק הראשון של "חתונמי" - צוקית אשכולי וקארין ארד מדברות על הפרקים הראשונים)
סוף-שבוע שני ל"חתונמי" וסוף סוף מתפצל קונספט הזוג-לפרק, שהתחיל להסתמן כמתיש, למספר קווי עלילה מקבילים. עם צאת השבת הכרנו זוג חדש של ציפורי דרור צחקקנים - רוני ונועם, שאת הכימיה בין השיניים היללו כולם מרגע החופה. אכן, למראית עין היה חיבור נפלא, היא קרואטית, הוא יודע להגיד "פלואנטה".
להזכירכם, המומחים התלבטו בין שני גברים פוטנציאליים לרוני. לראשון מביניהם, עדי, סביר להניח שרוני הייתה נמשכת, ולכן החליטו לשדך לה את נועם הנמוך. יש לו כנראה עוד תכונות, אבל מי זוכר. כצפוי, הכימיה המדוברת נסדקת עם פרוץ היום השני לשידוך, וחברים, חייבים לומר: הכתובת הייתה על הקיר ברמות של דודו טופז.
את ההטרלה הנוכחית המומחים מצדיקים בכך שנועם בכל זאת מתאים לרוני יותר, כי שניהם בחרו לחיות כרוח חופשיה, אך לדברי יעל, יש מחיר לחופש. והמחיר הזה הוא כנראה שידוך של יעל.
מתגלה כי על אף שחשבנו שנועם נמוך, למעשה נועם נמוך. נכון, שניהם גם ציפורים נודדות, אבל זו לא סיבה משכנעת להתאמה כמו הוכחה לכך שהזיווג נועד לכישלון, כמו במקרה בת אל מהעונה שעברה. היא באה ממיאמי, הוא מאוסטרליה, שניהם לא ממש סגורים על החזרה לארץ או על משהו בחיים שלהם וסביר להניח שייפרדו ברגע שיפוג תוקף החוזה שלהם עם ההפקה. "חתונמי", הגענו לפה רציניים - די לשחק לנו בלב.
דובי ואריק בחופשה ודובי סוף סוף זורקת לו כמה פירורים, אם אפשר לקרוא ככה לרמיזה שהיא לאו דווקא לגמרי סובלת מכל רגע במחיצתו. בחזרתם לארץ משוחחים אריק ודובי עם הפסיכולוג דני פרינדלנדר. "מה מסקרן אותך על אריק?", שואל פרידלדנר. "לגלות מה מתאים לי בו", היא עונה בדובית קלאסית. כולם מתעלמים מהעקיצת הקולד ביץ' וומתחילים לקשש משהו על דימוי של עוגה לא אפויה.
נוסף על כך שנועם נמוך, עולה בפרק הזה גם שדניס רוסי. הוא והדר מרימים כוסית של חופשה. "לחיי זה שאת ממש ממש זורמת", שוגה דניס, והדר צוחקת בהתאם.
"קצת מאולץ, קצת לא אמיתי, קצת לא הוא", מתלוננת הדר בחיוך של ג'וקר אצל רופא שיניים, הזילזול של הדר במחוות הג'נטלמניות שלו כואב בשחלות לכל הנשים המפוכחות באשר הן. אם אנחנו רוצות שיתייחסו אלינו בצורה אדיבה ומכבדת, בואו לא נשתין בבקשה על מי שעושה את זה. קשה לך שהוא מתעניין בשלומך? פותח לך דלת? לבבי? נחמד? זה לא הוא צבוע, זאת את שלא מסוגלת להאמין שמגיע לך מישהו טוב.
רוני ונועם בינתיים משכשכים במימי ירח הדבש, ושתיקה משתררת ביניהם. גם גלישה משותפת לא מצליחה לשבור ביניהם את הקרח. רוני מחליטה לצפות מהצד בזמן שנועם יגלוש לבדו. "תן לי לבדוק אם יש לי חליפת גלישה קטנה יותר בשבילך", נועץ מורה הגלישה את הסיכה האחרונה בלבו המפרפר של נועם. בשונה מהדר, רוני לפחות יודעת להגיד בקול רם שהבעיה היא לא בו: "מסכן, זה לא קשור אליו בכלל, בן אדם מדהים".
וזה מה שנקרא בגרות, מה שחסר לכלות האחרות ב"חתונמי" ועושה אותן דמויות מאוד קשות להזדהות, בלשון המעטה. כך, כאשר דניס מוצא בריביירה סוף סוף מפלט למכאוביו בשיחה עם מקומי, הדר פונה בהפגנתיות לשיטוט דרמטי בכנסייה. אפשר להבין אותה - באמת לא נעים שמתעלמים ממך, שאת לבד או שדניס נהנה. היא מתעמתת איתו, ודניס חוזר אליה עם זנב בין הרגליים כשהוא חוטף לנועם רשמית את כתר הלירן של העונה. יחסי הסאדו-מאזו של השניים נחתמים רשמית במילים של דניס: "אני אוהב שאנחנו רבים קצת". הדר: "זה לא לריב".
אבל תחרות הכלבלבים באמת צמודה. באשר לנועם, הוא ורוני מתעוררים לבוקר חדש. זה יומם האחרון בחופשה, ונועם טוען שהשתחרר לה. "כשרוני שמחה, הכל שמח", ומסכם: "אם יהיה יותר רצון מצדה, אני מוכן להמשיך בתהליך". בקיצור, מלאו המקררים בעוגיות בריאות מהעונה שעברה.
דניס מודה שהוא נוטה לספוג עלבונות, ושזו חרא של תכונה, וצודק. כאן אפשר להרביץ גם קצת תורה בגברים: חברים, התאפסו על עצמכם. יש ג'נטלמן אדיב ורומנטי, ויש סמרטוט רפוס. למעט אריק, שמכיר בערכו ומפגין חוש ביקורת בריא כלפי הרודנית הפרטית שלו, ניכר שנועם ודניס פשוט נואשים. הם יעשו הכל כדי לרצות את בנות הזוג שלהן, תוך ויתור מוחלט על צרכיהם, וזה בדיוק מה שירחיק את סוג הנשים שהם רוצים.
"אני אעריך הרבה יותר אם תגיד שמשהו מפריע לך", חושפת הדר בפני דניס ברגע של כנות, ופה היא נוגעת ללב. היא מבינה שהייתה קשה וקודרת, שזה לא מגיע לו, ומרגישה רע עם עצמה. תכלס, אפשר להבין אותה. מי מאיתנו לא הייתה במצב הזה? את מוצאת את עצמך לפני בחור נהדר לכל הדעות, אבל משהו פשוט גורם לך להירתע לאחור - עיני העגל שהוא תולה בך, ההבטחות הרומנטיות, הניסיונות לרכך. יש משהו מטריף דעת ברכיכות. ואז היא מגיעה לנקודה: הוא אחלה בחור, אבל אין משיכה. היא מחליטה לתת צ'אנס, כי לפעמים דברים לוקחים זמן. השערה מבוססת: הם לא. אבל ריספקט על חשבון הנפש והנכונות.
אפשר להתפלפל ולהתבחבש בכישורי הדייטינג של הזוגות שלנו, אבל בואו נודה שלשלושתם לא היה סיכוי מלכתחילה. נלוזות ככל שישמעו הדמויות, אף אחת מהן לא ממש אשמה במצבה. את מירב הביקורת יש להפנות, שלא במפתיע, כלפי ההפקה עצמה.
ברור לכולם כי מדובר בריאליטי טראש של הטראש. אין פה באמת ניסיון לייצר זוגות טובים ומיטיבים לטווח ארוך, כי אם בידור להמונים. אבל גם בידור להמונים לא מעניין כל כך אם הוא נטול כל קצה של אמת. הדרמות, הריבים ואי ההסכמות היו יכולים לרתק אותנו, לו רק יכולנו להאמין שבבסיסם עומד רצון של הדמויות לתקשר זו עם זו, או לכל הפחות אמונה מצד המומחים כי הקשר עשוי לעבוד.
אבל שרלטנות המומחים כבר שקופה מדי, ונכונות הכלות המאוכזבות "לתת צ'אנס לתהליך" לא משכנעת אחרי שתי עונות ששחקו את הביטוי עד תום. אם בעונות הקודמות עוד נאחזנו בסיכוי הקלוש שזוג אחד, לפחות, יזכה לשבריר אהבת אמת, העונה הנוכחית של "חתונמי" לא מצליחה לספק אפילו את התקווה הזו.