להיות במסיבות זה לחיות בשביל מסיבות

אם הלכתם ל"קווין ופרי קורעים את איביזה" במטרה לשמוע קלאב-טראנס באולם קולנוע ממוזג וקיבלתם חוויה שהרחיקה אתכם מאז מבתי קולנוע ומועדונים, "אקסטזי", למרות השם (תרגום אחד לאחד של המקור, "יומן טרפיק"), יכול לתפקד כחוויה מתקנת.

הסרט, שיצא בשאר העולם (הבריטי בעיקר) לפני יותר משנה, ואומץ כסרט הבית של הבולעים והמוארים בממלכה, הוא מה שנקרא בז'רגון "סרט קטן ומקסים". מדובר בסרט מז'אנר החבורות, כשהחבורה במקרה הזה היא בעניין של מסיבות. ולהיות במסיבות, כמו שעובר יפה בסרט, זה לחיות בשביל מסיבות. שאר השבוע נועד להעביר את הזמן ולממן את הממתקים לסופשבוע.

אין ב"אקסטזי" התמקדות צהובה במרכיבים הסנסציוניים של החוויה הדאנסאית, הסמים שם כמו שהם קיימים במציאות (ויש הרבה, ברוך השם), וגם לא מדובר בפארודיה של מישהו מהצד, שהכי רחוק שהגיע זה אקמול מיצובישי. העובדה שמי שעשה את הסרט בא מבפנים ברורה, ואם הייתם שם תקופה (או יותר טוב, אם אתם עדיין שם), תזהו את עצמכם ואת החברים שלכם.

בין השאר על הפרק: אהבה כימיקלית, הנוסטלגיה לתקופת האקסטזי הראשונה, איך נכנסים בחינם למועדון (בלי להיות עדי שבת), צ'יל אאוט, התקשקשויות ופאזת ה"זהו, אני מפסיק עם הסמים" (עד הסופשבוע הבא). במילים אחרות, אם עד עכשיו לא הרגשתם כמו קלישאה, "אקסטזי" יסדר לכם את הראש. אבל גם את התיאבון. ויש גם הופעת אורח של קרל קוקס בתפקיד דני שגב. ואם כל זה לא מספיק, יש כאן גם תזכורת לעליונות הדאנס על שאר תרבויות שנות התשעים, והכוונה היא לא רק לסמים, אלא לדאנס כמאחד המגזרים הגדול (זה המקום להזכיר שרק בישראל הסלקטור הפך לאייקון תרבותי), וגם למסר האנטי עבדותי שבחוויה הקלאברית שמסביב לשעון. במילים אחרות, "אפטר-אפטר פארטי, למה זה טוב?".