ב-98' נולד הסיטקום האמריקאי "וויל וגרייס". ארבע שנים קודם לכן (ואני חוזרת: קודם לכן!) שודרה אצלנו קומדיית המצבים המקורית "סטרייט ולעניין", א.ק.א "רוני ושירי". ב-94' הייתי בפאזה מעט מרדנית בה סירבתי לראות טלוויזיה (חוץ מ"בוורלי" שההורים הקליטו לי), אבל סיפרו לי שהסדרה היתה מאוד מוערכת בזמנו. אני רואה אותה כעת, במסגרת הנבירה הלילית של ערוץ 1 בארכיוניה מלאי האוצרות, כל לילה באחת ומשהו אחר חצות, ואני מוכרחה להתוודות שבביתנו היא הפכה חיש קל לקאלט.
אחת הסיבות היא העובדה הבלתי מוסברת שלמרות שהסדרה צולמה באמצע שנות התשעים אחרי מלחמת המפרץ, אחרי "נברמיינד" של נירוונה היא נראית יותר אייטיז מפרק של "מי הבוס?" (לכל הבחורות בסדרה יש שיער ענק וכריות בכתפיים), וכשמדברים בה על מדונה כולם מתחילים פתאום לשיר את "לייק א וירג'ין". חוץ מזה ניתן לראות בה שלל הופעות אורח משעשעות של כל המי ומי של כוכבי המסך המקומיים בימי טרום גיא פינס, כמו יעל "תוסס" אלמוג (בתפקיד רוחמה שחזרה מהודו כולה שאנטי), שאול מזרחי (בתפקיד הקיבוצניק המחוספס), אקי אבני (עם קוקו, בתפקיד הצלם עם המבטא הצרפתי) ואיבונה קרוגליאק (בתפקיד עצמה).
ממש כמו "וויל וגרייס", גם במרכזה של "סטרייט ולעניין" עומדים זוג שותפים לדירה: היא סטרייטית והוא הומו. גם שאר המאפיינים דומים מאוד בשתי הסדרות: הם גרים בעיר הגדולה (וויל וגרייס בניו יורק, רוני ושירי בת"א), מלבד היותם שותפים הם גם חברים הכי טובים (וויל וגרייס היו חברים קודם, רוני ושירי היו שותפים קודם) ואם לומר את האמת, הם קצת מבוגרים מדי לגור עם שותפים, בייחוד לאור העובדה שהם יאפים מעודכנים ומשגשגים (חוץ משירי, שהיא שחקנית מתחילה): וויל עורך דין, גרייס מעצבת פנים, ורוני מעצב גרפי. וויל וגרייס לבנים, רוני ושירי אשכנזים, ולכולם יש מקבץ חברים מעט אקסצנטרי עד ממש משונה, שנועד להדגיש את הנורמליות והשפיות שלהם עצמם, כי למרות שהיא סטרייטית והוא הומו, הם הזוג הכי נור-מ-לי שאפשר להעלות על הדעת. בשתי הסדרת, כך נדמה, המסר הוא: "הם נראים כמו זוג כל כך נחמד, בחיים לא הייתם מאמינים שהם לא נשואים". ב"סטרייט ולענין", למרבה הזוועה, לוקחים את הנקודה הזאת קצת רחוק מדי, שכן שירי כמה שהיא לא תנסה להכחיש קצת מאוהבת ברוני, וגם רוני, שאם לא היו מספרים לכם שהוא הומו בחיים לא הייתם מנחשים וגם לא בטוח שהוא היה מנחש, קצת מאוהב בשירי.
יוצרת הסדרה "סטרייט ולענין" היא כנרת טריפון-רשף שגם מגלמת את שירי. אני לא יודעת עליה דבר כך שבאמת אין לי מושג מאיזו זווית היא באה ליצור סדרה על מערכת היחסים שבין הומו לסטרייטית, ואני גם לא יודעת איך הסדרה תיגמר, אבל "סטרייט ולענין" נראית כמו סוג של קומדיה רומנטית בה ההומואיות של רוני היא לא יותר מאשר מכשול בדרך לחופה הנכספת של רוני ושירי. מעבר למתח המיני הברור בין רוני ושירי ולשלל הרמזים לגבי הרגשות שלה כלפיו (משפטים כמו "רוני, אתה אוהב אותי?", הקנאה שהיא חשה בכל פעם שהוא מזכיר איזה בחור, מה שאגב כמעט ולא קורה), גם הצורה שבה מגלם השחקן רפי ויינשטוק את רוני היא יותר סטרייטית מאמינם. הדבר היחידי בהופעה החיצונית של רוני שהיה יכול לרמוז על נטייתו המינית הוא השיער הגולש והמטופח, אבל מהר מאוד מסבירים לנו שזה קשור לעברו של רוני כנגן בלהקת הבי-מטאל (מדי פעם הוא מוציא מהארון אנסמבל מוטלי-קרו מלא, עם מכנסי עור ובנדנה קומפלט). חוץ מזה הוא כל כך מאצ'ו שאפילו חבר שלו מהצבא, הקיבוצניק המחוספס וההומופוב עם חולצת הפלאנל, לא עלה על זה שהוא הומו.
כמו ב"וויל וגרייס", הצגת ההומו כאחד האדם שלא מזכיר בשום צורה שהיא אף סטריאוטיפ הומואי, יכולה להתפרש כהתנגדות לסטריאוטיפ. אבל היא יכולה להתפרש גם בצורה הפוכה בדיוק אתם רוצים הומו לכל המשפחה בפריים-טיים? אז שייראה ויתנהג כמו סטרייט. ב"וויל וגרייס" לפחות יש את הידיד הקאמפי המוחצן של וויל, ג'ק, שמחזיר את חדוות ההומואיות למסך. ב"סטרייט ולעניין" יש שפע של דמויות קאמפיות (דבי קליידר-ברושי בתפקיד ליאורה השרלילה ודפנה אנגל בתפקיד סמדרה הבוטיקאית הרכלנית), אבל כולן נשים הטרוסקסואליות לחלוטין שמחפשות חתן ומקטרות על מר גורלן. ליאורה לא מבינה איך חתיך כמו רוני יכול להיות הומו, ואילו אני לא מבינה איך הפגנת האהבה בין רוני לאהבת חייו האובדת שהגיחה כך פתאום מאמסטרדם (ג'וליאנו מר, שגם הוא רחוק מאוד מלהיות פייגלע) מורכבת מצ'פחות מצ'ואיסטיות על הגב, קצת אייר-גיטאר ושירה סימולטנית של "בורן טו בי וויילד" גב אל גב.
* "סטרייט ולעניין" משודרת בערוץ 1 ביום ראשון ב-01:25
מחתרת המיינסטרים
12.1.2003 / 16:45