הכי רחוק מצ'רצ'יל: לנאומי הקורונה של נתניהו יש טעם לוואי של דיקטטורה

(בסרטון: נאום נתניהו)

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, אחר כך הוא ברא את יכולות הנאום של בנימין נתניהו. גם אם אתם לא חלק מעדת המאמינים של המנהיג העליון, צריך להיות ציניקן חסר תקנה בשביל לזלזל בכריזמה של ביבי, בטכניקה שלו להעברת מסרים, בדרך שלו להישיר מבט אל המצלמה ולומר את "האמת שלו", גם אם זו מתבררת לא פעם בדיעבד כשקר.

ג'ורג' קוסטנזה הסביר באחד הרגעים המיתולוגיים של "סיינפלד" שהדרך לעבור בדיקת פוליגרף היא לבטוח באשליה: "צריך לזכור, זה לא שקר אם אתה מאמין בזה". עם כל הכבוד לסיטקום מהניינטיז, נתניהו יכול ללמד את קוסטנזה כמה דברים. ראש הממשלה הצליח לגרום למדינה שלמה לחכות מיום חמישי לנאום שלו לאומה, בו יודיע על ההחלטות שלו בנוגע להקלות בסגר. ואז, בשידור חי למיליוני אזרחים שקורסים תחת הנטל ומשוועים לתשובות מצמרת המדינה - הוא החליט לדבר פוליטיקה, ואמר שהוא בעד ממשלת אחדות ו"כל השאר זה ספינים". האמת היא שבכל שנותיה של "סיינפלד" לא הייתה בדיחה מצחיקה יותר.

כל מי שצפה בסרט זוכה האוסקר "נאום המלך" ו/או חווה מגפה עולמית של וירוס מדבק שאינו מוכר לרפואה המערבית מבין את החשיבות של פניה ישירה של מנהיג המדינה אל האזרחים בשעת משבר. האמת היא שבשביל להעביר את הנחיות משרד הבריאות לגבי פתיחת סנדלריות וסגירת חנויות צעצועים אין צורך בראש ממשלה עם יכולות רטוריות מיוחדות. דוברות הממשלה יכולה להעביר את ההנחיות לכלי התקשורת, ואלה יעבירו את המידע לציבור. אין צורך שנתניהו ישחית את זמנו בהקראת רשימת ההגבלות וההקלות, הילה קורח יכולה לעשות את זה טוב לא פחות ממנו. לעומתו, היא רופאה, וגם אין נגדה כתב אישום בגין עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.

ואולם, ברור שיש חשיבות שדווקא נתניהו, ראש הממשלה של כל אזרחי ישראל, יעביר את המידע החשוב לציבור. כן, גם אם הוא קיבל את אמון הציבור לאחרונה ב-2015 ומאז היו שלוש מערכות בחירות. הצורך בנאומים כאלה הוא פסיכולוגי בעיקר, הציבור צריך דמות שתעורר בו ביטחון שאפשר לצלוח את האתגר הקשה. ואיכשהו, למרות מתת האל שלו לדיבור מול מצלמה שאין עליה עוררין אפילו אצל המתנגדים שלו, נתניהו מצליח להחמיץ שוב ושוב את ההזדמנות להראות מנהיגות בנאומים שלו לאומה. במקום להיות דמות האבא המרגיעה והמנחמת, נתניהו שידר לאורך המשבר היסטריה, פאניקה ובלבול, דבר שחלחל לציבור. גם אמש, בהצהרה אופטימית לכאורה על הקלות בסגר, הוא סירב לשדר לאזרחים ביטחון או תחושה שהעסק נמצא בידיים טובות. לא שמענו ממנו תוכנית מסודרת לחזרה לשגרה, אבל כן קיבלנו את המנה הצינית הרגילה של שילוב המשבר הפוליטי עם ענייני הקורונה. זה מבאס בעיקר כי רוב המנהיגים ברחבי העולם יוצאים אל האזרחים ומשקפים בפניהם את קבלת ההחלטות, מציגים בפניהם תוכניות מפורטות להמשך ההתמודדות עם המגפה ומבטיחים להם לעשות את הכל כדי לחלץ את האזרחים מהמשבר הכפול (הבריאותי והכלכלי). וגם, תחזיקו חזק, הם עונים על שאלות של עיתונאים.

זה נשמע כמעט אוטופי. ראשי מדינות שעונים לשאלות. בינתיים בישראל, שגרת הנאומים של נתניהו הפכה איכשהו להצגה במעמד צד אחד שבה הוא מספר על ההחלטות שהוא קיבל וההנחיות שהוא נתן, כל זאת לפני שאותן החלטות עברו בממשלה. שרי הממשלה הופתעו לגלות שהם הפכו להיות חותמות גומי של איש אחד, אחרי שמשרד הבריאות כבר שחרר לציבור את ההנחיות החדשות שטרם אושרו. לא ככה מתנהלת מדינה דמוקרטית, אפילו לא בשעת חירום. כל יום שעובר בו הציבור ממשיך לקבל בשתיקה את ההתנהלות הזאת מקרבת את מדינת ישראל לדיקטטורה ונראה שלאף אחד לא אכפת.

כל זה קורה בזמן שבחוץ מתחולל מה שנתניהו מתאר כמשבר הגדול ביותר שחווה העולם במאה השנים האחרונות, ומשום מה זה לא מדאיג אותו שאף אחד לא יודע לאן נעלם שר הבריאות שלו שחלה בקורונה או העובדה ששר החינוך מסרב להתראיין לתקשורת בזמן שמאות אלפי הורים לא יודעים מה לעזאזל נסגר עם ההנחיות המגוחכות של משרד החינוך בנוגע ללימודים מהבית. כך קרה ש"שלטון הפקידים" שהימין מתלונן עליו במשך שנים הפך לבולט במיוחד. באולפני הטלוויזיה מופיעות שלל דמויות אפורות שאף אחד לא הצביע להן בקלפי וצריכות להסביר את קבלת ההחלטות של הבוס הגדול, ומהגמגומים שלהן זה נראה לא פעם שהן עצמן לא מבינות את ההחלטות שהתקבלו.

צריך לומר שחלק גדול מההחלטות שהתקבלו במהלך המשבר היו נכונות וטובות, וישראל נמצאת כרגע במקום טוב בהתמודדות עם הקורונה מכמה סיבות, אבל זה לא אומר שהכל מושלם או חסין מביקורת. ההתנהלות בעניין בתי האבות למשל היא הסיבה שבשבילה הומצאה המילה "מחדל", וכך גם המשך הטפטוף המקומם של טיסות מארה"ב (כולל הטסת גופות) בניגוד מוחלט ל"הנחייה" של ראש הממשלה. על המהירות שבה בוטלה הפרטיות של אזרחי ישראל בלי שום דיון ציבורי כבר נראה שאין באמת סיבה לדבר.

כאן מתגלה החולשה הגדולה של התקשורת הישראלית. כל הערוצים, כל התחנות וכל האתרים ממשיכים לרקוד סביב החליל של נתניהו, גם כשזה לא סופר אותם. החל מיום חמישי בערב פמפמו כל העיתונאים את נאום ראש הממשלה, תוך כדי הצגת הדלפות מתוך ההחלטות שצפויות להתקבל כאילו מדובר במלחמת קרדיטים ולא במידע חיוני שצריך להימסר לציבור על ידי הממשלה בצורה מסודרת. וכך, החל מהשעה תשע בה נתניהו היה אמור לעלות לפודיום המלכותי ניסו למשוך במהדורות זמן עד שזה יסכים לעלות כבר, כאילו מדובר בהופעות רוק שמתאחרת ולא במידע חיוני לאנשים שצריכים לדעת אם הם צריכים להתארגן לפתוח את בית העסק שלהם בבוקר או לא.

בערוץ 13 ניסו למשוך זמן, וכך זכינו לשמוע את מתן חודורוב מדבר על המצב הכלכלי כאשר על המסך הוצג הפודיום השומם של ראש הממשלה, כאילו יש איזושהי משמעות של צפייה במיקרופון הדומם בשידור חי במקום בעיתונאי שאשכרה מדבר כרגע לצופים. בערוץ 12 המצב היה קצת יותר טוב, שם דיברה קרן מרציאנו כשלצדה, במסך קטן יותר, עומד דומם הפודיום של ראש הממשלה בירושלים בשידור חי, כאילו היא יכולה לשאול אותו שאלות. ובעצם, היה יותר סיכוי שהפודיום יענה לה מאשר ראש הממשלה עצמו. אפשר להזכיר את החשיבות של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית, ואת העובדה שעיתונאים צריכים להוות פה לציבור מול פוליטיקאים. לא צריך להיות גאון מתמטיקה בשביל להבין את המשוואה לפיה כשראש הממשלה לא מסכים לענות לשאלות מעיתונאים, הוא בעצם לא מסכים לתת תשובות לציבור. הבעיה הגדולה היא שנראה שכולם, כולל העיתונאים עצמם, כבר התרגלו למצב הזה.

בעוד שר הבריאות ליצמן דאג לדחות את הטלת המגבלות על הציבור עד אחרי חג הפורים, והתמהמה בסגירת בתי כנסת ומקוואות - היה מרענן לראות אמש פוליטיקאי שבאמת דואג לציבור, ולא עוסק רק באינטרסים. חבר הכנסת אחמד טיבי מהרשימה המשותפת הגיע לאולפן חדשות 12 וניצל את ההזדמנות לפנות לציבור הערבי בבקשה לשמור על הנחיות משרד הבריאות, ולמרות זמן המסך הקצר שקיבל הוא הצליח להזכיר איך אמור להיראות ולהישמע שליח ציבור.

טיבי קרא לאזרחים הערבים להישאר בבית ("תפסיקו לנסות להוכיח שאתם אבו עלי ולסכן אחרים"), דיבר על החשיבות של שיתוף פעולה עם הרשויות, לרבות פיקוד העורף (יו"ר תע"ל מדבר בתקשורת על צה"ל ולא בהקשר שלילי? היינו כחולמים), קרא לאנשים שמפתחים תסמינים ללכת להיבדק ("זו לא בושה להיבדק, זו לא בושה להיות חולה קורונה") והכי חשוב - התייחס לחשיבות של המשך ההקפדה על הריחוק החברתי גם בתקופת חודש הרמדאן.

"זה חודש של התחברות, גם משפחתית וגם קהילתית", הוא הסביר ליושבי האולפן היהודים ואז פנה למצלמה וקרא לציבור המוסלמי: "השנה אנחנו חייבים להתנהג אחרת, כאילו לא מדובר ברמדאן. זה כואב, זה קשה... זה אתגר גדול, ואנחנו חייבים לנצח את האתגר הזה". דנה ויס שלחה אליו חיוך ואמרה: "זה אתה אומר כדוקטור". טיבי חד הלשון ענה לה בלי למצמץ שהוא אומר את הדברים האלה כמנהיג ציבור. יכול להיות שויס, כמו כולנו, שכחה איך מנהיגי ציבור אמורים להישמע באמת.