בהתחלה לא קראו לזה רוקנ'רול. קראו לה "מוזיקת וודו". מוזיקה אפריקאית. שורשית. שבטית. מוזיקה מפחידה.
שנים לפני שאלוויס פרסלי התפוצץ איתה ברחבי העולם, ליטל ריצ'רד כבר הקליט את המוזיקה המשונה הזאת, ובאותה חברת תקליטים (היה לה שם שונה לאמנים לבנים ושחורים). בשנת 1956 הוא הקליט את "טוטי פרוטי", ובהתאם לפוטנציאל חברת תקליטים אחרת הציעה לו חוזה דרקוני על סך 50 דולר בנוסף לחצי סנט מכל תקליט שלו שיימכר ("לא ידעתי שאפשר לחתוך פני לחצי", הוא כתב לימים באוטוביוגרפיה שלו). התקליט ימכור מיליוני עותקים ברחבי העולם - הוא הרוויח ממנו כ-5,000 דולר. זה היה המון כסף בשבילו. "הייתי ילד שחור ודפוק מג'ורג'יה, לא היה לי אבא ולאמא שלי היו 12 ילדים, לקחתי את מה שנתנו לי ואמרתי תודה". במקביל, הוא ראה כיצד המנהלים הלבנים שלו הופכים למילונרים בזכותו. הם ישנו במלונות יוקרה, בעוד הוא נאלץ לישון במכונית שלו בזמן סיבובי ההופעות, מכיוון שהמלונות האלה לא הסכימו לקבל שחורים.
המוזיקה שלו, לעומת זאת, הצליחה לנצח את הגזענות. הקהל בהופעות היה שחור, כאשר ביציעים העליונים נשמרו מקומות לצופים לבנים. אלה החליטו לשבור את המחסומים, לקפוץ מהמרפסות ולהצטרף לקהל באולם, במה שהפכו להיות ההופעות המעורבות הראשונות. לא כולם אהבו את זה כמובן, ולרוב ריצ'רד לא הוזמן להופיע פעמיים באותו מקום. ההורים הלבנים לא אהבו את ההשפעה של המוזיקה הזאת על הילדים שלהם. הם קופצים, נוהמים, מזיזים את האגן ורוקדים בצורה לא אמריקנית בעליל. אבל אי אפשר היה לעצור את מגפת הרוקנ'רול. זו הייתה ההתחלה של משהו חדש.
לפי החוזה שלו, לא הגיעו לו כלל תמלוגים מביצועים של שירים שלו על ידי אמנים אחרים. וכך, בזמן שהרולינג סטונס, הקינקס והביטלס הפכו את השירים שלו ללהיטי ענק ברחבי העולם, ואלביס הופיע איתם בסרטים, הוא לא קיבל אגורה. שנים מאוחר יותר מייקל ג'קסון קנה 50% מהזכויות על שירי הביטלס. להפתעתו, הרכישה הגיעה עם הפתעה: גם שיריו המוקדמים של ליטל ריצ'רד משנות החמישים נכללו בעסקה. לפי הדיווחים ג'קסון לא יכול היה למסור לריצ'רד את הזכויות על שיריו, אבל הוא פיצה אותו והפריש לו סכומי כסף גדולים במשך השנים.
בשנים האחרונות הוא התעסק לא פעם במקומו בהיסטוריה. הוא קיבל מאחרים את התואר "הסנדק של הרוקנ'רול" או "הארכיטקט של מוזיקת הגוספל", אך סירב לקרוא לעצמו בכינויים האלה. בשלב מאוד מאוחר בחייו הוא השלים עם המקום שלו, ובעיקר ביקש שיזכרו אותו בתור זה שהיה שם קודם. זה שהביטלס ניגנו את השירים שלו בתחילת הדרך בגרמניה, זה שפרץ את הדרך לאמנים מוחצנים כמו ליברצ'ה ואלטון ג'ון, זה שגרם ללבנים ושחורים לרקוד ביחד בריקוד סוחף. אתמול הוא החזיר את נשמתו לאלוהי הרוקנ'רול, אבל הריקוד עדיין נמשך.