לאחר שעזבו את הבית הלבן, חתמו הזוג ברק ומישל אובמה על חוזה הפקת תוכן עם נטפליקס. הסנונית הראשונה שלו היתה סרט הדוקו "מפעל אמריקאי", שזכה השנה באוסקר. הוא היה הרבה פחות טוב מן המתחרים שלו, מה שמעלה את החשד כי רבים מחברי האקדמיה בכלל לא טרחו לצפות בו, והצביעו בעדו רק מתוך החיבה לנשיא והגברת הראשונה בדימוס.
כעת, שיתוף הפעולה הזה מוליד תוצר נוסף. הפעם מישל אובמה היא הרבה יותר מאשר מפיקה חיצונית, והפעם התוצאה מוצלחת יותר. מדובר ב"Becoming: הסיפור שלי", המלווה את הגברת הראשונה במסע הקידום לספר הזיכרונות שלה, שיצא בעברית בידיעות ספרים. בימים שבהם מפמפמים סרטים וסדרות שנה לפחות לפני הגעתם למסכים, הפרויקט הזה התהדר במעטה סודיות יוצא דופן. עשייתו נשמרה בדיסקרטיות, ונטפליקס בישרה עליו רק זמן קצר לפני שעלה אצלה בסוף השבוע האחרון.
צפייה בו מגלה כי מדובר בסרט מהודק (פחות משעה וחצי), קולח ופשוט. הוא בנוי מתיעוד מסעה של מישל אובמה, שכולל ראיונות עם אושיות כמו אופרה ווינפרי בצד מפגשים עם עם אנשים מן היישוב; וגם משיחה איתה, בה היא מדברת מול המצלמה על חייה, לפני ואחרי הבית הלבן.
כותרות מפוצצות אין כאן, ומישל אובמה גם מקפידה שלא להתייחס לנשיא הנוכחי בשמו. היא לא נגררת לאף אחת מן הפרובוקציות שלו, ושומרת על המנטרה עתירת הקלאסה שלה - "ככל שהם יורדים נמוך יותר, אנחנו נעלה גבוה יותר". עם זאת, יש בסרט הרבה רגעים יפים ומעניינים, הממחישים את היותה של גיבורתו מספרת סיפורים מופלאה.
סיפור המפגש הראשון בינה לברק אובמה, למשל, הוא פנינה רומנטית של ממש, והופך לכזה גם בזכות הדרך בה מישל מציגה אותו. מנגד, היא מדברת בגילוי לב על הטיפול הזוגי שלו נדרשו השניים. יש כמובן גם קטעים פחות רכילותיים. זוגתו של הנשיא השחור הראשון מספקת למשל אבחנה על הסיבות הסטטיסטיות והדמוגרפיות מאחורי ההפסד של הילרי קלינטון - לא בגלל ש"האנשים שלנו", כהגדרתה, הצביעו לטראמפ, אלא כי הם פשוט לא הלכו להצביע. בהמשך, "Becoming: הסיפור שלי" גם מתכתב עם "הריקוד האחרון", ועם הדיון שלו במעמסה הבלתי אפשרית שהחברה והתקשורת האמריקאיות מטילות על כתפי אושיות שחורות, שכל אמירה שלהן נבחנת בזכוכית מגדלת.
בדומה ל"הריקוד האחרון" ול"הילרי", גם כאן שיתוף הפעולה של מושא התיעוד לא גורע מן הערך של היצירה. "Becoming: הסיפור שלי" בהחלט עלול היה להתגלות כלא יותר מסרטון תעמולה משעמם, אבל הוא מהנה ואף סוחף לצפייה, משעשע ולעתים גם מרגש. זאת, בזכות שתי הנשים שעומדות מאחוריו.
נתחיל עם האלמונית שבהן - הבמאית נדיה הולגרן, שזהו סרטה הארוך הראשון. קודם לכן, היתה אשת צוות בלהיטי דוקו כמו "פרנהייט 9/11" ו"מחפשים את שוגרמן" ויצרה סדרה של סרטים תיעודיים קצרים על נשים שהתמודדו למשרות ציבוריות שונות בשלהי העשור הקודם. הניסיון והמיומנות שלה ניכרים כאן, וכשהבמה כולה שלה, מתגלה גם גודל כישרונה. סרטים מסוג זה נוטים להיות חסרי השראה, אבל "Becoming: הסיפור שלי" נהנה מעשייה נפלאה, ויש בו עוצמה דרמטית ואיכויות קולנועיות.
לא פחות חשוב מכך, הסרט נשען על כתפיה הכריזמטיות של מישל אובמה, שמפגינה בו כישורים רטוריים וקסם אישי המתעלים אפילו על אלה של בן זוגה. נכון: מן הסתם, התוצר הזה נולד כדי לפאר אותה ככל האפשר, אבל בשביל כזו אדרת צריך גם אחלה גברת, ואילולא היא היתה אישה כה נפלאה מלכתחילה, התכסיס לא היה עובד.
מי שנהנים לגדף את הילרי קלינטון בטוקבקים ודאי יתאמצו שבעתיים במקרה של מישל אובמה, אבל זה לא ישנה את העובדה שהיא מבריקה, מעוררת השראה, מלאת אירוניה ופרספקטיבה, חדת אבחנה וגם מאוד מאוד מצחיקה. כשהיא חותמת על ספריה למעריצים ומעריצות, אפשר גם לראות איזו גישה בלתי אמצעית יש לה לאנשים - וגישה שכזו, לא ניתן לזייף. היכולת שלה להסתכל לעם בגובה העיניים הזכירה לי את ברוס ספרינגסטין, ועשויה להתגלות כיתרון לא מבוטל לקראת מפעלותיה העתידיים.
מישל אובמה אוזכרה כמועמדת אפשרית לנשיאות כבר לקראת הבחירות הנוכחיות. המהלך לא הסתייע, אבל האופציה עדיין עומדת על הפרק. האם הסרט הזה נועד למשש את הדופק לקראת הקמפיין של 2024? גם אם ינצח את טראמפ, הרי שלאור גילו, בהחלט ייתכן כי ביידן לא יהיה רלוונטי לאחר קדנציה אחת והמפלגה הדמוקרטית תצטרך אז מועמדת אחרת - ולפחות לפי מה שרואים כאן, הגברת הראשונה לשעבר בשלה להסתער על קמפיין שכזה, אם בכלל תרצה בכך כמובן, ויש לה את כל מה שהיה חסר להילרי קלינטון לסיים אותו בהצלחה. החוזה שלה ושל ברק עם נטפליקס ארוך טווח, אבל אולי בעוד כמה שנים רק לו יהיה זמן לעשות סרטים.