מדינת משטרה

לא ברור איך זה קרה ומי באולפני ההפקה אישר את זה, אבל המפגש החד פעמי של הבמאי ג'ונתן קפלן עם מאט דילון הצעיר ושורה של שחקנים נשכחים ב- 1979 הוליד את אחד הסרטים הכי אנרכיסטיים, קיצוניים ומדהימים שנוצרו אי פעם. Over the Edge, שנדחף מאז לאחד המדפים האחוריים של האוזן השלישית בתל אביב, הוא החוליה החסרה בין "מרד הנעורים", Kids ו-Dazed and Confused.

העלילה עוקבת אחרי קבוצה של טינאייג'רים שההורים שלהם בחרו להתיישב באחד הפרוורים המתוכננים החדשים, שנועדו לפתור את המצוקה האורבנית של שנות השבעים. בהעדר משהו יותר טוב לעשות (את הבידור היחיד מספק מרכז הנוער המקומי), הם לוקחים סמים, שותים, מנסים להשיג זיונים ומתנכלים לניידות המשטרה החולפות שמנסות לרסן אותם. אבל שלא כמו בסרטים אחרים שעסקו בנושא, הדיכוי השיטתי של הנוער לא מוביל לשעמום ותסכול סופניים, אלא דוחס אותם לחבית של דינמיט שאינה יכולה שלא להתפוצץ.

אחרי ששוטר מקומי יורה בריצ'י ווייט (מאט דילון בתפקיד שמתחרה בכבוד בראסטי ג'יימס), הסרט הופך לפנטזיה קולנועית אלימה ומשחררת, שעליה נאמר בצדק, שנראה כאילו היא בוימה על ידי טינאייג'ר עצבני במיוחד. הסרט נאסר במקור להקרנה, ואכן יש בו מעט מאוד אלמנטים חינוכיים. מה שיש בו זה מוזיקה מצויינת של Cheap Trick וה- Ramones, משחק מרגש ומחאה פראית נגד דיכוי באשר הוא. סביר להניח שהעותק באיכות בינונית של האוזן הוא אחד האחרונים בעולם, אז מומלץ להזדרז ולשאול את הקלאסיקה האבודה הזאת בהקדם.