השיר החדש של דודו פארוק מצוין, וזו בדיוק ההוכחה שהוא צריך לפרוש

שלוש מערכות בחירות ומגפה עולמית אחת הצליחו להשכיח שעברה כמעט שנה וחצי מאז הפעם האחרונה שדיברנו ברצינות על התופעה המכונה "דודו פארוק", דמות הראפר ההיתולית שיצר המוזיקאי/קומיקאי אורי קומאי. בינואר 2019 סיקרתי את הופעת הבכורה המלאה שלו, שנערכה תחת חסות של חברת קונדומים גרמנית. בביקורת שפורסמה באתר הזה בבוקר שאחרי כתבתי כי "הדבר הכי טוב שקומאי יכול לעשות למען הדמות שהביאה אותו לתודעה היא להתחיל להיפרד ממנה. זה יכול להיות סימבולי שההופעה הגדולה הראשונה תהיה גם האחרונה". בדיעבד, חבל שלא מילאתי לוטו באותו היום.

מאז הלהיט האחרון "אלירן סבג" (אוקטובר 2018), פארוק לא בדיוק הצליח לחזור לכותרות, וגילה שטווח הקשב של מעריציו הצעירים קצר כמו סרטון בטיק טוק. זה לא שהוא לא ניסה. במרץ 2019 הוא הוציא קליפ פרובוקטיבי עם אורית פוקס שהיה על גבול הפורנוגרפי (אם אתם לא זוכרים את השיר "מים" שליווה את הקליפ, אתם לא לבד), בהמשך הוציא עוד שירים שאתם לא זוכרים כמו "אני בא", "בגין בספארי" ו"מלך הקיץ" שאתם בטח כל כך מתאמצים כרגע להיזכר בהם שאתם לא שמים לב שאחד מהם המצאתי כרגע.

אני חייב להודות שברגע ששמעתי שאורי קומאי מגיח עם דמות חדשה שמחתי. האמנתי ואני עדיין מאמין שהדמות החד-ממדית של "פארוק" מגבילה את רמת הכישרון של קומאי, שביחד עם הכריזמה הבלתי מעורערת שלו יכול לעשות דברים גדולים. אם הרעיון המקורי של קומאי היה להראות כמה נדושה סצנת הראפ המקומית, הפארודיה של דודו פארוק הצליחה להתעלות על המציאות. ואז הגיע הקליפ של הדמות החדשה "בובי" שנראתה כמו דמות גנוזה מתוך "הפרופסור המטורף" של אדי מרפי, עם שיר מטופש אפילו בסטנדרטים שהוא הרגיל אותנו, והבנתי שאם יש פה בדיחה - היא על חשבון הצופה. עברו כמה ימים וההטרלה נחשפה כשדודו פארוק חזר לקדמת הבמה עם עוד שיר אינפנטילי ופרובוקטיבי. הפעם, דודו פארוק שבעבר הכריז ש"כולם על הזין שלי" חשף את קנאת הפין שלו בסטפן לגר.

מבחינה מוזיקלית, השיר "סטפן" הוא ללא ספק הכי מלוטש שפארוק פרסם בקריירה שלו, והוא מציב אותו הפקתית באותה שורה עם כוכבי הפופ הגדולים של התקופה. הטקסט, שמוקדש כולו לאיבר המין של סטפן לגר, יכול להתפרש כאיזו אלגוריה על הקנאה של פארוק באמנים מוכשרים ומבוססים יותר ממנו כמו לגר, אבל אף אחד לא מאזין לדודו פארוק בשביל איזה מסר נסתר אלא בשביל הדאחקה. והפעם, אחרי הרבה יותר מדי זמן, הדאחקה עובדת. כן, מדובר בשיר סקסיסטי וגזעני, שמבוסס על סטיגמה על איברי מין של שחורים. אבל ברגע שההגזמה שבו נמתחת מספיק כדי לא להשאיר ספק שמדובר בשיר הומוריסטי, זה עובר. בכל זאת, קשה לראות אותו כותב כזה שיר על איבר מין של אישה מפורסמת, לא שזה בלתי אפשרי (צפו בפרק החמישי בעונה העשירית של סאות' פארק, תודו לי אחר כך). הפרובוקציה עבדה, ואתרי האינטרנט ynet ו"ישראל היום" סירבו לפרסם את השיר החדש כי הוא קיצוני מדי, כאילו שהמעריצים של דודו פארוק צריכים את האתרים הללו כדי לצרוך את המוזיקה שלו.

בשורה התחתונה, חבל שקומאי החליט לשים את כל הז'יטונים שלו שוב על הדמות של דודו פארוק שמוצתה מכל הכיוונים. מצד שני, אם האלטרנטיבה היא ללבוש חליפת שומן זולה ופאה מתולתלת בלי שום רקע - אז כבר שיהיה פארוק 2.0, עם ההפקה המוזיקלית המוצלחת של ג'ורדי. זה מה יש, כאילו שזה מה שהיה חסר למדינת ישראל, עוד דמות של ערס חסר מודעות שלא יודעת מתי לפרוש. כנראה שהחלום שלנו על סשה בארון כהן מקומי כנראה יגיע ממישהו אחר.

הסדרה "דייב", בה מככב בתפקיד הראשי הראפר הסאטירי ליל דיקי בתפקיד עצמו, מתעסקת לא מעט באיבר המין של הכוכב הראשי. זו בעצם תמונת מראה של "סטפן" של דודו פארוק. השם "ליל דיקי" (מילולית: "בולבולון קטנטן") הוא בעצם פארודיה על הבחירה של אמני ראפ להעצים את עצמם בכינויים מוגזמים, ובהילה של גאנגסטרים וגברי אלפא. דודו פארוק לא מתעסק באיבר של עצמו, אלא באיבר של אחר. זה המקום בו הפארודיה מיטשטשת ולא ברור איפה נגמרת הדמות ומתחיל הראפר האמיתי. "אני לידו יש לי טיק טק", מפזם לו שם קומאי בתחפושת. הוא כביכול מדבר על מה שיש לו בין הרגליים, אבל זה מתאים גם להשוואה בין הכישרון.