אביב גפן בכה בשידור, וזה היה עצוב, אבל לא מהסיבות שהייתם מצפים

(בסרטון: ריאיון מ-2018 של וואלה! תרבות עם אביב גפן)

אביב גפן הוא לא המוזיקאי האהוב בישראל, אבל כנראה שהוא האמן המשפיע בישראל. זה מוזר כמו שזה טבעי. זה מוזר מכיוון שמוזיקלית, גפן לא הוציא אלבום מוזיקה מאז 2014. זה טבעי מכיוון שבערך מאז נובמבר 1995 התרבות הישראלית עדיין לא הצליחה להעמיד דובר בולט יותר, לטוב או לרע. "אני לא רוצה אף פעם להיתפס ללופ שמשהו קורה בישראל, והנה בעיתון תגובה: 'אביב גפן מוסר'", הוא אמר בריאיון לדנה ויס ב-2010. אולפן חדשות 2 עבר מתיחת פנים מאז אבל ויס וגפן נראים כאילו לא התבגרו כמעט בכלל בריאיון שערכו אמש, בו אביב גפן נשמע אחרת לגמרי.

זו קלישאה להזכיר כמה אביב גפן השתנה מאז תחילת הקריירה שלו, וזה גם קצת משעמם. מי שפעם הוחרם אפילו מאירועים של השמאל מכיוון שנתפס כ"קיצוני מדי", וטען לפני עשור ש"להיות שמאלני נחשב לקללה" ואמר ש"לקולגות שלי, האמנים, השמאל הפך די קוץ בתחת. ללכת ימינה זה טיפה יותר ימכור" פתאום יושב באותו אולפן ומכשיר את ממשלת נתניהו בשם הרצון באחדות. לא ברור למה זה אמור להפתיע מישהו, בטח אחרי שהכשיר בעבר הלא רחוק את חזרתו של אייל גולן למיינסטרים עם תוכנית טלוויזיה ששודרה במקרה באותו ערוץ. ולא שלתמוך בממשלת נתניהו בשם האחדות זו לא דעה לגיטימית, אבל זו פשוט קלישאה, וזה גם קצת משעמם. ואם יש דבר שאביב גפן לא היה אף פעם, בשום שלב בקריירה שלו, זה משעמם.

אז את הדעות "הקיצוניות" (כי להתנגד לכיבוש או לממשלה בראשות נאשם בפלילים זה קיצוני) גפן אפסן בצד, אך הוא עדיין מספיק מעניין בשביל לקבל שערים בידיעות אחרונות וראיונות מפרגנים במהדורת סוף השבוע של חדשות 12. הפעם אלה היו התגובות המרגשות (באמת מרגשות) לדברים החשובים שהוא אמר בזכות תושבי בני ברק (באמת חשובים) שגרמו לו לדמוע במהלך הריאיון (באמת לדמוע) שאפשרו לקשת 12 לפמפם פרומואים לריאיון הזה בימים האחרונים.

וזה מקסים, בלי ציניות, שגפן טוען שהתקופה האחרונה, זו שהוא לא הופיע בה או יצר בה הייתה המשמחת בחייו. זה יפה שהוא רואה מולו את האנשים שלימדו אותו לשנוא אותם, והוא מרגיש הרבה אהבה כלפיהם. וזה יפה שהוא מדבר נגד שנאה ופילוג, בעיקר מכיוון שאם מחפשים את צמד המילים "אני שונא" בגוגל התוצאה הראשונה היא שיר של אביב גפן. וזו לא אירוניה, וזה אפילו לא סותר. בשיר ההוא גפן שר שהוא "שונא נורא את הכפיה הדתית - שילכו ילמדו מקופים", ואם הוא למד מאז לעשות את ההפרדה בין כלל הציבור הדתי לבין גורמים קיצוניים שפועלים ליצירת הדתה, הדרת נשים, גזענות והפצת בורות - זה מעולה. אפשר להילחם בהדרת נשים ובמקביל לא לשנוא את הציבור החרדי, זה מעולם לא עמד בקונפליקט.

בתקופה האחרונה גפן חזר לכותרות כביכול בגלל שהפך לפה של מחאת עובדי הבמה, אבל האמת היא שהוא מעולם לא התקשה להגיע לכותרות אם הוא רצה. הזעקה של אנשי תעשיית התרבות והאמנות בישראל אמיתית, והעובדה שגפן ניצב לצדם ותורם להם את הכוח שלו בתקשורת היא לגמרי לזכותו. הסולידריות האנושית הזאת, שאמורה להיות כל כך ברורה מאליה, היא כל כך נדירה במחוזותינו שקשה שלא להוריד בפניו את הכובע ולומר לו תודה.

כמה ימים לפני הבחירות של 2015, גפן הופיע במועדון הזאפה וערך "סקר" ספונטני בקהל. הוא שאל את הצופים אם מעניין אותם לדעת למי מצביע האמן שהם אוהבים. להפתעתו, הסקר הראה שרוב הקהל לא רוצה לדעת מה הזמרים והזמרות האהובים עליהם משלשלים בקלפי. "המנהלים שלי צדקו", הוא התבדח, והוסיף שבעיניו "זה לא פייר כלפי הקהל… זו פחדנות, זה גרידיות. אני בהלם שאף אחד לא פותח את הפה, כולם שותקים". בהמשך ההופעה הוא ערך עוד סקר בחירות קצר באולם, אז גם גילה להפתעתו מצביעי נתניהו בקהל (מהם הוא ביקש לשקול להצביע לכחלון. זוכרים שהיה פעם איש כזה?).

בחמש השנים שעברו מאז גפן אימץ את הנרטיב של המרכז הרופס, לפיו "אין מה לעשות כולנו הצבענו בסוף לביבי חה חה חה", במקום להיות קול הזעקה שעומדת בראש המתנגדים לנתניהו. זו כמובן זכותו לאמץ אידיאולוגיה שטחית ומשעממת, אבל אפשר לקוות שבפעם הבאה שנשמע על אביב גפן זה יהיה בזכות אלבום או שיר חדש. לראש ממשלה נאשם בפלילים אולי אפשר להתרגל, אבל אף אחד לא רוצה לחיות במדינה בה אביב גפן הופך למרואיין משעמם.

דנה ויס לא ראיינה אתמול רק את אביב גפן, אלא גם את השר הטרי לביטחון פנים, מי שעומד למנות מפכ"ל חדש למשטרה שעומדת, אולי, לחקור את נתניהו בעוד תיקי שחיתות. אלא שאמיר אוחנה לא הגיע על תקן השר המכובד, אלא בכובע של הביביסט המסור. אוחנה סיפר שהוא עומד ללוות את ראש הממשלה לבית המשפט עד לאן שיאפשרו לו. אף אחד לא ביקש ממנו לעשות את זה, לדבריו, והוא עושה את זה מרצונו החופשי. היה מדהים לראות את מי שהיה עד לפני שבוע שר המשפטים של מדינת ישראל רומז שמשפט נתניהו מכור מראש. לשאלה האם יש לו אמונה בבית המשפט הוא הגיב בפנים רציניות: "אני מודאג". בהמשך ויס שאלה את השר אם הוא מתכוון לכבד את פסק הדין. אוחנה, שאפשר אולי להגיד עליו הרבה דברים אבל טיפש הוא לא, ענה בחיוב.

"אני ועוד הרבה אנשים כמוני סגרו את הטלוויזיה להרבה זמן", אמר אביב גפן לשלי יחימוביץ' בריאיון ב-2004, "אני מסתכל בטלוויזיה וזה דוחה אותי... זה תת רמה. אני בערב רואה טלוויזיה ואני מתבייש". זה היה 16 שנה לפני ששר בכיר בממשלה נשאל אם הוא מתכוון לכבד פסק דין של בית משפט בישראל. איזו בושה.