ילד אסור, ילד מותר

1. לנערה/ילדה עם אבר המין הגברי הזקור התחוב בפיה קוראים ג'ני. באתר האינטרנט גורסים שהיא בת 16. מראה עיניים יכול להטעות, כמובן. ג'ני יכולה להיות בת 14, אבל גם בת 19. לגופו של מאונן ומפנטז, הגיל הנקוב בתעודת הזהות של קטנטנה זו אינו רלבנטי. לדידו, ג'ני היא בת 16. נערה/ילדה יפה להפליא, שמככבת באחת מיני עשרות רבות של גלריות תמונות באתר, של נערות/ילדות שונות ממנה וזהות לה לחלוטין. המכנה המשותף לכולן – גילן נמוך מ–18. על פי חוק העונשין הישראלי, למשל, משגל עם ג'ני ודומותיה הוא עבירה שבצידה עונש מאסר. לא כל שכן שיתוף פעולה לצורכי תפעול אתר זימה. העונש על כך בקליפורניה יכול להגיע ל-15 שנות מחבוש.

ובכל זאת, זהו רק אחד מיני מאות רבות של אתרים מסוגו הפועלים ברשת באין מפריע וגובים מהגולשים דמי הצצה, החל בחמודות הנערות וכלה במשגלים מרובי משתתפים בכל וריאציה גילאית אפשרית. מאמץ לא גדול, תוך שימוש במנוע חיפוש מניח את הדעת, יצליח לנתב כל אחד מהמעונינים לאחד מעשרות אתרי סקס בהם גברים מבוגרים מאוד שוגלים קטינות צעירות מג'ני. גם כאן, בתשלום; גם כאן, לעין כל, במרחק קליק אחד ומספר כרטיס אשראי מצורף. עולם הסקס הפדופילי באינטרנט פרוש לרגליכם. העובדה שלא חרשתם את תלמיו, לא אומרת שאינו נוכח, מוחשי ומציאותי להחריד כחלק משגרת יומם של רבים אחרים. מיליונים ברחבי העולם, למעשה.

2. פדופיליה ביוונית היא אהבת ילדים. פדו – ילד. פילו – אהבה. האהבה הנזכרת במינוח בעל הקונוטציות המוסריות, הנורמטיביות והמשפטיות האסורות אינה אהבת בשרים דווקא. מדובר באהבה. פדופיליה יכולה להיות גם אהבה של הורה לילדתו, למשל. אהבה נקייה מגנאי, זכה, כזאת שאחראית לניסוחם של האתוסים התמימים ביותר, הטהורים ביותר, הלגיטימיים ביותר בתרבות המערבית. לצורך הרחבת הטיעון ננקוב רק במושג "פילוסופיה", שפירושו אהבת החוכמה. פילו – אהבה. סופיה – חוכמה. אין לחשוד באהבת החוכמה להיות בעלת הקשרים מוסרים בעייתיים, הלא כן? הלשון, אם כן, שומרת על נייטרליות גמורה בכל הנוגע לפדופיליה. החברה והתרבות הן היוצקות משמעויות שליליות למושגים שבמקורם הם נקיים מרבב. אמות המוסר מתניידות על פני יבשות, זמנים ותרבויות. אי אפשר להחיל עליהן מושגים מוחלטים.

3. הפדופיליה אינה תופעה שולית או אגבית בדברי ימי ההווה. היא כאן: מרובת פנים, דרכי ביטוי וקונוטציות. הדימוי השלילי המתלווה למפגש מיני בין גבר/אישה בגירים (מעל גיל 18 ברוב מדינות המערב) לקטין/ה הוא תולדה של התנהלות חברתית מוסרנית שהתפתחה במקביל להגנת מעמד הילד במאה וחצי האחרונות. מבלי לשטוח רקע היסטורי מפורט יתר על המידה, שעלול להלאות את הקוראים, נזכיר רק כי עד למאה ה- 18, מין בין "בגירים" ל"קטינים" היה דבר שבשגרה. החל במקרא, שם שגל דוד המלך את רעייתו הצעירה מיכל (בת 13 הייתה כשנישאה לו, לפי חוקר המקרא מיכאל הרמלין), דרך הפילוסופים הגדולים ביוון, ששגלו להנאתם נערים ונערות רכות, עבור במשתאות שערכו קיסרי רומי, אבירי השולחן העגול, אצולת בית בורבון - אפילו עד לחצרה של קתרינה הגדולה הגיעו תענוגות הבשרים. על צארית שועת עולם זו מסופר כי אהבה במיוחד להתעלס עם נערים שטרם הצמיחו שערות באזור המבושים. נזכיר גם כי עד היום נהוג בקרב עדות מסוימות השוהות בקרבנו לחתן נערות צעירות עד למאוד עם גברים בגירים לפי חוק. הכל יודעים, בוודאי, במי ובמה מדובר.

המאה ה-19, בעיקר באנגליה, היוותה פריצת דרך בכל הנוגע ליחס הנוהג לילדים. המאבק להעלאת גיל העבודה במכרות הפחם הפך לראש החץ במלחמה על זכויות הילדים להיוותר מחוץ לעולם המבוגרים. בצמוד להתפתחות הפסיכולוגיה ותנועת זכויות האזרח עלתה הטענה כי יש להותיר ילדים מחוץ למשחק הנוהג בעולם הבוגר – קרי, להוציאם מכל זירה בה יצטרכו לשאת באחריות שראוי שמבוגרים יחזיקו בה. תנועות פלורליסטיות מתקדמות מאוד טוענות כי הוצאתם של ילדים מחוץ למעגל האחריות פוגע בזכותם הטבעית לשיוויון ודי אם נזכיר משנות כגון זו של יאנוש קורצ'ק, או של יעקב הכט הישראלי, על מנת שניווכח כי יש מבוגרים התובעים דווקא לצרף את הילדים אל עולם המבוגרים כשווים בין שווים.

4. אולם כמנהגה של חברה צבועה, כאשר גורם המין נכנס למשוואה, מיד נאספים ומתחמשים צבאות ההתחסדות וטוענים כי השוויון שנאה לדרוש בתחום אחד, לא ראוי לו שיחול בתחום שבינו לבינה. אינני מעוניין לנקוט עמדה בנושא (גם מפאת הסכנה שבהיחשב מדיח למעשים אסורים על פי החוק) אולם אך זאת אומר: מין בין בגירים לקטינים היה, הווה וימשיך להיות שריר ונוכח בעולם הפנטזיה של בגירים וקטינים כאחד (ראה מאמרי במדור זה מלפני שבועיים, שכותרתו "פדופיליה 2002", העוסק בתחום האפור של הפנטזיה ובתרומת תקשורת ההמונים להעצמתו והקצנתו).

אוסיף גם: מין בין בגירים לקטינים היה, הווה וימשיך להיות שריר ונוכח גם בעולם המעשה. נערות בנות 17 תמשכנה להשתגל עם נערים בני 19, למרות ששניהם מצויים משני עברי הגדר המותרת על-פי חוק. יותר מכך, נערות בנות 16 תמשכנה להיבעל בחפץ לב על ידי גברים צעירים בני 25, מטבעה של מציאות חברתית המזמנת מפגשים בין שתי קבוצות גיל אלה. אולם אם את התמונות הללו מסוגל בן תרבות המערב לעכל, הרי שתמונת גבר בן 42 מעפיל על פסגת ילדה בת 15, אין הוא מסוגל לשאת. וכי למה? מה הופך מפגש זה לבעייתי כל-כך, לשנוי במחלוקת ולטאבו בעיניי מרבית החברה הנורמטיבית? אין זה אלא מכיוון שדפוסי המשיכה המינית הלגיטימית טרם הורחבו די צורכם.

אינני יודע לומר אם ילדה בת 12 מפותחת די צורכה כדי לקיים יחסי מין באופן סדיר. אולם באותה מידה, מצויות גם קיימות נערות בנות 19, שהתפתחותן המינית והרגשית לוקה מאוד בחסר ומגע מיני עשוי להסב להן נזק פסיכולוגי בלתי ישוער. בזאת עסקינן, נזקים פסיכולוגיים, הלא כן?

אם כן, הפדופיליה חיה ונושמת. מעצרו של פיט טאונסנד מלהקת "המי" בעוון אחזקת חומר מיני אסור, צריך שיציף אל פני השטח את מושגי ה"מותר" וה"אסור" לבחינה מחודשת. שנית אצהיר: לא אנק