(בסרטון: קורין גדעון בריאיון אגדי לאדם סרור)
ג'ורג' קרלין אמר פעם שדעות הן כמו חורי תחת - לכולם יש כאלה, ולרוב הן מסריחות (באנגלית זה נשמע יותר טוב). גם הפעם - לדעתי - המלך ג'ורג' צדק. לי אישית יש דעה לא פופולרית על דעות אז אני אתחיל אותה בדרך בה הציבור רגיל לקבל דעות לא פופולריות, עם הכרזה ונקודותיים. מוכנים? הנה. דעה לא פופולרית: הדעות הלא פופולריות שלכם לא רק מסריחות, הן גם לא מעניינות.
זה לא משהו אישי, באמת. זה לא שאתם אנשים משעממים, לפחות חלקכם, אבל זאת המציאות. אינני צבוע, אני יודע שגם הדעה הזאת, בהיותה "דעה לא פופולרית" אינה מעניינת - אבל הייתי חייב להגיד אותה, לא בשבילכם, אלא בשבילי. אל תשכחו לעשות לי לייק בסוף כדי להראות לי שאתם דווקא אוהבים את הדעה הלא פופולרית שלי, מה שעשוי להפוך אותה, באופן מפתיע, לפופולרית.
אפשר לומר שאני סוג של מומחה לדעות לא פופולריות. ערכתי את מדורי הדעות של שניים מאתרי האינטרנט הגדולים בישראל במשך שלוש שנים. בכל יום עבודה הייתי מקבל עשרות טורי דעה שנשלחו אליי מאנשים שונים, והמשימה הגדולה הייתה למצוא בתוך כל ערימת המילים שהגיעו אליי שניים-שלושה טורים שיהיו ראויים לפרסום באתר. לא אשקר, היו ימים שפשוט לא מצאתי אפילו אחד כזה. בפועל, היום שלי התחלק בין הזמן בו ערכתי ופרסמתי טורים, לזמן שבזבזתי על להתנצל ולהסביר לאנשים למה הטורים שהם שלחו לא יפורסמו. יותר מכול, הרגשתי לא נעים מאנשים חסרי מודעות שנאלצתי לחשוף בפניהם בעדינות את העובדה המצערת שהם פשוט לא יודעים לכתוב.
בדיעבד, הטורים שהכי אהבתי לערוך ולפרסם הם כאלה של כותבים שנונים שאני לא מסכים עם הדעות שלהם ברמת המאקרו, אבל יכולתי לכבד את הדרך שהם מעבירים את הטיעונים שלהם עד כדי כך שלפעמים הם הצליחו לשכנע אותי ברמת המיקרו על כמה דברים. אלה היו רגעים קטנים של נחת שבהם מאוד אהבתי את העבודה שלי. בצד השני של הסקאלה היו טורים כל כך מופרכים ומגוחכים, עד שלא יכולתי לא לפרסם אותם. מדובר במקרי קיצון, לא משהו שצריך להתפרסם באופן קבוע אלא ברמה של אחת לכמה חודשים, בהם האלה הטובה שלחה לי טקסט מהסוג המטורלל הזה כך שהייתי חייב לשתף אותו עם הציבור הרחב.
אלא שצריך לעשות הפרדה בין דעות קיצוניות ומנומקות לבין הז'אנר החדש והבלתי נסבל של "דעות לא פופולריות", שהן פשוט דרך להתחבב על ההמון השקט. נקרא להן, לצורך ההבחנה, "הדעות של קורין גדעון". לאחרונה קורין גדעון פרסמה את דעתה השמרנית והחסודה בנוגע ללבוש של בנות ישראל בבתי הספר. "היי זאת שוב אני עם דעה לא פופולרית", היא פתחה את הפוסט שלה, כמי שמתיימרת לגלות הומור עצמי על הפיכתה למחוללת הדעות המיושנות של התקופה. למי שפספס, גדעון פרסמה תמונה שלה מימי הבית ספר, ויצאה נגד הגעתן של בנות במכנסונים לבתי הספר, בטענה כי מדובר בלבוש לא מכבד.
ראוי לציין שהדעה של גדעון לגיטימית. דעה מיושנת, שמרנית ולחלוטין מנותקת מהמציאות של המעגל הורים-מורים-תלמידים, אבל עדיין לגיטימית. ועדיין, אין שום דבר "לא פופולרי" בדעה הזאת, אפילו להפך, סביר שמדובר בדעת הרוב. זו דעה שמייצגת את הציבור השמרני בישראל, שלפי תוצאות הבחירות בעשורים האחרונים הוא הרוב. כשקורין גדעון מזהירה שיש לה "דעה לא פופולרית" היא מדברת מנקודת ייחוס של העולם הליברלי שבו היא פועלת ומתפרנסת. זו דעה לא פופולרית ביחס לדעה ששורה אצל הקולגות שלה בעולם התקשורת והחברים בברנז'ה.
התמונה של קורין גדעון שחוללה סערה
כוחות שמרניים נתפסים ב"דעות לא פופולריות" כדי להוכיח את טענתם. זה כמעט תמיד משרת את החזקים. גברים לבנים ועשירים לרוב יסכימו עם כל "דעה לא פופולרית". כשנשים דרשו את הזכות להצביע, נמצאו לא מעט נשים סטייל קורין גדעון שפרסמו דעות לא פופולרית, שבשורה התחתונה טענו שנשים צריכות להיות במטבח ושעיסוק בפוליטיקה לא מכבד אותן. כשבארה"ב נלחמו בעבדות, היו לא מעט "דעות לא פופולריות" שטענו שהאפריקאים דווקא שמחים להיות עבדים במקום נפלא כמו אמריקה. בדיעבד מביך לראות את הדיונים האלה, שנעשו ברצינות גמורה.
זכותה של קורין גדעון להביע דעה מיושנת, אבל היא צריכה לדעת שהיא בצד הלא נכון של ההיסטוריה. למרות שאפשר גם להבין אותה, קשה לחשוב על העתיד כשסופרים את הלייקים בהווה. קשה להאמין אפילו שגדעון מאמינה ל"דעות הלא פופולריות" של עצמה, בטח כשהיא נתפסת על חם עם סתירות לוגיות פשוטות. כך למשל גדעון טענה שמעולם לא התלבשה עם מכנסונים או עם מחשופים בתקופת בית הספר, ותמונות שלה בדיוק בלבוש מהסוג הזה החלו לצוץ ברשת בימים האחרונים. ובכלל, לפוסט המקורי באינסטגרם היא צירפה תמונה שלה עם שמלה ללא שרוולים, בדיוק מהסוג שגרמה לילדה בת 7 לבכות השבוע מכיוון שהמורה שלה הכריחה אותה להחליף אותה ולשבת בכיתה עם תחתונים.
וכאן צריך לעשות את ההפרדה בין "דעה לא פופולרית" לסתם דעה מיושנת, כזאת שעלולה לפגוע בילדות קטנות ובכלל. להגיד שפיצה עם אננס זה דבר טעים זו דעה לא פופולרית. להלל את העונה האחרונה של "משחקי הכס" זו דעה לא פופולרית. להתעקש שסנדלי שורש עם גרביים זה לבוש סקסי זו דעה לא פופולרית. מצד שני, לטעון שלנשים אסור ללבוש בגדים שלגברים מותר, כמו לטעון שרק אבא ואמא זו משפחה או להגיד שאין דבר כזה מגדר וצריך להתייחס לכל אדם לפי המין שהוא נולד - זו לא דעה לא פופולרית, זה סתם ארכאי. לעתים קרובות, זו גם פשוט נבזות. ההיסטוריה לימדה אותנו שמדובר בדעות שייעלמו מן העולם עם הזמן.