בשלהי ינואר 1995 היה אחראי אריק קנטונה לאחד הרגעים המפורסמים בתולדות הכדורגל האנגלי. לא בזכות שער שכבש במדי קבוצתו מנצ'סטר יונייטד, אלא הודות להסתערות שלו על יציע הקבוצה היריבה, קריסטל פאלאס, ובעיטת הקונג-פו שלו באוהד שהקניט אותו. הוא הושעה לתקופה ארוכה, כמובן, רק כדי לחזור בגדול ולסחוף את מועדון הפאר לזכייה בשלל תארים, עד שהחליט לתלות את הנעליים מעט לאחר מכן, בשנת 1997, כשהוא בן 31 בלבד.
מיד לאחר הפרישה, קנטונה המציא את עצמו מחדש, והפעם לא כשחקן כדורגל אלא כשחקן טלוויזיה וקולנוע. הקריירה שלו התפתחה אט-אט, ובשלהי העשור הקודם אף זכה לשחק את עצמו בסרט שנקרא בשמו, של במאי בעל שם - "מחפשים את אריק" של קן לואץ'. לאחר מכן הגיעו שלל תפקידים נוספים על המסך הגדול והקטן ועל במת התיאטרון.
כעת, אפשר לראות את קנטונה מככב במיני-סדרה הטרייה "במדרון", שמתגלה כרגע השיא בקריירה החדשה שלו: גם כיוון שמדובר בפרויקט בפרופיל גבוה, שהופק בידי הרשת הצרפתית-גרמנית היוקרתית ארטה, ובשאר העולם זמין בנטפליקס; וגם כיוון שהוא נושא אותה על כתפיו, ועושה בה את תפקידו הטוב ביותר עד כה.
מעבר לפרספקטיבה של קנטונה, "במדרון" היא חוליה נוספת בשרשרת הולכת ומסלימה של יצירות צרפתיות העוסקות באחת הסוגיות הבוערות והכואבות ביותר במדינה - שיעורי האבטלה הגבוהים להחריד בה. דוגמה לכך היא הסרטים של הבמאי סטפן בריזה. ב"ערכו של אדם", שהופץ אצלנו מסחרית לפני כחמש שנים, הגיבור הוא אדם שהיה מנהל עבודה במפעל אך איבד את משרתו, ובצוק העיתים נאלץ לעבוד כמאבטח בסופר, שם מאלצים אותו לתפקד כמעין קאפו. "במלחמה", הסרט שעשה לאחר מכן, היה חריף אף יותר, והסתיים בסצינה שבה המובטל שורף את עצמו מול המצלמות.
בשני הסרטים הללו, הגיבורים השתייכו לאחת הדמוגרפיות שסובלות במיוחד מן האבטלה - גברים מעל גיל חמישים. זה גם מצבו של גיבור הסדרה, בגילומו של קנטונה, מנהל משאבי אנוש שאיבד את משרתו בשל גילו, ומאז מתקשה למצוא עבודה חדשה וראויה לכישוריו, בדיוק מאותה סיבה. בסופו של דבר הוא מרוויח את לחמו כפועל פשוט אך מפוטר שוב, כיוון שעצביו הרופפים מובילים אותו לחקות כדורגלן אחר, זידאן, ולנגוח במנהל שלו.
אותו מזג אלים שגרם לו לאבד עבודה אחת, מאפשר לו למצוא אחת אחרת. מנהל של תאגיד ענק, העומד לבצע פיטורים המוניים מהסוג שנפוצים בצרפת העכשווית, רוקם מזימה מורכבת וגם לא הגיונית במיוחד, שלא ניכנס כאן לפרטי-פרטיה, אך קשורה במצג שווא של חטיפת בני ערובה מתוך המנהלים הבכירים של החברה. המובטל הזועם נתפס כאדם אידיאלי לשמש פיון בקנוניה הזו: גם בגלל הניסיון שלו בניהול משאבי אנוש; גם הודות לחספוס שלו; ובעיקר בשל מצבו הנואש, שבגינו יסכים לכל הצעה, גם אם מדובר בעסקה עם השטן.
לא נפרט כמובן מה עולה בגורל הקנוניה המסורבלת, אך אתם יכולים לתאר לעצמכם שהיא לא מתפתחת כמתוכנן, בעיקר מפני שהגיבור מתגלה כהרבה יותר פיקח ועתיר תושייה מכפי שתיארו לעצמם מי שתכננו להשתמש בו ולזרוק אותו. נאמר רק כי מכאן והלאה, המיני-סדרה מתפתחת בקצב מסחרר. בששת פרקיה אין רגע משעמם אחד. טוויסט רודף תפנית עלילתית, וגם הז'אנרים משחקים כיסאות מוזיקליים. "במדרון" מערבבת בין הדרמה החברתית, הדרמה המשפטית, המלודרמה החברתית, דרמת בית הכלא והמותחן האפל, ובדרך כלל מצטיינת בכל אחת מן החזיתות הללו.
למרות כמה תפניות חדות מדי, מעברים מהירים מדי ורגעים פחות משכנעים, יש במיני-סדרה הזו מעלות רבות. היא מבוימת בידי זאיד דוארי, הבמאי הלבנוני שלפני כשלוש שנים הציג בפסטיבל ונציה את "העלבון" המצוין, ובשובו למולדתו נעצר בידי הרשויות כיוון שקודם לכן צילם בישראל סרט (לא מוצלח) בשם "הפיגוע". כל התלאות שעבר לא פגעו בכישוריו ובקור הרוח שלו, והוא מנווט כאן את העלילה הסוערת ביד בטוחה ומיומנת.
בצד קנטונה, מככבים בסדרה כמה שחקנים בולטים בעולם הפרנקופוני. את זוגתו, שעם הזמן מואסת בהתנהגותו המופקרת, מגלמת סוזן קלמנט, קוויבקית שפרצה בתחילת העשור הקודם בזכות "מאמי". לזוג שתי בנות, ושתיהן מסודרות יחסית בחיים, דבר שרק תורם למרמור של הגיבור, המושפל מהמחשבה שייאלץ להיעזר כלכלית בילדות שלו במקום שזה יהיה ההפך. הבולטת בהן היא לוסי, עורכת דין אותה מגלמת השחקנית הנהדרת עם השם האצילי אליס דה-לנקסן (בצרפתית זה כתוב עם מספר כפול של אותיות). היא אחראית לכמה מן הסצינות החזקות והמרגשות ביותר בסדרה.
את דמותו הלא בלתי אנטישמית של מנהל התאגיד, נבל בשם דורפמן, מגלם אלכס לוץ, שחקן הידוע בדרך כלל בשל תפקידיו הקומיים, וכאן מעצב רשע סטייל סרטי ג'יימס בונד, ועושה זאת בצורה כה מוצלחת עד שהקהל ממש משתוקק כי יאונה לו רע. נוסף לכך, יש בסדרה שלל דמויות משנה מלאות בשר ואופי. בולט בהן ביריון עם נתונים פיזיים מעוותים, מן הגרוטסקיים שנראו לאחרונה על המסך, שמטיל את אימתו על הגיבור. את חברו הטוב ביותר של המובטל מגלם גוסטב קרוורן, שחקן עסוק ומוערך נוסף. התצוגה שלו מרגשת אך הדמות שלו לא סבירה עלילתית, שכן כישורי ההאקינג שלה מופרכים ופותרים כל תסבוכת תסריטאית בצורה נוחה מדי.
כך או כך, הייחוד והעוצמה של הסדרה טמונים בסופו של דבר בשני אלמנטים. קודם כל, כיאה לכך שעלילתה מתחילה במשבר בני ערובה, היא לא לוקחת שבויים. "במדרון" לא מהססת לתאר לאיזה תהומות יכולה האבטלה לדרדר את האדם, ומנגד כמה רחוק מרשה לעצמו הקפיטליזם התאגידי ללכת. האלימות שבה חסרת פשרות, וכך גם הדינמיקה בין הדמויות: מבין כל הקונפליקטים הקשים והכואבים, מערכות היחסים הכי קשות וכואבות כאן הן לא בין המעסיקים לפועלים או הסוהרים לאסירים, אלא בין האב לזוגתו, בנותיו וחתנו.
הגיבור כאן לא בוחל בדבר: מתמרן פסיכולוגית את בתו, מכה את חתנו ונוהג בחוסר התחשבות כלפי זוגתו. הוא מונע אך ורק מאגו, הפיוז שלו קצר ואין לו שום קלאסה. ובכל זאת: אנחנו לא יכולים שלא להבין אותו, לסמפט אותו, לצדד בו לאורך כל הדרך וממש להתפלל שידו תהיה על העליונה. הרבה מכך, כמובן, בזכות התצוגה של קנטונה, שעומד באחד האתגרים הקשים ביותר של עולם המשחק: לקחת דמות בלתי נסבלת על הנייר, ולהצליח להפוך אותה לאהובה.
בכך, קנטונה משלים סופית את הפיכתו לשחקן דרמה ואופי מן השורה הראשונה, משהו שאף כדורגלן לפניו לא הצליח לעשות. בקצב הזה, עם כל הכבוד להישגיו הפנומנליים על הדשא, נזכור אותו לא בזכות האליפויות והגביעים עם מנצ'סטר יונייטד, אלא הודות לתפקידים כמו ב"במדרון".
