אין לי שום דבר נגד הצלפות, אבל "365 ימים" מגוחך כסרט ולא מחרמן כפורנו

מכל המדינות בעולם, דווקא מפולין יצא סרט הפורנו שכבש את נטפליקס ומשגע את ישראל, ולא ממש ברור למה. הוא נראה כמו סלט לא ברור של פטמות ושברי עלילה ברוטב ערך הפקתי ירוד, מעליב גברים ונשים באותה מידה ולא סקסי בעליל. אולי עדיף לפולנים להתמקד בסרטי שואה

  • נטפליקס
  • 365 ימים
אופיר סגרסקי
נטפליקס

זהירות: ספוילרים. זהירות 2: העלילה גם ככה מיותרת. על הסרט הפולני "365 ימים", שעלה בנטפליקס לאחרונה וכבש את טבלאות הצפייה שלה, בטח כבר שמעתם. הפנטזיה האירוטית זוהתה כ"פורנו נשי", ונפתחת בעסקת סחר בנשים אשר נענית בשלילה, כי זה ככל הנראה מה שמחרמן אותנו. המסרב הוא ראש משפחת פשע ואביו של מאסימו, גיבור הסרט. חמש שנים קדימה, לאחר שירש את דרכו של אביו, אותו מאסימו חוטף אשת עסקים חזקה ועצמתית, כמו שאוהבים להגיד אצלנו. הוא כולא אותה עד שתתאהב בו, הודות לקסמיה של תסמונת שטוקהולם. הוא מת לשכב איתה, היא מתוסכלת מינית מבעלה ו-?Can I make it anymore obvious, כמאמר אבריל לוין.

רבים יגידו שהעלילה מזכירה גם את "50 גוונים של אפור", וזה הזמן להודות: לא צפיתי בסרט ההוא. לאחר שקראתי שני עמודים מהספר, גם אין לי כוונה. יותר מזה, מדהים בעיניי ש"50 גוונים" זכה להצלחה כה מסחררת, כי בדומה לי, אני מתארת לעצמי שנשים רבות נרטבות מאינטלקט חריף ומתייבשות בהעדרו. גם מעולם לא נהניתי מפורנו, ולא רק מפני שרובו אגרסיבי מדי ומוכוון-גברים, אלא כי הוא מטומטם. כיוצרת תוכן, כל ניסיון שלי לצפות בפורנו נגמר בתהייה על איכות הדיאלוגים, הסיפור, הצילום ויתר ערכי ההפקה. לצורך העניין, סצנות הסקס בסדרה ההיפר-ריאליסטית "Easy", גם היא של נטפליקס, הרבה יותר מדליקות אותי.

מובן מדוע אמינות איננה נחלת הפורנו, שיסודו בתרבות פטריארכלית, כוחנית ומחפיצה. אם משחק האישה או הגבר יהיה אמין, אנו עלולים להאמין באמת שהיא נאנסת כרגע, לפעמים על ידי שבעה אנשים במקביל. גרוע מזה, אנו עלולים להזדהות עם סבלה, ותחושה כזו היא קוטלת זקפות מיידית. חשוב לומר - ישנן גם נשים הנהנות מפנטזיות אונס או גאנג-באנג, ודי הרבה. יחד עם זאת, מימוש פנטזיה כזאת מוכרח להיות מבוקר. אנחנו רוצות בכאילו-להיאנס, כלומר לשחק משחק, ולדעת שמתחת למשחק הזה מכבדים אותנו ואת רצונותינו. את התובנה הזאת, ככל הנראה, ניסה ליישם הסרט.

ספוילרים? ממילא העלילה מיותרת. מתוך "365 ימים" (צילום מסך)

נטפליקס הפכה בשנים האחרונות לסוג של בדיחה דווקא כמייצגת תרבות ה-PC. בתכניה המקוריים תמצאו לא פעם שאסייתי, שחורה, מוסלמי, יוצאת ברית המועצות ולוקה בתסמונת דאון חולקים את אותו הפריים ולו רק כדי לתת לכולם מקום על המסך. כמו בכל תאגיד ענק ובינלאומי, גם הכוונות של נטפליקס אינן אלטרואיסטיות. החברה בסך הכל נשמעת לדרישה העולמית ההולכת וגוברת לשוויון, בפרט בין שחורים ללבנים ובין נשים לגברים. ההתחייבות הלא-כתובה הזו פוסחת על התכנים שהיא מייבאת מבחוץ, ועדיין, משונה לראות בה סרט שכל כך חורג מהלך הרוח הנטפליקסי, ולוקח אותנו עם הסצנה הראשונה חמישים שנה אחורה, עם יציאות כמו "נשים הן גיהנום לנפש" מצד המאפיונר המוסרי לכאורה. עוד יותר משונה שאת הסרט כתבה וביימה אישה - ברברה ביאלוואס.

אג'נדות בצד, ברור שזה סרט גרוע בסטנדרטים קולנועיים. התגובה הדרמטיות, הפסקול המביך וצילומי הנוף הנוגים מגג בניין באמצע שום מקום לוקחים אותנו הרחק אל הסרט "The Room" (לא, לא "חדר", אלא "החדר"), הידוע כגרוע ביותר בכל הזמנים מאז צאתו בשנת 2003 ועד היום. למי שלא צפה ביצירת המופת הזו, קודם כל, זה הזמן. "The Room" נודע בריבוי סצנות סקס לא הכרחיות ועלילה דלה שעוטפת אותן ברישול, וכך גם "365". שזה בסדר בפורנו, פחות ב… טוב, מה זה בדיוק? כדי להמחיש שמאסימו נעשה מאפיונר מחוספס, מגיש לנו הסרט שולחן גדול, סביבו ישובים אנשי עסקים שמדברים על כלום. ברגעים כאלה אפשר לשמוע את טומי וויזו, היוצר של אותו סרט אגדי, צועק ברקע, "נו, תדפקו את היד על השולחן, כמו בהוליווד!". "אבל על מה אנחנו מדברים, טומי?". "אחוזים. מניות. פשוט תצעקו".

ואז יש לנו אישה דוחפת לעצמה ויברטור וגבר שדוחף דיילת לעבר איבר המין שלו במטוס. איך הגענו לשם? כמו בפורנו, זה פחות רלוונטי. העיקר שאנחנו זוכות לפוקוס ארוך מנשוא על פניו המתנשפות של הגבר, שמציג פרצוף-סקס מגוחך להפליא, ראש נשי מודבק בכוח למפשעה שלו וקול של ויברטור מהסצנה המקבילה, שבה מענגת את עצמה גיבורת הסרט הנשית. סמדר שילוני, שכתבה על הסרט גם כן, טענה שחובבי Me Too עלולים להתרגז. בעיניי, מי שעלול להתרגז אלה כל מי שאוהבים מין. האם מישהו יכול להתחרמן בכלל מהמראות המיוזעים האלה? לא אני, בכל אופן, ולא מפני שמלווה אותי המחשבה הטורדנית על החפצת נשים, אלא מפני שההחפצה עצמה, פשוט לא מחרמנת.

ירגיז את כל מי שאוהבים מין. מתוך "365 ימים" (צילום מסך)

כמי שמשתעשעת במשחקי BDSM, ואוהבת להיות דווקא בצד הנשלט, אין לי שום דבר נגד השפלות, הצלפות ומכות, בתנאי שהן נעשות מהסכמה ורצון. יחסי שולט-נשלטת יכולים לחרמן מאוד, אלא שהם מוצגים על המסך מפריזמה כל כך אדישה לצרכי האישה, שהצפייה באישה המוצצת מעוררת רק חשק להקיא. אף אחת שם לא נראית מתענגת, וסוג הכאב שנכפה עליהן רחוק מלהיות מחרמן. אם קהל הקוראים הגברי מתקשה להבין למה אני מתכוונת, נסו לצפות באישה מעבירה לגבר פומפיה על איבר המין ותגידו לי אם זה עושה לכם נעים. אין כאן חלילה ביקורת על המעטים שאכן אוהבים פומפיה על האיבר.

כאן ראוי להתייחס למושג של "פנטזיית אונס", או "פנטזיית שליטה", מושג חביב עליי יותר. גבר או חבורת גברים תופסים אותך, קושרים, אוזקים, וואטאבר - ומבצעים בך את זממם, בנפרד או ביחד. עד כאן פנטזיה נפוצה ונעימה בדמיון. על המסך, היא מוכרחה להיות עטופה ברכות מסוימת (וכן, משחק גרוע) על מנת שנצליח להתמקד בפן המחרמן שלה ולא ללכת לישון עם סיוטי הארוי ווינשטיין. "365" מנסה לעדן את הסיטואציה החולנית באמצעות דיאלוג יעני-רומנטי סביב שולחן עמוס כל טוב.

"אתה באמת מבטיח שלא תיגע בי נגד רצוני?", שואלת לאורה, והתשובה - "אני לא המפלצת שאת חושבת שאני". אוקיי, לא פאר הכתיבה, אבל מתוך מס-השפתיים הזה אפשר אולי להשתחרר קצת ולפתוח את המכנס. לא צריך למהר, כי כעבור חמישים דקות מתחילת הסרט, רק מתחיל המשחק המקדים. נכון שרובנו אוהבות את זה לאט, אבל בואו. וככל שהמשחק המקדים מתגבר, כך הוא גם תופס תפניות טרן-אופיות שמוציאות את כל החשק, ביניהן סצנת ליקוק הגלידה שגמלה אותי ממתוקים ותאורה אדומה שגורמת לדמויות להיראות כמו נקניקיות על מחבת.

בין דלתיים סגורות מאיים מאסימו על לורה, "אני אראה לך מה את מפספסת", ומכניס פנימה אישה נוספת בלבוש פטישיסטי, אשר מציגה לה את ההפסד - להעניק לו מין אוראלי. אלליי, איזה פספוס. פרצוף הסקס הדבילי חוזר על עצמו, ושוב הגבר דוחף את ראש האישה לאיבר המין שלו, כמיטב המסורת.

מבהיר למה פורנו לא אמור להימרח על פני שעתיים. מתוך "365 ימים" (צילום מסך)

משם והלאה, "365 ימים" רק מבהיר לנו למה סרטי פורנו לא אמורים לקחת שעתיים. העלילה הצולעת, ההתפתחויות הלא אמינות, הדמיות הריקות והגועל פשוט לא אמורים להימרח כל כך הרבה זמן ברצף. בדרך אנו זוכות גם לסצנת אונס בחסות גבר דוחה אחר, שאותו לורה לוקחת קשה למרות שלפני רגע עברה משהו קרוב לזה על ידי הדמות הראשית, והמשיכה בקלילות בחייה.

אחרי שמאסימו מתנצל וגם מציל פעם אחת את חייה (כן, באותה אגביות שבה זה נכתב), לאורה סוף סוף זוכה להעניק לו מין אוראלי בעצמה. זוהי הפעם השלישית שאנחנו רואים אישה מעניקה מין אוראלי לגבר (ושוב הוא דוחף לה את הראש, כי חייב) ובפעם הראשונה הוא מענג אותה חזרה. אם חשבתם שהולך להיות כאן קצת פורנו נחמד לנשים - כמובן שהוא יורק לה באיבר המין, כקלישאת הפורנו הגברי, כאילו לא שמע שעוררות מינית גורמת לגוף האישה לייצר חומר סיכה מעצמו. רצף המשגלים שאחר כך דווקא לא רע, ובאמת היה אפשר לגזור מתוכו דקה, לשים בפורנהאב ולסיים בזה.

כיוון שכנראה בכל זאת ניסו לייצר כאן "פורנו נשים", סשן הסקס הסוער מסתיים בקליימקס. לא אורגזמה, יא מצחיקות - קליימקס של שופינג, כי זה מה שבנות אוהבות. סצנות הלבשה מביכות שכאילו נלקחו מ"יש לה את זה" ממלאות את המסך, וכן העיסוק בחתונה. באמת, תסריטאיות יקרות, זה מה שתרמתן להבנת המיניות הנשית? שהיא ניזונה מקניות? יודעת כל מי שאי פעם יצאה לקניות עם בן זוגה שאין דבר בורגני, מדכדך וחסר סקס אפיל מהפעילות הזוגית הזו. אולי רק תכנון חתונה.

"הנשף" שלאחר מכן עשוי היה לחרמן אלמלא נראה כאילו צולם בשארית התקציב באולם אירועים נחות. נו שויין, לפחות קיבלנו את הסקס השני בסרט ה"פורנו" הזה. לאחר פמפום חסר מעוף בשירותים, לאורה מתאהבת. איך אפשר שלא. למעשה, היא כל כך מאוהבת שהיא מחליטה להיפרד מבעלה, כי "היא כבר לא הצעצוע שלו יותר". וואו, איזו אישה חזקה. איזה אומץ לעבור ממאסטר אחד שקצת עצבן אותך, לאחד אחר שסימם אותך כדי להעמיס אותך הביתה.

סצנות הלבשה מביכות שכאילו נלקחו מ"יש לה את זה". מתוך "365 ימים" (צילום מסך)

קשה לומר אם "365 ימים" מעליב יותר בשביל נשים או גברים. מה שבטוח, אף אחד מאיתנו הוא לא קהל היעד שלו. להגיד שהסרט הזה נופל בין הכיסאות זה אנדרסטייטמנט. הוא נמרח ומלודרמטי מדי בשביל להיות פורנו, חלול ומגוחך מכדי להיות סרט אמיתי. הוא נשי מכדי לספק גברים, וגברי ומכדי לספק נשים, ומערב קלישאות שוביניסטיות עם קלישאות העצמה נשית ללא כל היגיון. בסוף, יוצא כאן סלט לא ברור של פטמות ושברי עלילה ברוטב ערך הפקתי ירוד. אם יש איזה קהל שנהנה מזה, הוא לא כזה שאפשר לתת לו שם ומגדר.

לפיכך קשה להסביר למה "365 ימים" זכה לכל כך הרבה צפיות. אולי כי הוא שונה בנוף של נטפליקס; אולי כי הוא מספק פתרון קל למי שלא מעזה להקליד בשורת החיפוש כתובת של אתר פורנו פר אקסלנס; אולי כי מונה הצפיות מחשיב כל לחיצה סקרנית על הסרט, גם אם הצפייה בו נגמרה לאחר דקה; ואולי ההתלהבות סביבו היא פולחנית. כלומר, יתכן שאנשים רבים נהנים ממנו דווקא מרוב שהוא גרוע. אבל אם מתחשק לכם לראות משהו גרוע-טוב באמת, חבל על הזמן שלכם. לכו על המקור, וצפו ב-"The Room". הוא לפחות כושל בצורה מהנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully