רשות הדיבור לאסיר מספר אישי 7305627

ביום של הבגרות למתמטיקה הגעתי לבית ספר, והשם שלי היה מרוסס על הקיר בגדול ובשחור, וחוץ ממנו היו עוד מילים מרוססות על הקיר - כתובת. ואז נכנסתי לכיתה ופתרתי תרגילים בלוגריתמים ובפונקציות ובהנדסה במשך שלוש שעות. אחר כך היתה הפסקה בין חלקי הבגרות, ולא ממש היה לי לאן ללכת. להישאר בכיתה לא רציתי כי זה לתת להם, ולצאת החוצה גם לא רציתי, כי לא ידעתי מה לעשות איתי. ובכל מקום שעמדתי בו היא היתה שם, ואני הייתי רק מולה, ואף רגע לא סתם אני.

יכולתי להרגיש סלחנות – בסך הכל קצת לעג שלא מודע לפגיעה שהוא גורם. גם אני הרבה פעמים בצד של הרעים. אבל הסלחנות לא חלחלה מעבר לרציו, ובעיקר רציתי ללכת הביתה ולישון.

באחת ההפסקות הגדולות שאלתי את ג' למה הם קוראים לי הומו. למען הסר ספק אפילו סיפרתי לו על קטעים שהיו לי עם בחורות (אחלה סיפורים). אני לא נמשך לבנים, אז למה לקרוא לי הומו? כי אני שמאלני? כי אני לא הולך לצבא?

ג' הסביר לי שלהיות הומו זה לא בהכרח קשור לנטיות המיניות שלך, ושאתה יכול (כמו במקרה שלי) להיות הומו בלי להיות באמת הומו. מה זאת אומרת, תיתן לי דוגמה. תראה, זה לא משהו ספציפי, זה כל ההתנהגות שלך. אתה יודע מה, הנה דוגמה: תראה, הוא אומר, את הדרך ההומואית שלך לפתור בעיות, לא סובל את הדרך הזאת - אני קורא לך הומו, ואתה בא לדבר איתי אחר כך, מנסה להבין למה, מבקש סליחה. הומו.

כלא 4, אליו אני נכנס השבוע, הוא לא אמרלד סיטי ב"אוז", מותר להפיל שם את הסבון במקלחות, ולא צריך לפחד מפינות חשוכות. תקופת הזמן שאני הולך לשבת שם, החל מהשבוע, היא לא הדבר שבגללו אני אומר שסרבנים הם גיבורים. בכלא אני אהיה חלק מקבוצה, יחד איתי יישבו חברים. אבל בבית הספר, מול ג' והאחרים, או אפילו רק מולו, זה הייתי רק אני, ובינינו עבר גבול. והוא בפנים, ואני בחוץ. גיבור.

בטיול השנתי הלכתי מאחורי א', ג' וי', והם דיברו ואני הקשבתי - בלי כוונה, אבל גם בלי שיידעו. הם דיברו על התפקיד שי' הולך לעשות בצבא, וג' גער בו. ופתאום הכתה בי הלגיטימיות - אז יופי, אמר ג', שמרי יישב בבית ולא יעשה כלום, ואתה תשב בבסיס ולא תעשה כלום.

כששואלים אותי מה אני הולך לעשות בצבא, או מתי אני מתגייס, יש לי תמיד כבר כמה תשובות מוכנות, שמתאימות למצב הצבירה הנפשי שבו אני נמצא ולמידת הרצון שלי לדבר על סירוב ומוסר. והן נעות מ"אני מסרב ללכת לצבא, כי אני חושב שכל האנשים שהולכים היום לצבא הם לא מוסריים" כשממש בא לי לריב, ועד ל"אני לא עושה צבא אלא שירות לאומי חלופי" או "תאריך הגיוס שלי הוא בעשירי לדצמבר" כשאני ממש לא רוצה להתווכח, ובזמן התיכון אולי אכלתי הרבה חרא, אבל באף שלב לא הפכה התשובה שלי ל"עוד לא החלטתי", או "אני עוד לא יודע". ולכן אני ניצחתי, ולא ג'.

ואת הכתובת מחקו, מתוך אדיבות, שתי ידידות, אבל לא ממש טוב, כך שהיא נשארה שם דהויה לפחות עד היום שבו סיימתי את כיתה י"ב, שמרי הומו משתמט, ואולי גם אחר כך.