אנשים הם חארות של אנשים

עבורי, "לשון לרע" של עדי אופיר הוא הספר הכי חשוב שיצא לאור השנה בעברית. בדרך כלל אנחנו מכירים - אם אנחנו מכירים - ספרים שנכתבו בעברית על אודות פילוסופיה; ספרים שמתארים, מסבירים ומנתחים חיבורים פילוסופיים. "לשון הרע" של עדי אופיר הוא פילוסופיה בעברית, ובעיני, פילוסופיה בעברית מעולם לא נשמעה יפה יותר. צעד אחר צעד מוביל עדי אופיר את הקורא בשפה עשירה, קולחת וברורה ושוטח תורת מוסר מנומקת , משכנעת, כובשת ורלוונטית נורא. וזה כל כך פשוט, שזה נקרא כמעט כמו ספר קריאה רגיל.

עדי אופיר טווה ב"לשון לרע" תורת מוסר שסובבת סביב תובנה מרכזית אחת: "בני אדם גורמים במתכוון ושלא במתכוון, מדעת ושלא מדעת, לבד ויחד עם רבים אחרים, הרבה רעות לבני אדם אחרים. חלק ניכר מהרעות האלה אינן נגרמות באקראי, לגרימתן יש דפוסים וסדר משלה. אפשר לדבר על ייצור הרעות והפצתן כמו שמדברים על טובין או סחורות". אז מה? אז "חלק מהרעות האלה מיותרות. את חלקן אפשר למנוע, וכשאי אפשר למנוע, אפשר לפחות להקל מן הסבל והנזק הכרוך בהן. רעות מיותרות שאפשר למנוע או לצמצם, ראוי למנוע או לצמצם". כי עבור עדי אופיר "לרוע אין מובן אחר זולת מכלול של רעות מיותרות והסדירות שבייצורן החברתי".

הוא מנסח תורת מוסר שמבקשת "למקם את הרוע בהיסטוריה, בצורות ההיסטוריות של הקיום החברתי ולייחס לבני אדם אחריות מלאה למה שהם מעוללים לבני אדם אחרים". זו פילוסופיה חילונית, פוסט-מודרניסטית, ובאופן מפתיע - אמפתית: "העניין המוסרי יוצג כאן כדאגה לזולת. העניין המוסרי הוא עניין באחר השרוי (או עשוי להיות שרוי) במצוקה, בסבלו וברווחתו". וכמו שכבר אמרתי, מזמן לא נכתב פה טקסט כל כך רלוונטי.

אז אל תצפו ממני לסכם באמת ב-300 מילה תורת מוסר שלמה שמשתרעת על 400 עמודים, אבל תקשיבו עוד שנייה איזה יופי העברית מתפלספת אצל עדי אופיר: "מה הוא רוע? תחילה יהיה זה עניין של הגדרה: רוע הוא אוסף הרעות וסידרן. מהי רעה? כל פגיעה המרעה את מצבו של מישהו או מישהי ואין לה פיצוי שישיב את המצב לקדמותו. רוע הוא סדירות בייצור הרעות ובהפצתן בין כל מי שנפגעים מהן ושכפול שיטתי של הסדירות הזאת". מי הגדיר אי פעם כל כך יפה בעברית מהו רוע או מהו מעשה רע? אולי משוררים, אבל מעט מאוד פילוסופים. עדי אופיר ניסח את תורת המוסר שעבורי, היום, היא הכי makes sense, כמו שאומרים. והיא גם נשמעת נהדר בעברית. ספר חובה.