דבר השרמוטה

ננסי צ'אן, הדמות המבוססת על חייה של הזונה והסופרת טרייסי קוואן בספרה "יומנה של נערת ליווי ממנהטן" (מודן), היא הארז טל של עולם הזנות הניו יורקי. היא לא סתם עוד זונה, אלא היא הטופ של הטופ - היא מרוויחה הכי הרבה, האנשים שמולם היא עובדת הם כאלה שהשמות שלהם מופיעים במדורי הרכילות, היא מקצועית, מתוחכמת, מודעת ומקפידה להשקיע, היא אוהבת את המקצוע שלה ללא ספקות ותעשה כמעט הכל כדי שהלקוח שלה ייצא מרוצה ויחזור פעם נוספת.

לכן חבל מאוד ששמו של הספר תורגם לעברית כפי שתורגם ולא בתרגום שמקביל למקור, “Diary of a manhattan call girl” ("יומנה של נערת טלפון ממנהטן"). הרי לאורך כל הספר שומרת קוואן על ההבחנה הברורה בין מעגל נערות הטלפון, אליו היא משתייכת (זונות צמרת, עצמאיות ועשירות), לבין כל השאר - נערות ליווי שעובדות עבור סוכנויות, כאלה שעובדות עבור מאדאמיות או סרסורים, זונות רחוב וכאלה שסתם עושות את זה מדי פעם בשביל כסף, אבל לא מוכנות לקרוא לילד בשמו.

טרייסי קוואן מתייחסת לתעשיית המין כאל תעשיה לכל דבר. היא והדמויות שלה הן בשום אופן לא אובייקטים מיניים או קורבנות של ניצול פאטריאכלי - הן בעלות עסק פרטי מצליח. זאת בניגוד לנערות ליווי שצריכות לתת חצי מהרווחים שלהן לסוכנות או נערות רחוב שמקבלות עשרה דולר למציצה. זו בעצם השורה התחתונה של הספר: מה שקובע את המעמד והאושר שלך הוא עד כמה את עצמאית, מרוויחה יפה, מקצועית ומוצאת סיפוק במה שאת עושה, ואין לזה שום קשר לשאלה עד כמה עתיק המקצוע שאת עוסקת בו.

ההשוואה בין המעללים הללו לבין "סקס והעיר הגדולה" היא בלתי נמנעת: גם צ'אן וחברותיה הן רווקות אפר-מנהטניות שמבלות את ימיהן בשופינג ומפגשי רכילויות, תוך לגימת קוקטיילים במסעדות פאר. גם הן מתמקדות בעיקר בנושאי מין, אהבה וגברים, רק שכאן הן גם מתפרנסות מזה. אפילו הסגנון דומה להפליא - איזי רידינג קליל, קצת שנון וקצת נוטה לחזור על עצמו, הנבנה סביב רעיון המספרת, גיבורה בגוף ראשון, כשהדמויות האחרות הן פנים מוקצנים באישיותה שלה (יסמין הזונה האחראית היא אשת העסקים שבננסי והבימבו אליסון היא הזונה המוכשרת, טובת הלב והתמימה שרואה במקצועה שליחות).

מוקד השוואה שלישי לקרי בראדשו ושות' הוא השיוט הזריז בין המדיומים - טור בעיתון שהוא גם ספר ויש לו גם גירסה מצולמת, גם הפעם בניצוחו של דארן סטאר. סטאר עומד לעשות סרט על סמך הספר של קוואן, שהשמועות מספרות שעומד להוות סרט המשך ל"אשה יפה", בכיכובה של לא אחרת מאשר ג'וליה רוברטס.

הפיכת "יומנה של נערת ליווי" ל"אשה יפה 2" נראית כמשימה מוזרה מאוד - לא ברור איך תהפוך פתאום הדמות של רוברטס (הזונה הקורבנית הקלאסית, שבכלל לא רצתה להיות כזו ורק מייחלת לאביר ריצ'רד שיקנה לה בגדי מעצבים ויחלץ אותה מן הביבים) לננסי צ'אן האסרטיבית, שחלמה להיות זונה מגיל עשר והדילמה המרכזית בחייה היא כיצד תוכל להינשא לארוסה בלי שתצטרך לוותר על הקריירה המפוארת שלה.

מעולם לא עסקתי בזנות, לכן לא אוכל לקבוע עד כמה דימוי הסופר-זונה שיוצרת קוואן לעצמה ולדמותה הוא מוגזם, מופרך או אוטו-סוגסטיבי. אלה הם החיים שלה וזו זכותה לייצג ולתפוש אותם בצורה הזו. אין ספק שקוואן אינה משמשת דוברת לרוב עובדות המין בעולם, אך נראה שהיא גם לא מתיימרת לעשות את זה. נקודת המבט שלה, מוזרה ובלתי אפשרית ככל שתיראה, היא שונה, ובכך ערכה, היא מערערת על כל קטגוריות הקורבן והמקרבן, הזול והאיכותי, שדרכן נוח לנו לתפוש אותה, ומדברת בשם עצמה.