פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. את הקלישאה הזו חווה כעת על בשרו הסרט "חמודות" ("Cuties"), שעלה לאחרונה בנטפליקס. מדובר בדרמה צרפתית, העוסקת בנושא נפיץ - סיפורה של ילדה המגבשת את זהותה המינית.
עם זאת, הקרנת הבכורה העולמית של הסרט במסגרת הבועה הליברלית של פסטיבל סאנדנס שביוטה עברה בלי הדים מיוחדים בחודש ינואר האחרון, ואף זיכתה אותו בפרס. לאחר מכן הוצג בפסטיבל ברלין, שם התקבל באדישות מה, ואז הופץ במולדתו. אף שהשיח הצרפתי בכל הקשור לייצוג של מיניות נשית בקולנוע נהיה מורכב יותר בשנים האחרונות, גם בה איש לא הרים נגדו קלשונים.
אך אז נרכש הסרט בידי נטפליקס, להפצה באמריקה ולמעשה בכל העולם חוץ מצרפת, וגם אצלנו. לכאורה, הרכש הזה אמור בימינו להיות משא נפש של כל אחד ואחת, אך במקרה של "חמודות" הוא התפוצץ לו בפרצוף.
הסיבה לכך: גיבורת הסרט, הגדלה בבית מסורתי של מהגרות מסנגל, מצטרפת לחבורת בנות המבקשת להופיע על הבמה בריקודי טוורקינג. נטפליקס, שמאחורי כל האידיאלים המוצהרים שלהם נוהגים ללכת פעם אחר פעם בכיוונים נמוכים וזולים, עשו את מה שכבר אפשר לצפות מהם - לקחו סצינת ריקוד שכזו, הוציאה אותה מן ההקשר שלה, והרכיבו ממנה טריילר, שגורם ל"חמודות" להיראות כמו פורנו פדופילי.
התגובות לכך היו קיצוניות, מכמה סיבות: הרושם המוטעה שהשאיר הטריילר; עידן הרשתות החברתיות, בו האש מתלבה במהירות וכולם ממהרים להסיק מסקנות; והעובדה שהימין האמריקאי לא רק פוריטני, אלא גם מחפש את נטפליקס בגלל הזיהוי שלה עם המפלגה הדמוקרטית ועם ערכים ליברליים.
העניין נהיה פוליטי. לא רק הגולשים קראו להסיר את הסרט ולפתוח בהליכים משפטיים, אלא גם חברי קונגרס והסנטורים הרפובליקאים טום קוטון וטד קרוז. אלה, בהצהרה שמעלה נשכחות מימיה של מירי רגב במשרד התרבות, הודו כמובן שלא טרחו לצפות בסרט, אבל התעקשו שדי לצפות בטריילר כדי להבין במה מדובר.
אך התמונה המלאה, כרגיל, קצת מורכבת יותר. התסריטאית-במאית מאימונה דוקורה מציגה כאן תופעות חברתיות למיניהן לא כדאי להלל אותן או לתת להן לגיטימציה, אלא לבקר אותן. הגיבורות שלה מתנהלות כפי שהן מתנהלות בגלל מה שהן רגילות לראות על המסכים. בגיל צעיר, החברה החפיצה אותן, הנחילה בהן דימוי גוף מעוות וסטנדרטים מעוותיים ועודדה אותן כבר בגיל 11 לרקוד בשביל לייקים, יהיה אשר יהיה המחיר.
לא צריך אפילו לצפות בכל הסרט כדי להבין זאת - די לראות את הסצינה השנויה במחלוקת במלואה. דוקורה ממחישה בה באופן מובהק את התגובות השליליות של הקהל לריקוד החושפני והפרובוקטיבי ואת התגובה המזועזעת של הגיבורה עצמה ברגע שהיא מבינה מה קורה.
דוקורה, דרך המבע הנשי שלה שעדיין נדיר על המסכים, עוסקת כאן במבט הגברי השולט בחברה ובתרבות ובהשפעות שלו, וכמה הולם שמחלקת הפרומו של נטפליקס, שמן הסתם רוב מקבלי ההחלטות בה הם גברים, שיחקו לה ככה עם החומרים בצורה שהוציאה מהם את כל העוקץ.
מצד אחד, כל זה עושה עוול נוראי לדוקורה. היה כבר מי שצייץ בטוויטר כי כפיצוי, נטפליקס צריכים להציע לה חוזה לעוד שלושה סרטים לפחות. אך מצד אחר, המהומה הזו גם הועילה לסרט - היא עוררה סביבו תהודה שלא היה זוכה לה בלעדיה, כיוון שמדובר ביצירה כושלת למדי.
הנושאים מעניינים, הכוונות ברורות, אבל "חמודות" בינוני אפילו מכדי להיחשב כסרט חמוד. את הגיבורה ואת חברותיה בנות גילה מגלמות כמובן שחקניות צעירות וחסרות ניסיון, ואף פעם לא נעים לקטול כאלה, אך מה לעשות שהן לא טובות - נטולות כריזמה ועוצמה דרמטית. את זה גם אין לפסקול הנוראי, שגורע יותר מאשר שהוא מוסיף. בעבודת הבימוי יש ניצוצות אך היא לרגע לא ממריאה, ובסרט כולו יש פוטנציאל אדיר, אך נותר כלא יותר מאשר לבה שלא מתפרצת, בטח אם משווים אותו ליצירות צרפתיות טובות בהרבה שעסקו בנושאים דומים בשנים האחרונות, למשל "חבורת בנות".
ובכל זאת, יש בסרט ערך, שכן השערורייה סביבו המחישה מחדש כמה אמיתות - שעדיין קיימים הבדלים תרבותיים עצומים בין צרפת וארצות הברית; שאף פעם אי אפשר לשפוט קטע בלי הקשר; שלא פעם אין שום פרופורציה בין המשקל הסגולי של יצירה וכמות הרעש סביבה; ושאם נותנים לצייצנים ולפוליטיקאים אינטרסנטיים איזשהו קרדום לחפור בו, תהיו בטוחים שהם יחפרו בלי הפסקה - ובקיצור, שהכל מטומטם.