רד, משה – יבש לי

שפר מזלנו ובהשקעה נבונה של הוצאת עם עובד תורגם בהצלחה ספרו של וויליאם פוקנר - מגדולי הסופרים האמריקאים במאה ה-20 וזוכה פרס נובל לספרות - "רד, משה - וסיפורים אחרים". אך לא על הביצוע בלבד מגיע הכבוד, אלא גם, ובעיקר, על הבחירה. שכן "רד, משה", שיצא לאור לראשונה בשנת 42', הוא לא רק הספר המרענן ביותר שנראה לאחרונה, הוא גם הספר הכי אקטואלי.

ההמשכיות הבולטת שקיימת בקורפוס הרחב של יצירותיו של פוקנר, קיימת גם כאן. פוקנר, יליד ניו-אלבני שבמדינת מיסיסיפי, מזין את יצירותיו בתולדותיה של ארץ הדרום השחונה ובסיפורים משפחתיים פרטיים. מדובר בגלישה מיצירה ליצירה של אותו עולם גיאוגרפי, אנושי, תרבותי והיסטורי, כפי שהוא מגולם במחוז המיתי הבדוי של העיר ג'פרסון וסביבותיה, אבל גם באחידות הסגנונית-פואטית שמתבטאת - אם לנסח זאת בפשטות ובמהירות - במבנה המשפטים הארוכים והבלתי מופסקים שמטלטלים בין תודעות של דוברים ובין זמנים נראטיביים לא כרונולוגיים והופכים את אקט הקריאה עצמו לפעולה מאתגרת.

"רד, משה - וסיפורים אחרים" בנוי כקובץ סיפורים קצרים, על אף שניתן ואולי גם נכון יותר לקרוא אותו כמקשה עלילתית אחת, גם אם לא רציפה מבחינת מרקם הזמן שלה. על רקע התרבות האמריקאית המתפתחת ומשתקמת מצל תשעים שנים של עבדות, ותחת הכיבוש האנושי-תעשייתי של הטבע הפראי, גלולים קורותיהם של בני משפחה מתפוררת ונחלת קרקע אחת במשך מאה שנים, עד סוף שנות השלושים של המאה העשרים. מנקודת מבט של כובש מערבי, בוחן פוקנר את היחסים המורכבים בין הגזעים דרך ניפוץ המסגרת החברתית הנוקשה והמקובלת שבין אדונים למשרתים, ובאמצעות שזירת אלה באלה בקשרי דם אסורים, מסועפים ובלתי ניתנים להתרה, עד כי התשובה לשאלה מי הוא מי הופכת מעורפלת. דרך הסיפור הפרטי של משפחת מקסלין, על גרורותיה הלבנות והשחורות, מגיע פוקנר להשלכות האוניברסליות של חורבנו של עולם הערכים הישן וצמיחתו של חדש, כפי שנראה בסיפור המסכם (ממנו גזור גם שמו של הספר כולו), שחורג מגבולותיה של המשפחה האחת ומתרכז בקהילה כולה.

אין מה לחשוש, פוקנר אינו מציע פרשנות פסקנית, חד משמעית ונטולת לחלוחית. כך למשל בסיפור הקונפליקט של אייזק מקסלין, בן המשפחה שבסירובו לרשת את הקרקע המשפחתית, שמבחינתו מעולם לא היתה של איש יותר משהיתה שלו ושבלקיחתה הוא מדיר מירושתם את אחיו השחורים הממזרים, ויוצר לעצמו עולם ערכי אחר מזה המונחל מהאבות החוטאים. יחד עם זאת, מימוש הבחירה הוא על חשבון המשכיות, שכן בסירובו דן עצמו אייזק במודע ובאי רצון לעקרות. האם מדובר במחווה מוסרית מרשימה או בטפשות בזבזנית פגומה? גם וגם. כי מה שיפה אצל פוקנר, וראוי שישמש מופת לרבים, היא אותה ראיית עולם מורכבת ועשירה שאינה מנסה לספר את העולם מתוך עמדת הכרעה מוחלטת של הטוב והרע והגמול שבצידם.

פוקנר פרסם את הספר כאמור בשנת 42', בשלב שבו בוטלו כבר חוקי העבדות אך ההפרדה הגזעית בחלקים מסוימים של ארה"ב נותרה על כנה. אך בכל זאת ניתן לקרוא את הספר גם בקונטקסטים מוכרים. סיפורו של הדרום המנוון נוסח "רד, משה" אינו רק בבחינת מקרה פרטי של קהילה חברתית מסוימת. חוסר שיווי המשקל הנפשי של הדמויות אינו בגדר סימפטום קליני יוצא דופן, אלא ביטוי למצב הקולקטיבי של עולם המיטלטל בין זהויות ישנות וחדשות, כשהתשוקה למצוא מקום פרטי משלך נותרת ככוח מניע הרסני ובה במידה משקם, והכמיהה להגדרה עצמית מובעת בו גם כניסיון לטשטש את נוכחותם, השפעתם וקיומם של האחרים והנכבשים בחיינו.