משימה דחופה: להרוג את סבתא בשנתה

(יג) ו?י??ע?ן ה?מ??ל?ך? (רחבעם) א?ת ה?ע?ם ק?ש??ה, ו?י??ע?ז?ב א?ת ע?צ?ת ה?ז??ק?נ?ים א?ש??ר י?ע?צ?הו?:
(יד) ו?י?ד?ב??ר א?ל?יה?ם כ??ע?צ?ת ה?י?ל?ד?ים ל?אמ?ר, א?ב?י ה?כ?ב??יד א?ת ע?ל??כ?ם ו?א?נ?י א?ס?יף ע?ל ע?ל??כ?ם, א?ב?י י?ס??ר א?ת?כ?ם ב??ש??ו?ט?ים ו?א?נ?י א?י?ס??ר א?ת?כ?ם ב??ע?ק?ר?ב??ים: (מלכים א פרק יב)


1. מבחן
במבחן פסיכולוגי ידוע מאמצע המאה הקודמת, העמידו ילד מוכה בפני שני הוריו. אחד מהם מכה אותו כדבר שבשגרה. השני לא. שני ההורים עומדים בפני ילדם בזרועות מושטות. אל מי מהם ירוץ הילד להתחבק? אל ההורה המכה או אל זה שאינו מכה?

נמצא שהילד רץ להתחבק עם ההורה המכה.

התוצאה אינה מפתיעה בהתחשב בתנאים הנתונים: מדובר בילד במצוקה מתמדת, שהתנהגותו מושפעת מפחד ורגשות אשם, והוא מבקש לרצות את ההורה המכה, כדי להסיר את האיום.
בפני הבוחר הישראלי ניצבים שני הורים. לאחד מהם, שרון, יש רקורד של בריון מועד. הוא היכה את עמו במלחמת לבנון, והוא מכה את עמו באינתיפאדה השניה. הוא יזם את המלחמה הנוכחית והוא שועט קדימה אל עבר הטיהור האתני של העם האחר, תוכנית שטנית שתוצאותיה הרות אסון לשני העמים. כאותו הורה מכה, גם הוא משלב מכה בהבטחה: "זה לטובתך" אומר ההורה המכה, ושולח את מטוסיו לרצוח עוד מנהיגים פלסטינים כדי להגביר את הטרור ואת הטרור הנגדי. הוא אחראי למותם של אלפי ישראלים ופלסטינים. הוא אחראי לאווירת הפחדים השוררת, להעמקת הפערים החברתיים, לניכור, לאדישות, לשחיתות. הוא אינו יכול לזקוף לזכותו אף הישג חיובי אחד במהלך שנות שלטון האימים שלו.

לשני, מצנע, אין (עדיין) רקורד של מכה. הבטחותיו מסויגות והוא פונה אל הבוחר הישראלי המוכה, כהורה בעל רצון טוב, שמבקש לתקן את המצב הקיים, אבל מבטיח גם שהמכות ימשיכו ליפול על העם הזה "לפחות בתקופה הקרובה". למעשה אין הבדל גדול בין השניים, אבל לצורך האנלוגיה שלעולם אינה יכולה להיות מושלמת לגמרי, הם מוגדרים כאן כהורים.

הבוחר הישראלי הוא ילד בעל היסטוריה של מוכה. היסטוריה שקשה להשתחרר ממנה, גם כשהתנאים משתנים והוא עצמו הופך ממוכה למכה. יש רווחים בהגדרת עצמך כמוכה לשעבר המנציח את עצמו כמוכה, והיום, כאשר הילד הזה הוא עצמו בריון בעל עוצמה, הוא עדיין מבקש את המכה. הוא מכה כדי להכות כדי להצדיק את היותו מוכה.

אל מי מהם ירוץ הילד הזה להתחבק?

2. משפחה או קהילה
בסרט "ג'נין "ג'נין" של מוחמד בכרי, נשאלות שתי ילדות פלסטיניות מה יעשו אם יקבלו מיליון דינר, והן עונות: ניתן את הכסף לסעד. ניתן את הכסף לקנות דם לפצועים, וכסף לאנשים שיבנו בתים במקום אלו שנהרסו.

מה היה עונה על השאלה הזאת ילד יהודי ישראלי?

אחד השירים הידועים בסרט האמריקאי "שיער" של מילוש פורמן, והוא שיר עצוב במכוון, הוא שירה של האם הקובלת על כך שבעלה זנח אותה ואת ילדה כדי לעסוק בענייני העולם. ככה, באופן הברור והרגשי, מועבר המסר הקפיטליסטי האמריקאי: דאג לעצמך ולמשפחתך, ואנחנו נדאג לעולם. מי אלו "אנחנו"? יש להניח שהם אלו המשננים לילד יהודי ישראלי מה לעשות במיליון שקל.