פרסי אופיר מתקיימים במתכונת שונה מהרגיל בשל הקורונה, אבל יש דברים שלא משתנים: גם הפעם, כרגיל, הלהיט הקופתי הגדול של השנה לא זוכה כמעט למועמדויות. בעבר אלה היו סרטיו המצליחים של אבי נשר, עד שהוא פרש מן התחרות; לפני שלוש שנים הגיע תורו של הבלוקבסטר האימתני "מכתוב", סרטם של חנן סביון וגיא עמיר; וב-2020 זהו "מחילה" פרי עטם, שיצא לאקרנים בסתיו הקודם ומכר מאות אלפי כרטיסים. היום הוכרזו המועמדויות לאופיר, והתגלה כי שובר הקופות נאלץ להסתפק במועמדות אחת בלבד, וגם היא בקטגוריה שעם כל הכבוד, לא נחשבת מרכזית - עיצוב הפסקול.
"אני לא מופתע. כבר עברנו את זה עם 'מכתוב'. בגדול, זה קצת משקף את הפער בין הצבעות חברי האקדמיה לתחושות הציבור - אבל בסדר, אנחנו עושים סרטים בשביל שקהל יבוא"", אמר סביון בריאיון עם וואלה תרבות.
"הקהל הצביע ברגליים, והסרטים נעשים עבורו", המשיך. "יש תחושה שבשביל להצליח בפרסים האלה צריך לעשות סרטים מסוימים מאוד. איכשהו, עדיין לא הצליחו להבין שגם סרט פופולרי שמתקשר עם הקהל יכול להתמודד. הרי אם הסרט לא היה ראוי, הקהל לא היה מגיע. יש איזושהי אבחנה כזאת, שפופולרי זה להמונים, ואנחנו יעני 'חומוס צ'יפס סלט', ויש סרטים 'חשובים'. אני חושב שסרט חשוב זה סרט שמצליח לדבר על נושאים שאנחנו מדברים עליהם. בסרט יש ערכים שחשובים לנו, אם זה ערכים רוחניים, יהודיים או חבריים. זה הסגנון שלנו. יש מי שהחליט שזה פופ. אבל לא הייתי מתחלף עם אף סרט 'חשוב' שמקבל פרסים אבל באים אליו פחות אנשים".
"הבעיה היא לא אצלנו. זה משהו שבעיני צריך לתת עליו את הדעת. זה קצת הזוי. בסופו של דבר, סרט נעשה עבור קהל, אז יש פה כשל. לא הגיוני בעיני שאין קשר בין הצלחות בקופה למועמדויות. בגלל שלא היו לנו ציפיות, לא היתה אכזבה מאוד גדולה. בסופו של יום, אנחנו עוסקים בלהגיד את מה שיש לנו להגיד, ואם זה מספיק 'רק' כדי להביא מאות אלפים לקולנוע - נסתפק בזה".
גם "המוסד", הלהיט השני הכי גדול בשנה החולפת שמכר גם כן מאות אלפי כרטיסים, הסתפק בכמות צנועה של מועמדויות - ארבע, ואף אחת מהן לא בקטגוריה מרכזית כמו הסרט או הבימוי. "אסיה", שטרם עלה לאקרנים, גרף 13 מועמדויות, ו"המתים של יפו", שהופץ מסחרית אך מכר כמות צנועה של כרטיסים, התכבד בתריסר שכאלה.