הרקדן והכוריאוגרף פורץ הדרך משה אפרתי, וחתן פרס ישראל למחול, הלך לעולמו בסוף השבוע בביתו בתל אביב. אפרתי מזוהה עם להקת המחול "קול ודממה" שהקים, וכן היה אחד הרקדנים והכוריאוגרפים המובילים והבולטים בלהקת בת שבע. בן 86 היה במותו. הוא הותיר אחריו ילד. אפרתי הובא היום (ראשון) למנוחות.
להקת בת שבע ספדה לאפרתי: "הלהקה מרכינה ראש על לכתו של הרקדן והכוריאוגרף משה אפרתי. היה לנו בבת שבע הכבוד הגדול לדאוג לתיעוד פועלו של אפרתי כרקדן וככוריאוגרף: האוסף הארכיוני של אפרתי - הצילומים, התכניות וכל המסמכים שקשורים לעבודתו - סודרו, קוטלגו, ועברו דיגיטציה במסגרת תחום המחול בפרויקט הגדול של הספרייה הלאומית. איריס לנה, שהובילה את הפרויקט, ישבה עם אפרתי שבועות ארוכים לעשות סדר בהררי החומרים שנצברו בדירתו, ולאסוף מפיו מידע על כל המסמכים שנשלחו לדיגיטציה ואחר-כך למשמרת בארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה שם הם נגישים לחוקרים ולקהל הרחב. בהמשך יהיו נגישים באתר המחול של הספרייה הלאומית שיעלה בקרוב. אנחנו מוקירים את השושלת המפוארת של רקדני ורקדניות להקת בת-שבע לדורותיהם - אפרתי היה מן הראשונים. יהי זכרו ברוך".
הכוריאוגרף יאיר ורדי ספד לאפרתי בשיחה עם וואלה! תרבות: "הוא היה המנטור שלי בתחילת הקריירה הריקודית שלי. בילינו שעות וימים רבים יחד בסטודיו. היה מגדולי הרקדנים בארץ, אחד הסולנים הוותיקים של בת שבע ויצר הרבה עבודות בשבילה, הקים את להקת 'קול ודממה' וגם עבד ברחבי העולם, בין השאר בצרפת, ועשה את מופע המחול הראשון שצולם לטלוויזיה הישראלית. היה איש מעניין, שונה, מרדן, פראי, ורקדן נפלא".
העיתונאית נרי ליבנה, שהייתה מיודדת מאוד עם אפרתי, אומרת לוואלה! תרבות: "הוא היה הבן-אדם הכי מעניין שהכרתי, והכרתי הרבה אנשים מעניינים. היינו שכנים, נפגשנו בבית קפה שקרוב למקום המגורים של שנינו בכיכר רבין. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו, הוא נראה לי מאוד מוזר ובוהמי עם וסטים מעור ותכשיטים יפים, רכב על אופניים והמשיך לרכוב עליהם עד גיל מבוגר.
"הוא בנאדם שהכיר את כולם, בעל זיכרון פנומנלי, שהיה בכל מקום בעולם. היו לו תארי אבירות מכל מיני מדינות. הוא עשה קריירה מדהימה בחו"ל, ברחבי עולם, בהולנד, צרפת, ספרד וארצות הברית. הופיעו עליו כתבות בעולם בהן הוא צוין כעילוי. הוא היה גם יפה בצורה מדהימה וכנראה אוהב נשים גדול, היה נשוי שלוש פעמים והיו לו עוד אינספור נשים אחרות. פשוט בנאדם מרתק. בילדות שלו היה עני מרוד, את אבא שלו ראה רק פעמיים בחיים. איש מאוד חברותי, סקרן, יודע כל, מאוד כעס על מה שקרה למדינת ישראל".
"בשנים האחרונות היו לו קשיי ראיה", מוסיפה ליבנה. "הוא היה מאזין היום לסיפורים מוקלטים ברדיו, והיה גם צייר מצוין. היה לו אירוע מוחי והוא השתקם ממנו. הוא היה מאוד בודד".
אפרתי נולד בירושלים, דור שישי בארץ ישראל, בן לאם שעבדה בבית הקונסול המצרי בארץ. אביו נטש את המשפחה זמן קצר לאחר לידתו. הוא החל לעסוק במחול בנעוריו ולמד בסטודיו בהנהלת חסיה לוי-אגרון. בשנת 1958, כשביקרה בארץ הרקדנית והכוריאוגרפית האמריקאית מרתה גרהם, הוא הופיע בפניה וקיבל ממנה הצעה למלגת לימודים בבית ספרה למחול בניו יורק, ואכן נסע ללמוד במוסד ב-1962.
כשנתיים לאחר מכן שב לארץ, הצטרף ללהקת המחול בת שבע, ושימש בה כרקדן בולט ומוביל, ובהמשך גם ככוריאוגרף הראשי שלה. בבת שבע יצר את עבודותיו הראשונות ככוריאוגרף - "לפתח חטאת רובץ" (1969) ו"עין דור" (1970). בשנת 1971 אפרתי יצא לדרך עצמאית והקים את להקת המחול שנקראה תחילה "דממה" שבה פעלו רקדנים חירשים, ובהמשך הצטרפו אליה גם רקדנים בעלי יכולת שמיעה ושמה שונה ל'קול ודממה". שילוב הרקדנים החרשין התאפשר באמצעות "שיטת הוויברציה" שהמציא. הלהקה זכתה למוניטין, קיימה הופעות בפסטיבלים ברחבי העולם וזכתה בשלל פרסים. היא פעלה כשלושה עשורים, והתפרקה בשנת 2001 על רקע הפסקת תמיכת משרד התרבות וקשיים כלכליים.
בשנת 1997 הוענק לאפרתי פרס ישראל על עשייתו האמנותית הענפה ועל תרומתו הייחודית לעיצוב פני אמנות המחול בישראל. בשנת 2001 לקה בשבץ, שהוביל לשיתוק בפלג גופו הימני ממנו השתקם. לפני שלוש שנים זכה אפרתי בפרס שרת התרבות לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין. בנימוקי השופטים נכתב: "אפרתי היה מהראשונים שיצרו אינטגרציה בין שיטות וטכניקות מחול בינלאומיות לנושאים מקומיים, ישראליים. נוסף על פועלו הבלתי רגיל כרקדן, יוצר ומנהל להקת 'קול ודממה', אפרתי היה אספן ומתעד, ויצר במהלך חמישה עשורים אוסף מרשים, אשר נבחר להיות הראשון בפרויקט לאומי של קטלוג ודיגיטציה של אוספי מחול בישראל בספרייה הלאומית. תרומתו של אפרתי לתרבות הישראלית לא תסולא בפז, כאמן יוצר ייחודי, כבעל גישה הומנית שלא נודעה כמותה בתחום המחול, כחוקר הזהות הישראלית באמצעות יצירות מחול, וכמתעד אחראי בעל תודעה שימורית והיסטורית נטולת פשרות".
אפרתי נישא שלוש פעמים, ולו בן אחד.