מי שלא רצה אותי כגבר טרחן, יקבל אותי כאשה שעושה כאב ראש

תרגיל מעניין שעשוי להפוך לפרט טריוויה מנצח בשיחות סלון: ניסיון לאתר את הרגע על מישור הזמן שבו הכותב הגברי התחיל למאוס בנקודת המוצא הפאלית שלו והחל לחפש את עצמו מחדש בכתיבה דרך המבט הנשי. כלומר, לנסות לבדוק מתי החל להאמין שהתמודדות גרפית עם התודעה הנשית היא-היא שתאפשר לו לפצח את הקוד החמקמק הזה, המסתורי הזה, האמביוולנטי הזה, הבלתי ניתן לפיצוח הזה. מתי החל לקוות שדווקא דרך הפעולה הזו תוביל אותו להצלחות רבות יותר בתחום, או בניסוח מעודן יותר - תגדיש את כמות הזיונים העונתית שלו.

אני לא יכול לחשוב על סיבה טובה יותר מדוע כותבים זכרים עוטים לעת מצוא את תחפושות הדראג שלהם. יש שיטענו שמדובר באתגר יצירתי מהמדרגה הראשונה, שמדובר בתעוזה, ושאומץ באמנות צריך להעריך. בעיני זה תמיד נתפס כמין תרגיל כיתה קלאסי לסופר מתחיל, כשיעור בסדנאות לכתיבה יוצרת עם חיים באר או יצחק בן-נר בבית אריאלה, או נורא יותר - ניסיון של סופר לשינוי כיוון דרסטי בקריירה שלו. בשני המקרים התוצאה הסופית היא טיוטות שמוצאות את עצמן במגרסה ולא על המדף, משום שגבר לא יכול לכתוב באופן אמין בגוף ראשון של אשה. מילאן קונדרה כתב כך בחלקים מסוימים ברומן הראשון שלו, "הבדיחה", ואחר כך חדל, צ'רלס דיקנס עשה כמוהו ב"בליק האוס" ולא המשיך, ואף עמוס עוז הבין לאחר "מיכאל שלי" ו"קופסה שחורה" שזו תהיה חוויה חד פעמית. או אולי לא.

והנה בא ואסילאס אלכסאקיס, סופר יווני שחי כבר תקופה ארוכה בפריז, לא איזה איש עט בעל שיעור קומה, ומחליט שהוא - בניגוד לרבים וטובים ממנו שחשו שלא זו הדרך (ולא כי הם אינם מוכשרים) - יספק את הסחורה, שהוא יפצח את הכספת, שהוא יספק תובנות מאלפות ויעשיר אותנו באבחנות חדשות לגבי המאבק בין המינים, בספרו החדש "טלגו" (הוצאת ידיעות אחרונות / ספרי חמד).

ובכן, תודה לך אלכסאקיס על המונולוג המשמים ששמת בפיה של אלני, אמנית מחול אתונאית המבכה את גורלה המר בעקבות החלטתו של גרגוריס, כלכלן יווני שחי בפאריס, לסיים את הרומן הצדדי שלהם - שרובו נוהל על גבי מכתבים - לאחר קרשנדו של שבוע ימים בברצלונה. אין ספור מחמאות על עיצוב דמות חובבני של אשה עצמאית שעושה סמים ועוסקת באמנות אבל בעצם ממשיכה לחכות לספן שלה שישוב ממסעות קולומבוס שלו ויגאל אותה מהריקנות של חייה. ובעיקר תודה רבה, ואסילאס היקר, על שעשית עמי חסד והבהרת לי שבעצם בחורות מה זה נהנות בפעם הראשונה שלהן. אשוטט עתה בזמני החופשי סביב בתי ספר בעיר. אני עדיין צעיר אבל נראה שכבר פספסתי משהו בחיי.