רקב

אחד מחוקי הפיזיקה החביבים על חוקרי ספרות הוא החוק השני של התרמודינמיקה, הלא הוא חוק האנטרופיה. החוק אומר כי מידת אי הסדר במערכת סגורה לא יכולה לקטון. מכאן שהבלגן ביקום (או ביצירת ספרות) רק הולך וגדל. אי-סדר אמנם מתרחש בקלות, אבל קשה להיבנות ממנו: כוס אחת ניתן לשבור לאלפי רסיסים, בעוד שמריבוא רסיסים קשה עד בלתי אפשרי להרכיב כוס שלמה.

רומן הבכורה המעולה של זיידי סמית, "שיניים לבנות" (זמורה ביתן), מבהיר כיצד האנטרופיה, השאיפה לאי סדר (שהיא בעצם שאיפה של כל חלקיק לסדר משלו) - יוצרת סדר עולמי חדש, בדמות רומן מהודק, שלם ורב עוצמה. "שיניים לבנות" מפגיש שני דורות של שלוש משפחות שאין להן ברירה אלא להיתקל זו בזו. מזרח לונדון של שיניים לבנות היא עירוב של אמונות, מבטאים וצבעים. נוצרים, מוסלמים, יהודים אתאיסטים ועדי יהוה. מהגרים וילידים, נשים וגברים. המפגשים בין מסורות חיות ומתות, דתות, גיבורים וסודות, דומים לעתים לצפייה בהילוך איטי בהתנגשות מטוס בריכוזי אוכלוסיה; הרבה טוב לא יצא להם מזה, את ממלמלת בעודך צופה, אך באורח קסם הגיבורים קמים מההריסות, חבולים אבל חיים.

ב"שיניים לבנות" חיות המשפחות ג'ונס, איקאבל וצ'אלפן, קיומים צולבים. אם נשוב למושג האנטרופיה, הרי שתפישות הסדר של המשפחות שונות מאוד אלו מאלו. ארצ'י ג'ונס, למשל, שהספר נפתח בנסיון ההתאבדות הכושל שלו, מבקש שהכל יהיה נעים ונוח, ושאפשר יהיה להכריע כל החלטה באמצעות הטלת מטבע. ארצ'י רק רוצה להמשיך ולרבוץ שנים על שנים בפאב מתפורר עם חברו הטוב, סאמד איקאבל, מהגר משכיל מבנגלדש העובד כמלצר. אך איקאבל עסוק בשינוי סדרי העבר: הוא מתעקש להחיות את זכרו של אבי סבו, כגיבור לאומי שנלחם בקולוניאליזם, ולא כפי שמתאר אותו המחקר ההיסטורי הבריטי - שוטה ופחדן. בהווה, איקאבל אינו מסוגל להשליט את סדרו הדיקטטורי על בני משפחתו. בניו התאומים אוחזים ברעיונות שונים לגמרי מאביהם לגבי מי עליהם להיות. מאבקי הזהות של התאומים מג'יד ומילאט הם מהצירים המרכזיים בספר. כבני מהגרים, הם מתמודדים מול תרבות של ארץ, שעל אף שנולדו בה הם נחשבים לזרים בתוכה. הפתרונות לסדר שמציעים התאומים נעים בין סרטי גנגסטרים, איסלאם פונדמנטליסטי ואתאיזם מדעי.

אשתו של ארצ'י, המתאבד הכושל מראשית הספר, היא קלרה, שנישאה לארצ'י כאילו היה "הגבר האחרון עלי אדמות". קלרה היפהפיה התחתנה עם גבר בן כפליים מגילה, כמפלט מאמה הורטנס, מהגרת מג'מאייקה ועדת יהוה פעילה. קלרה מורדת בסדר של אמה שמשמעו: הכנות אחרונות לחורבן העולם. האם בטוחה כי יום הדין קרב ובא, ויש להתכונן היטב כדי לזכות ולהסתופף בחצר האל, בעוד השכנים הכופרים מתים סביב בעינויים תחת גשם, ברד וגופרית.

בתם של ארצ'י וקלרה היא איירי, שפירוש שמה בשפת אמה הוא "הכל בסדר". בשמה מתגלם הצורך של קלרה לתת חיים שלווים לבתה, יחד עם הפסיביות של אביה, שמבחינתו הכל או.קיי. איירי, שהיא תולדה של סדרים ואי סדרים שונים, נאבקת למצוא את הסדר של עצמה. באחד הקטעים שובי הלב שבספר היא ניגשת למספרה המתמחה ביישור שיער לנשים שחורות, כשהיא נחושה בדעתה להילחם בגנים שלה ולזכות בשיער חלק-חלק. הביקור של איירי במזבח היופי של המספרה/מרתף עינויים מרצון, כולל כוויות אמיתיות ותקווה בלתי אפשרית להפוך לאשה לבנה. החלקת השיער הכושלת הופכת לחלק מזהותה ומעמדתה של נערה לא-לבנה, בעלת אילן יוחסין מבולבל, באנגליה של תחילת שנות התשעים.

המשפחה השלישית היא משפחת צ'לפן, אינטלקטואלים חסרי בושה מהמעמד הבינוני. משפחת צ'לפן, המורכבת ממדען יהודי אתאיסט, מתנשא וסרקסטי, מאשתו המעריצה, פרוטסטנטית חובבת הגינון וילדיהם המחוננים. לעומת השושלות הסבוכות שנושאות עימן המשפחות האחרות, על קירות משפחת צ'לפן תלויים בגאון דיוקנאות אבות המשפחה. משפחת צ'לפן מספקת רגעים משעשעים רבים, שרובם מצויים על קו התפר בין קולוניאליזם לבין פתיחות שמסתירה יהירות בלתי נסבלת. הסדר שלהם קרוי על ידם "הדרך הצ'לפנית", ומשמעו – הצדק תמיד עימם. ותוך אמונה יוקדת בעליונותם השכלית והתרבותית, מבקשת אם המשפחה לאמץ את ילדי המהגרים ממשפחות איקבאל וג'ונס. הקשרים והמאבק בין שלוש המשפחות משרטטים סאגה של מאבק בין תרבותי, בין מעמדי ובעיקר מאבק על זהות.

לצד אלה משוטטות דמויות לוויין רבות, מאהבות, מורות, מדענים, בעל פאב והקצב מהאיטליז, שיוצרים תמונה שלמה של חברה מורכבת, על סף התנפצות, אם לא מנופצת לגמרי. שביל השברים של שיניים לבנות מסומן על פני כמעט מאה שלמה. זיידי סמית רוקחת ביד של אמנית את כל החתיכות החסרות לאפוס גדול, מחכים ומשעשע. האנטרופיה המופלאה של סמית היא למעשה ביטוי לסדר האמנותי של "שיניים לבנות" .

הרומן הוא גם כרוניקה של נעיצת שיניים. זהו סיפורם של בעלי הבית, ולהם שיניים חזקות ויציבות לעומת הזרים המהגרים שמבקשים לנעוץ את שיניהם ולבצוע להם נתח מהחיים בבריטניה הגדולה. השיניים שעל שמן נקרא הרומן הן גם השיניים החסרות של קלרה, והשיניים התותבות שהושמו בחלל שנפער בפיה. לא פלא שקלרה היא חסרת שיניים מול המציאות, בעוד בתה הדעתנית, איירי, מחליטה להיות לרופאת שיניים.

אחד הרגעים המרתקים בספר הוא מפגש בין הילדים איירי, מג'יד ומילאט ובין קולוניאליסט זקן אליו הם מביאים משלוח לחג מטעם בית הספר. לאחר שהאדון הזקן מתרה בילדים כהי העור לצחצח שיניהם, הוא ממשיך: "שיניים לבנות נקיות אינן תמיד דבר חכם. לצורך המחשה: כשהייתי בקונגו, הדרך היחידה שיכולתי לזהות כושים היתה לפי לובן שיניהם, אם אתם מבינים את כוונתי. איום ונורא. שחורים כמו זפת ממש. והם מתו בגלל זה, אתם מבינים, מסכנים. או ליתר דיוק אני עצמי ניצלתי, אם נבחן זאת מזווית אחרת". ברגע מזוויע זה מתברר שבמורשת הלחימה הבריטית, שיניים לבנות הן גם סימן היכר של האדם הכהה, המאפשר לזהותו ולכוון עליו רובה בחשכה.

הסופרת הצעירה זיידי סמית עושה טיפול שורש למערכת השיניים של החברה הבריטית ומאתרת קולוניאליזם, גזענות, חוסר זהות וקנאות