שלומי שבת: "היו רגעים שהמצב שלי הידרדר וקרה לי נס"

שבוע וחצי לאחר ששוחרר מאשפוז במחלקת הקורונה בבית החולים בילינסון, קיים היום (ראשון) המוזיקאי שלומי שבת את הופעתו הפומבית הראשונה. במסיבת עיתונאים שקיים בזום מביתו, סיפר על ההידרדרות במצבו הבריאותי ועל האשפוז בן 20 הימים. בתשובה לשאלת וואלה! תרבות אם חשש לחייו, השיב: "הייתי שלושה שבועות במקום שבו ראיתי רק עיניים, כולם היו כמו חייזרים. אחות אחת הצליחה להוציא לי דם ממקום שאף אחד לא הצליח. חיבקתי אותה בהתרגשות ואמרתי לה: 'תודה נשמה, את מדהימה!' אז היא אמרה לי: 'אני אחמד מכפר יאסיף'".

"האמת היא שהיו רגעים מאוד קשים. תמיד הכניסו לי לראש שאני צריך לשמור ואני בדרגת סיכון, ובסוף זה קרה לי. מאוד פחדתי. מאוד מאוד פחדתי. התחלתי להיזכר בכל מי שאני אוהב, וחשבתי על מה שיקרה".

"היה איזה ערב קשה, שבו הידרדרתי ובאו הרופאים להגיד שלוקחים אותי לטיפול נמרץ", הוסיף שבת, שהופיע במסיבת העיתונאים עם צינור חמצן בגלל קושי לנשום. "זה היה בליל הושענא רבה, לילה חשוב ביהדות ובתורה, שמתפללים בו. כמו באגדות הרגשתי שעם שלם שמתפלל בשבילי ובבוקר הרופא הגיע אליי".

בתשובה לשאלה מהן תופעות הלוואי שיש לו אמר: "אני רוצה להסביר משהו על המחלה. כשמישהו מצטנן מה שקורה לו קורה לכולם - כולם משתעלים. כאן זה אצל כל אחד משהו אחר. עכשיו הכל בסדר. את החמצן אני לא באמת צריך, זה סתם כביטחון. התיאבון אצלי עבד הפוך - נהייתי בלון. בבית חולים הייתי מאוד רעב, פינקו אותי באוכל טוב".

כשנשאל שבת מה חש כשהשחקן והבמאי יהודה בארקן מת מקורונה בזמן אשפוזו, אמר: "אני מאוד אוהב את יהודה. התאשפזנו באותה תקופה. זה היה לי מאוד קשה, כי היו רגעים שהייתי במצב שלו ואיכשהו קרה לי נס. המון אנשים התפללו בשבילי. שלחו לי סרטונים גם מקוסטה ריקה. הוא לא שרד ואני לקחתי את זה מאוד קשה. אמרתי זה היה יכול לקרות גם לי. נורא כאב לי".

בתשובה לשאלה מה התובנות שהוא לוקח אחרי הקורונה והאם הוא אותו אדם לפני ואחרי הקורונה, אמר: "השאלה טיפה מוקדמת כי אני לא ממש אחרי, אני עדיין בהחלמה. כל דבר קטן יותר קשה. והמחלה גם פוגעת בך נפשית. אתה נמצא המון שעות בלבד, אתה לא רואה אנשים, אתה מתחיל להיכנס לחששות של מה יהיה, כל דבר נראה לך מוגזם".

"זה שאנחנו המון זמן לבד, ללא בני אדם, זה נורא קשה. ואז כולם שואלים אותי - לא שיעמם לך? אני רוצה לגלות לכם סוד - זאת מחלה הכי לא משעממת בעולם, אתה עוסק בלנשום. ואז השעות עוברות ואתה לא מרגיש".

שבת נשאל מה היה הרגע הקשה ביותר, והשיב: "הרגע הכי קשה לא היה בבית חולים אלא בבית. ברגע שהרגשתי שאני צריך בית חולים זה היה קשה. אמרתי שהחמצן לא עוזר לי, ואז לוקחים אותי בעגלה לאמבולנס, בוכים מסביבי. זה היה הסרט הכי טורקי בעולם". בתשובה לשאלה מה היה הרגע הכי מרגש אמר: "אתם, אתם הייתם הרגע המרגש, בטלוויזיה חיכיתי שיתחילו החדשות, אני שומע שמדברים עליי ואני לא יכול להגיד מילה. כל הברכות של האנשים והילדים הקטנים ששלחו לי סרטונים".

המוזיקאי התייחס גם לאנשים שהפיצו שמועות ברשתות על מותו. "אני יודע שאי אפשר בלי האנשים האלה, אי אפשר שכולם יהיו טובים ומחייכים. לא נעים לקרוא שהייתי בהלוויה שלי וחזרתי לבלינסון".

כשנשאל ממי נדבק והאם נשמר מספיק, היסס שבת בתשובתו. "פחדתי מהשאלה הזאת, אני לא יודע לשקר, אבל מעדיף לשמור על כבוד האדם, לא לפגוע בו, הוא גם ככה עם ייסורי מצפון".

שבת אמר גם כי אין בכוונתו לכתוב שיר בעקבות האשפוז, ועם זאת הוסיף שהשיר שיצא בעת אשפוזו, "בוא הביתה", "ממחיש את התחושה שהייתי בה ואני הכי שמח שכל אחד לוקח את זה אליו". שבת שיתף גם שיותר מכל התגעגע "להופעות, לקהל שלי, למוזיקה ולאוכל".

בתשובה לשאלה מה המסר שהוא מבקש להעביר, אמר: "בשעות שהייתי בודד בחדר, היחידי שראיתי מולי היה בורא עולם, ואיתו דיברתי. שם הבנתי שבעצם אתה כזה קטן, לא משנה אם אתה ראש ממשלה, שר או הזמר הכי גדול בעולם. זה לא משנה, כולנו אותו דבר. ואז זה מכניס אותך לפרופורציות. אני אמנם תמיד הייתי בפרופורציות אבל פתאום הרגשתי שוואלה, אנחנו כאלה קטנים, והמסר שלי הוא - תשמרו על ההנחיות. אנחנו שומעים כל הזמן שאומרים לנו לשים מסיכות ולשמור מרחק. תשמרו על ההנחיות".

בסיום מסיבת העיתונאים ביצע שבת את להיטו "בגלל הרוח".