קולגייט

ניתן כבר לקבוע בוודאות מנקודת זמן זו, שהספר "שיניים לבנות" של זיידי סמית, שמתאר את הרב-אתניות הלונדונית, יהיה לאחת היצירות הספרותיות הכי מדוברות בעולם המערבי בשנים הקרובות. מאז יצא לאור באנגליה לפני שלוש שנים, צבר רומן הביכורים של סמית רזומה של כמיליון קוראים ושלל פרסים יוקרתיים. שמה מוזכר במסדרונות משפיעים כמו אלו של "גראנטה", כתב העת הספרותי שבחר בה לאחת מתינוקות הספרות המבטיחים של העתיד. אל כל אלה הצטרף לפני שלושה חודשים עיבוד טלוויזיוני מלכותי שרקח לרב-המכר צ'אנל 4 הבריטי. מכניסתה למשחק של הטלוויזיה אי אפשר אלא להניח כי המותג זיידי סמית נמצא עדיין בשלב גולמני לפני הקונצנזוס עולמי. בימים אלה היא בת 27 ובידה רומן שני.

התרגום העברי ל"שיניים לבנות" ראה אור זה עתה, באיחור מאוד לא אופנתי אך די שגרתי בענף המו"לות הישראלי, וכבר הערב (חמישי) מתחיל בערוץ יס פלוס גם שידורה של המיני-דרמה "שיניים לבנות". באופן טבעי, כתוצאה מצירוף המקרים המאוד מקומי הזה עשויים רבים להסתפק בארבעה פרקים של טלוויזיה אנגלית איכותית. אך עבור אנשים רציניים צריכות אלו להיתפש רק כפרומו מגניב לדבר האמיתי - 500 ומשהו עמודי הטקסט המקוריים. כי את חדוות הכתיבה של זיידי סמית לא יוכל גם המעולה שבתסריטאים להעתיק. זהו נכסה האמנותי העיקרי, אותו הטלוויזיה לא תשפיט.

מה שכן, לג'וליאן ג'רולד, במאי הסדרה, חדוות יצירה לא פחותה משלה. הוא לקח את הטקסט בעל הניחוח הקומי שכתבה סמית, המצליב החל משנות השבעים את השתלשלות קורותיהן לאורך 25 שנים של שלוש משפחות, והעניק לו מעין פרשנות פופ-ארטית. חשוב להבין שאורך היצירה המקורית מאפשר עיבוד טלוויזיוני בעל כמות פרקים כפולה, אם לא משולשת. כך שמכסת השעות המצומצמת שהועמדה לרשות ההפקה, פחות מארבע שעות בסך הכל, היו למרכיב המשפיע ביותר על עיצוב הסדרה. דחיסות אירועים, התפתחות מזורזת מאוד של דמויות, התחלפות מהירה של תקופות – בשביל להשלים עם כל אלה בחר ג'רולד בקו פארודי כמעט, שפה ושם אף מזכיר טלנובלה. או פארודיה על טלנובלה.

כבר משוט הפתיחה הראשון ברור לצופה כי לפניו מוצר קולנועי למהדרין. זה לא סיפור מצולם. זה קליפ סיפורי. זאת המשמעות הגדולה של המעבר של "שיניים לבנות" מהכתב אל המסך הקטן. ניכר שיוצרי הסדרה הבינו לעומק כי לאדפטציה זכות קיום דווקא כשיש לה חיים משל עצמה. ולמילה "קליפ" יש כאן מקום מרכזי: כמרבית הסרטים שמגיעים בעת האחרונה מבריטניה, לפסקול המגניב בריבוע (שכבר הספיק לצאת באנגליה בדיסק) נשמרת המשבצת של אחד הגיבורים הראשיים. מדנס, טי רקס, סלייד, רוד סטיוארט, הסמול פייסז, האפי מאנדייז – מחשבה רבה הושקעה בשיבוצם לאורך הסדרה של ציוני-דרך בפופ האנגלי לדורותיו, ואילו השיר שפותח את הסדרה, "Hang on in there baby" של ג'וני בריסטול, הוא מסוג אותם להיטי סול סבנטיז מדהימים אך עלומים שטרנטינו עושה להם בסרטיו כבוד מחודש.

סיפור המסגרת מתאר את רקמת החיים הצבעונית שמאכלסת שכונת מעמד-בינוני בצפון-מערב לונדון, אליה מתנקזים מהגרים מכל הקולוניות של ימי האימפריה הבריטית, ומתמקד ביחסי האנוש הרגישים ששוררים בקלחת הרב-גזעית, או נכון יותר ביחסי הגזענות המתוחים השוררים בקלחת הרב-אנושית. כמו הספר, המבט שמפנה הסדרה על המציאות הזו, הוא מבט משועשע, לגלגני, לא חמור-סבר או תוכחני. הביטוי הבולט לכך הוא שהנראטיב מקפיד להראות כי כולם גזענים ביחס לשאר ללא שום יוצא מהכלל. גם השחורים, גם הבנגלדשים, הלבנים כמובן, אבל גם הפטרונים מתוכם שמעריצים נורא את האקזוטי והמיוחד. אולם הדבר שהסדרה הכי נהנית להסתלבט עליו בציניות הוא סיפור המורשת, אותו נראטיב פרטי שיכול לבוא בפורמט משפחתי או לאומי ושבשמו עושים אנשים כל מיני דברים לא יפים.

כמו בספר, המסר הכללי של "שיניים לבנות" בסך הכל אופטימי ביחס לחיים, ביחס להיתכנותם של חיים בסביבה רב-תרבותית, שהיא הדמוגרפיה של ההווה ושל העתיד (האמת, ניתן היה להסיק זאת מהפסקה הראשונה, מאחר ויש היום כלל ברזל והוא שפסימיזם לא מוכר). זו עמדה שנוח לעולם לשמוע אותה מזיידי סמית, שכמו אחת מגיבורות "שיניים לבנות" היא בת לאם ממוצא ג'מייקני ואב אנגלי. זו עמדה שיש בוודאי בעלי פרופיל דומה לסמית שמסתייגים ממנה בעליל. אך גם הם לא יוכלו להטיל ספק בהישגה המרשים.


* "שיניים לבנות" משודרת בערוץ יס פלוס ביום חמישי ב-21:30