השחקן מייקל ג'יי פוקס פורש פעם נוספת ממשחק בשל התדרדרות במצב מחלת הפרקינסון שהוא סובל ממנה. פוקס אובחן כחולה פרקינסון כשהיה בן 29 אבל המשיך לעבוד, עד שעשור אחרי כן, בשנת 2000, הסימפטומים של המחלה אילצו אותו לפרוש מהסדרה שכיכב בה באותה עת, "ספין סיטי". הרופא שאבחן אותו אמר לו בשעתו שיהיה בר מזל אם יוכל לעבוד עשר שנים נוספות, אך פוקס שמר על גישה אופטימית שעזרה לו להמשיך לעבוד מאז תחילת שנות ה-2000 ועד מוקדם יותר, בתפקידו כעורך הדין לואיס קאנינג בסדרה "הטובות לקרב" (ולפניה ב"האישה הטובה").
עכשיו, בספרו החדש "No Time Like the Future: An Optimist Considers Mortality" (בתרגום חופשי: אין זמן כמו העתיד - אופטימיסט לוקח בחשבון את התמותה), מודה פוקס כי קריירת המשחק שלו הגיעה לסיומה: "יש זמן לכל דבר, ועבורי הזמן להקדיש 12 שעות של יום עבודה ולשנן שבעה עמודי דיאלוג, נמצא מאחוריי. לפחות לעת עתה אני נכנס לפרישה שנייה. זה עשוי להשתנות, כי הכל משתנה. אבל אם זהו סוף הקריירה שלי - שיהיה".
בספר מפרט פוקס גם על אובדן הזיכרון שלו כתוצאה מהמחלה. בניגוד לבעבר, הוא החל לחוות בלבול, הזיות ושיטיון, כמו לדבר אל מישהו לצדו רק כדי לגלות שאין שם אף אחד, או לחפש את מפתחות הרכב רק כדי להיזכר שכלל אסור לו לנהוג. בנוסף לכך, ובלי קשר לפרקינסון, עבר פוקס ניתוח בעמוד השדרה להסרת גידול שאילולא היה מטופל, עלול היה להותיר אותו בלי תחושה ברגליים. אלא שגם הניתוח עצמו עדין מאוד ונושא עמו סכנה לשיתוק, ורופאים שונים נתנו לו עצות שונות בנוגע לטיפול - עד שפוקס בחר בניתוח.
פוקס התחיל את קריירת המשחק שלו כילד בקנדה, והתפרסם בשנות השמונים בסדרה "קשרי משפחה" בתפקיד אלכס קיטון, הבן המעונב והשמרן של משפחה ליברלית. ב-1985 הפך פוקס לכוכב על אחרי שהשתתף בסרט "בחזרה לעתיד", וכן כיכב בשני ההמשכונים ובסרטים כמו "זאב צעיר", "סוד ההצלחה שלי", "ד"ר הוליווד", "הנשיא מאוהב", "הפלישה ממאדים" ואחרים. מלבד תפקידיו הראשיים ב"קשרי משפחה" ו"ספין סיטי", ב-2013 כיכב פוקס בקומדיה "מייקל" שהתבססה בחופשיות על חייו, אך בוטלה כעבור עונה אחת. כמו כן התארח בסדרות "סקראבס", "בוסטון ליגל", "הצילו", "השורד המיועד", "תרגיע", וכאמור "האישה הטובה" ו"הטובות לקרב".
לאורך הקריירה שלו זכה פוקס בחמישה פרסי אמי - שלושה על "קשרי משפחה", אחד על "ספין סיטי" ואחד על "הצילו" - והיה מועמד ל-12 נוספים.