"בעונה האחרונה של 'היהודים באים' היה לנו מערכון על מדחת יוסוף. מערכון מאוד מסוכן מבחינתנו, שיש בו חלל צה"ל. זה לא נעשה בתוכניות סאטירה עד היום ויש בו משהו שנוגע במקום מאוד כואב. אמרנו לעצמנו שזה חייב להיכתב ולהיעשות, כי הייתה פה אמירה חזקה ובאמת הרבה אנשים דיברו עליו. באותו סוף שבוע, הערך של מדחת יוסוף היה השני הכי נצפה בוויקיפדיה. זה מדהים בעיניי, לעשות משהו שיש לו משמעות. ילדים בני 16-17, שלא גדלו בתקופה שלנו ולא מכירים את הסיפור ממקור ראשון, נכנסו לקרוא עליו".
חלפו אמנם מספר שבועות מאז שהסתיימה העונה הסוערת של "היהודים באים", אך ברור לכולם שהמערכון שהציג את דמותו של חלל צה"ל מדחת יוסוף הוא כזה שייזכר עוד זמן רב. שני יוצרי התכנית, נטלי מרכוס ואסף בייזר, שבאחרונה אף עלתה הסדרה החדשה שלהם "הנחלה" (הערב, קשת 12), שחזרו ב"סדנת אמן" מיוחדת לוואלה! תרבות את רגע צילום המערכון המדובר: "סאטירה טובה מעוררת תגובה רגשית ולא רק שכלית. אנחנו מרגישים את זה הרבה פעמים. המערכון הזה הוא דוגמה מעולה, כי ישבנו על הסט מאחורי המוניטור וכולנו בכינו בזמן הצילומים. הבנו שהמקום הרגשי שאנחנו נמצאים בו הכרחי, כדי שזה יעבור גם לצופה".
צפו בסדנת האמן בווידאו למעלה
מתי הבנתם שתחום הכתיבה קורץ לכם?
בייזר: "זכיתי בתחרות חיבורים ושירים בגיל 10 וזה היה כיף. תמיד הכתיבה הייתה מין תחביב וחשבתי באיזשהו שלב - למה שזה לא יהיה החיים?".
מרכוס: "גם אני בגיל צעיר יחסית כתבתי שירים וסיפורים. אני זוכרת את הסיפור הקצר שכתבתי בכיתה ד' לעיתון בית הספר. היה שלב שרציתי להיות רופאה, אבל זה עבר מהר כשהבנתי שזה דורש ממש ללמוד רפואה".
עד כמה אתם מעורבים ביצירה לאחר שלב הכתיבה?
בייזר: "אנחנו ספציפית מאוד מעורבים ביצירה שלנו. אנחנו נמצאים בכל הצילומים ונמצאים בקשר ישיר עם הבמאי. יש לנו דיאלוג שוטף איתו, עם השחקנים. תמיד נהיה על הסט, ניתן את האינפוט שלנו, את הדעה שלנו, ונגיד 'למה התכוון המשורר' כדי שזה ייצא קרוב לחזון שלנו".
מרכוס: "זו שיטה אמריקנית בגדול. חלק מהיוצרים מתנהלים כמונו, לא כולם. זה מודל ה'שואו-ראנר' שבו היוצרים נמצאים בכל חלקי היצירה. אנחנו מאוד מאמינים בזה כי אנחנו עושים יצירה שהיא של המון אנשים אז אתה לא אמן אינדיבידואל. אתה מתחיל איזה משהו, אבל הדבר הזה בסוף הופך להיות אומנות של המון אנשים, של מי שמעצב את התפאורה, את התלבושות, המאפרת, הסאונד, התאורה, הבמאי כמובן. כולם הופכים להיות חלק מהיצירה שלך. החוכמה היא להביא את האנשים הכי טובים בעולם, לתת להם חופש יצירתי לעוף, אבל ברגע שאתה כל הזמן נוכח ואתה לא משחרר, הם יודעים שיש ליצירה אמא ואבא, שיש מישהו שהדבר הזה חשוב לו. זה לא לשלוט עליהם, זה להיות שם כרוח גבית ולעורר השראה ומוטיבציה".
איך נוצרת יצירה חדשה?
מרכוס: "זו פעולה שנשמעת כמו משהו מופשט, שמלווה בו המון השראה ומוזה, אבל בסוף זה לקום לעבודה, להתיישב מול המחשב ולפרק את הרעיונות בצורה סכמטית. לנסות לתקוף אותם מכל מיני כיוונים ואז להבין מה רוצים להגיד, מה מגניב ומה מצחיק בזה. אחר כך הולכים שוב לפעולה טכנית של להבין את המהלך. התסריט הוא השלב האחרון, שגם אותו עושים המון פעמים כי עבודת הכתיבה היא בעצם עבודת שכתוב. השלב בו ממש כותבים את הטקסט מגיע אחרי שעוברים המון פעולות בדרך, ביניהן להבין מה הולכים לכתוב".
בייזר: "אם יש עצה שאני יכול לתת לכותבים מתחילים, כותבים קומיים בעיקר, זה למצוא זוגיות מקצועית. פרטנר טוב לכתיבה שווה מיליון דולר".
איך זה לעשות סיטקום כמו "הנחלה" לעומת סאטירה כמו "היהודים באים"?
בייזר: "בסיטקום הכל מתחיל ונגמר בדמויות, הרבה יותר מאשר סיפורים ואמירה. להבדיל ממערכון סאטירי שיש בו אמירה חשובה או סיפור קצר, בסיטקום הכול זה הדמויות, ומנסים ליצור דמויות מעניינות, אנושיות, שניתן להתחבר אליהן ולהזדהות איתן. יש בסדרה 'הנחלה' משהו נעים ולא פרובוקטיבי אבל מבחינת נושאים היא מתעסקת גם בנושאים לא פשוטים כמו ערבים ויהודים, יחסי דת ומדינה, מצוקה כלכלית והרבה דברים שקשורים לפשע ולמוסר".
מה נקודת החיבור שלכם למצוקות המושבניקים?
"ארז שלם, אחד היוצרים של 'הנחלה', הוא מושבניק בהווה, ומכיר את העולם הזה עמוק ומבפנים. מעבר לזה, הסדרה היא לא באמת על מושב אלא על משפחה, ומשפחה כולנו מבינים - וכולנו לא מבינים. והסדרה היא על ניסיון להתמודד עם בעיות כלכליות, וגם בשביל זה לא צריך להיות מושבניק כדי להתחבר".
איזה תחקיר עשיתם לפני יצירת הסדרה?
"דיברנו עם מלא מושבניקים, קיבלנו השראה מקורות חייהם, ואכלנו מלא אבוקדו".
מה הסיכון שלוקח יוצר בסאטירה?
מרכוס: "ברגע שמערכון משודר, זה נלקח מאיתנו. יש לזה חיים, זה דבר עצמאי וכל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה, להבין, לפרש ולהשתמש בזה, לגנות ולצחוק וזה הופך להיות דבר בעולם. יש בסאטירה משהו מפחיד, כי אנשים יכולים להבין משהו לא כמו שהתכוונת אליו ואתה לא יכול להיות שם ולהגיד להם את 'הלו, התכוונתי למשהו אחר'. אבל זה סיכון, זה חלק מהמשחק. זה קורה".
מה השאיפות שלכם לעתיד?
הם עונים יחד: "נטפליקס ולכתוב הצגה. אולי אפילו מחזמר, אבל גם סדרה בינלאומית. הכל הופך להיות גלובלי וכולם רוצים להצליח בחו"ל. גם אנחנו".