למרות הקורונה, תעשיית הדוקו הישראלי המשיכה לשגשג השנה, עם מעל מאה סרטים וסדרות שהופקו ועם לא מעט הישגים אמנותיים ואנושיים. וכך, שבועיים לאחר שהסתיימה התחרות התיעודית של פסטיבל ירושלים, שהיתה איכותית ומגוונת השנה, התקיים הערב (חמישי) טקס הפרסים של הקולנוע הדוקומנטרי.
את פרס הדוקו באורך מלא הטוב ביותר קטף "מראה" של רענן אלכסנדרוביץ', בהפקת לירן עצמור, שהוקרן בשלל פסטיבלים בינלאומיים וב-HOT 8. הסרט עוסק בסכסוך ובייצוג שלו, ובדרך בה קולנוע תיעודי יכול (או לא יכול) להשפיע על נקודות המבט לגביו.
"להאיר את יוסי", סרטם של קובי פרג' ומוריס בן מיור שהיה להיט סינמטקי, קטף פרסים בקטגוריית המוזיקה המקורית, על עבודתו של יונתן בר גיורא, והעריכה - על עבודתם של בן מיור ושל שאולי מלמד, שמצידו זכה בנפרד גם בפרס הדוקו הקצר על "מיני דיוי".
בגזרה הטלוויזיונית, הזוכה הגדולה היתה "לבנון - גבולות הדם" של דוקי דרור בכאן 11, שזכתה בפרס הסדרה התיעודית ובפרס התחקיר. סרט נוסף שכיכב בטקס: "אנדרגראונד בלט" של לנה צ'פלין הוותיקה, שזכה בפרס לסרט באורך של עד שישים דקות, ובפרס עיצוב הפסקול. פרס מפעל חיים הוענק ליגאל בורשטיין, קולנוען ומורה לקולנוען שהרבה יוצרים ויוצרות גדלו כאן על ברכיו.
"אנחנו נמצאים קרוב לעשרה חודשים בתוך העולם החדש הזה, עשרה חודשים בהם אולמות הקולנוע והתרבות בכלל עומדים סגורים ושוממים", אמרה בטקס הווירטואלי יו"ר הפורום, חגית בן-יעקב. "עשרה חודשים בהם ממשלה כושלת ועסוקה בהישרדות פוליטית לא מצליחה לסייע ולתמוך במגזר שלם שיושב בבית ללא פרנסה ולא מצליחה להציע פתרונות רלוונטיים ויעילים להחייאת עולם התרבות הגוסס. הנתק בין השטח, בין יצרני התרבות, לבין המשרד האמון עליה, גדול מאי פעם. ההרגשה היא שאין מי שנלחם עלינו ואין מי שנלחם בשבילנו והסוף רחוק מלהראות. שר התרבות שלנו, שהוא באמת איש נעים ותרבותי לא יוצא להילחם בשבילנו ובשביל כל הרבים כל כך שנשכחו בתוך כל הכאוס הזה".