לאחר כמעט שנה של הקפאת התרבות, הכריז מנהל מועדון הבארבי בתל אביב, שאול מזרחי, כי בעוד עשרה ימים יפתח את המועדון. מזרחי הכריז זאת למרות שבשלב זה הממשלה עדיין אוסרת על כך, והחליט עצמאית כי יאפשר כניסת קהל שיציג אישור שהתחסן או בדיקת קורונה שלילית או אישור שחלה בעבר בקורונה. בפוסט שפרסם היום בעמוד הפייסבוק של המועדון הפנה אצבע מאשימה לאנשי התעשייה שלתחושתו לא הקימו קול וזעקה כראוי, את המדינה בפגיעה קשה בתרבות, באכיפה סלקטיבית ובניהול לא תקין של משבר הקורונה.
מזרחי אומר לוואלה! תרבות כי הוא שוקל אפילו להקדים ולפתוח כבר בעוד 8 ימים, בחמישי הבא (18 בחודש). "יש לי כבר שני אמנים מצויינים שהרימו טלפון עכשיו ומוכנים להופיע. מבחינתי שתבוא משטרה, תיתן את הדו"ח ואז אשאל אותה שאלה פשוטה - למה האכיפה בררנית? אם תהיה אכיפה בררנית נוכיח את זה בבית משפט. היום הייתי במרכז קניות ולא ראיתי ניידת אחת. חלאס, נשבר לי הזין כבר שאנחנו אחרונים בתור. אני מתוסכל מהחברים שלי ומתוסכל מהממשלה - אין מילה שתוכל להגדיר את איוולתם במלואה".
"זהו, סופית נשברנו!!!", כתב היום (רביעי) מזרחי בעמוד הפייסבוק של המועדון, "333 ימים סגורים, ללא סוג של אור בקצה המנהרה, הראשונים לסגור והאחרונים להיפתח. לא, אני לא מאשים רק את מקבלי ההחלטות, להם יש מספיק על הראש גם ככה. אני מאשים בעיקר את עצמנו, 'חבריי' לתעשייה שלא מספיק הרימו קול וזעקה אלא הסתפקו באיזה 'סטטוס' או שיר מחאה, שמגיע בדיעבד (מישהו הרי צריך לקדם את האלבום שבדרך). שלא נדבר על 'פסטיבלים' אישיים להעצמה אישית, שהרי לצאת לרחוב עם 'כולם' זה לא בחשבון. האינדיבידואל הוא 'המלך' החדש והבלתי מעורער. במשך כל הכמעט-שנה ראינו את כל העסקים חוזרים למסלולם, אם זה בלמכור פיתה או טייק אוויי, אם זה בקניונים, חנויות הרחוב, ואפילו טיסות!!! מטוסים סגורים מלאים, בתי מלון, חופשות, נופשים, מסיבות בניכר, ועוד כהנה וכהנה. בכל התקופה הארוכה ישבנו כמו ילדים טובים וממושמעים והמתנו לתורנו. אבל זה בושש להגיע, ותמיד בתירוץ זה או אחר".
"והנה הגיעו החיסונים וההבטחות (מפה ועד דובאי וחזרה) - דרכון ירוק, פתיחת תרבות, פתיחת המשק, ממש הכרזת מדינה 'מחודשת'", נכתב עוד בפוסט. "כבר היינו משוכנעים שיוצאים במחולות בכיכר העיר לשירי אלה לי או נועה קירל. אבללללל ברקס פתאומי, שינוי בהנחיות, ובעיקר סגר נוסף מהודק יותר או פחות, זה כבר לא רלוונטי, תמיד יש מגזר שמחליט לעשות מה שבראש שלו, אם זה לוויות לרבנים גדולים ללא אכיפה, אם זה מסיבות בבתים פרטיים ומבצעי השתלטות של המשטרה (שלא מביישים סרט הוליוודי), תוך מתן דו"חות וריצה לתוכניות הטלוויזיה לדווח. 'אכיפה סלקטיבית' מישהו אמר?! מונח חדש, שאין אחד שלא למד להבין או להשתמש בו. וזה לא נגמר, רק יצאנו מסגר ממושך, והתקשורת זועקת לשמים - מה עם החינוך? הקניונים מתארגנים לפתיחה, בתי המלון כבר ממרקים את החדרים, אפילו יום בשבוע נקבע לפתיחת המשק - חמישי שיבוא עלינו לטובה.
"והנה אני מוצא עצמי ממש באקראי עובר ליד מרכז קניות עצום בממדים שלו, והפלא ופלא - הכל מפוצץ באנשים, רכבים חונים, וקדימה באנו לבזבז (יש שיקראו לזה לנשום אוויר). שלא נדבר על צימרים, שכבר יכולים לקחת הזמנות לחג הקרוב (לאלו מכם שמעוניינים, צר לי לאכזב, הכל כבר הוזמן מראש), וממשלת ישראל שבשנה האחרונה לא ידעה לקחת החלטה יותר משמינית (ואני די 'מפרגן' פה) צעד קדימה, פתאום בפגישה, והסכם על פתיחת הטיסות בין מדינות עם דרכון ירוק. לכל זה הממשלה והעומדים בראשה יודעים לתכנן תוכניות, ואילו אנחנו, שארית הפליטה שנקראת תרבות, שוב נשכחנו.
"אמרתי כבר שנמאס!!!!! התסכול רק הולך וגובר. לפיכך, כיוון שיש לא מעט אמנים/מנהלים ש'חוששים', אני יוצא בפנייה לכל אותם האמנים והמנהלים שעייפו מהבטחות חסרות שחר, אמנים ומנהלים עם 'ביצים' שלא חוששים להרים ראש ולבוא להופיע, שחשוב להם הקולקטיב יותר מ-20 איש בחצר, שחשוב הביחד יותר מאשר ה'אני'. אותם אנשים, שבעוד מספר שנים כשישאלו אותם הילדים שלהם איפה הייתם בזמן המגפה, יקומו ויגידו המתנו בסבלנות כמו ילדים טובים, אבל כשהתחלנו להרגיש ש'מחרבנים' עלינו - קמנו לעשות מעשה, קמנו להילחם על האמירה שלנו, על גאוותנו, פרנסתנו ושגרת יומנו. אין אנו לוקים בחוסר אחריות, אנחנו עובדים בדיוק כמו כולם, מי שהתחסן מוזמן, מי שחלה בעברו מוזמן, בדיוק כמו שהבטיחו בהתחלה.
"עכשיו זה הזמן שלנו לבוא ממקום לא של תסכול ולא של כעס על מקבלי ההחלטות (ותאמינו לי שמגיע להם), אלא ממקום של מובילי דעת קהל, שבעצם החזרה לפעילות זה מה שיגרום לציבור לצאת מהאדישות ולרוץ להתחסן. לפיכך, סתם מתוך קביעת תאריך שרירותי (שהרי אם לא נקבע אף אחד לא יעשה זאת?) עוד 10 ימים אנחנו נפתח את המועדון, תחת הסיסמא 'התחסנת נכנסת' - גם בהצגת בדיקת קורונה שלילית/אישור שחליתם בעבר".
בשנה שעברה מזרחי קיים שביתת רעב ליד בית ראש הממשלה בירושלים כמחאה על שיתוק עולם התרבות, ההפסדים הגדולים ואי קבלת פיצויים ראויים. לאחר מכן, בחודש יוני, הגיש עתירה לחייב את הממשלה להפסיק את האפליה בין אולמות האירועים למוסדות המקיימים אירועי ומופעי תרבות, ולאפשר גם להם לערוך אירועים בהשתתפות 250 אנשים.