הקולנוע אולי מת, אבל המערבון לא. מה שהיה פעם הז'אנר הכי פופולרי בקולנוע האמריקאי אמנם רחוק משיאו, אך בכל זאת חי ובועט בפרסות הסוס שלו. וכך, גם בעשור האחרון ראינו לא מעט מערבונים, חלקם אפילו משובחים, למשל "אומץ אמיתי" ו"האחים סיסטרז". כעת מנסה להצטרף למועדון תוצר נוסף, "חדשות העולם הגדול", הנחשב לאחד השמות הבולטים של עונת הפרסים, עם סיכויים לקבל מועמדויות לאוסקר בקטגוריות המשחק ואולי אף בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
כרגיל בימי הקורונה, נתחיל עם רקע קצר לגבי ההפקה וההפצה שלו: "חדשות העולם הגדול" מבוסס על רומן של פאולט ז'ילס. זכויות העיבוד היו בידי אולפני פוקס, אך לאחר שאלה נבלעו בידי דיסני, הם העבירו אותן לאולפני פראמונט. זה עוד לא הסוף: בארצות הברית, הסרט הופץ באולמות הקולנוע, וכך ראיתי אותו גם אני, אך זכויות ההפצה הבינלאומיות נמכרו לנטפליקס, כך שגם אצלנו הוא עלה ישירות בשירות הסטרימינג.
ועכשיו לעניין עצמו. לזכות "חדשות העולם הגדול" ייאמר שהוא מסוג הסרטים שאפשר לסכם את העלילה שלהם בפסקה. השנה היא 1870. טום הנקס מגלם איש צבא לשעבר, קפטן, שכיום מתפרנס מקריאת עיתונים לקהל הנבער. במהלך מסעותיו, הוא נתקל בילדה לבנה כשלג, אבודה באמצע הדרך. הלבושה דווקא בגדים המזוהים עם השבטים הילידים. איך היא הגיעה למצב הזה? את זה נגלה אחר כך. בינתיים, הוא פורש עליה את חסותו ויוצא להחזיר אותה למשפחתה, ותוך כדי המסע, נלמד גם מה בדיוק התרחש בעברו.
את הילדה מגלמת הלנה זנגל, גרמניה בת 12 שכתבנו עליה כאן לפני כשנה בעקבות סרט הפריצה שלה, "מחוץ למערכת", אותו עשתה במולדתה. היא אפילו לא שמעה על טום הנקס לפני הצילומים, וכבר גונבת לו את ההצגה, כשבניגוד אליו קיבלה על הופעתה כאן מועמדויות לגלובוס הזהב ולגילדת השחקניות, וכנראה שגם המועמדות לאוסקר בדרך.
במסגרת התהפוכות שעבר "חדשות העולם הגדול", שרביט הבימוי עבר בסופו של דבר, ובאופן מפתיע למדי, לפול גרינגראס. הקולנוען הבריטי היה ידוע עד כה בזכות יצירות פוליטיות ומחוספסות המצולמות במצלמת יד תזזיתית, למשל "טיסה 93" או הפרקים המוערכים ביותר בסדרת להיטי ג'ייסון בורן. כאן, לעומת זאת, הוא מגיש סרט שעשוי בסגנון אחר לגמרי: נייח, נינוח, ידידותי לכל המשפחה. רוב המערבונים בשנים האחרונות התהדרו בהגבלת גילאי צפייה, אך המערבון הזה נהנה מדירוג PG-13, שמאפשר גם לסב וגם לנכדתו לצפות בו יחדיו.
מבחינה מסחרית וממסדית, ההחלטה להפיק מערבון לכל המשפחה הוכיחה את עצמה. יחסית למגבלות הבלתי אפשריות של הקורונה, הוא זכה להצלחה נאה בקופות ארצות הברית, ועם הכנסות של קצת מעל שבעה מיליון דולרים ניצב במקום הרביעי בטבלת הלהיטים הגדולים של 2021. נוסף לכך, זה גם סייע לו לקבל פרגונים מגוף שמרני כמו גלובוס הזהב ומגוף בומרי כמוNational Board of Review, שאף הגזים ובחר אותו כאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה.
אך מבחינה אמנותית, התוצאה היא סרט שאפשר להמשיל אותו למרק צח. אף שאינו מזיק או מעיק, הוא נשכח למדי ופרווה לחלוטין, מה שמוביל אותנו להחלטה הכי בעייתית בו: הליהוק של טום הנקס לתפקיד הראשי.
ייאמר מראש: טום הנקס הוא אישיות נפלאה, אחד השחקנים הטובים בהוליווד ולבטח לא מישהו שזקוק לאישור ממני. אך מה לעשות, העובדות הן כאלה: הקפטן כאן מתואר כנשמה פצועה ועמומה, שסוחבת על גבה שק של מלנכוליה וחרטות. תצוגת המשחק של המאמי הלאומי נקייה מדי בשביל דמות מלוכלכת כזו, ובמקום להוסיף לה, מעניקה תחושה תמידית שמשהו חסר. ג'ף ברידג'ס הוא לא שחקן טוב יותר מהנקס, אם בכלל אפשר לכמת דברים כאלה, אבל הוא, למשל, היה מתאים יותר לתפקיד.
כך או כך, יש עוד בעיה. לאחר הצפייה בסרט הסתקרנתי ללמוד עוד על המנהג לקרוא עיתונים לציבור אנלפביתי במערב הפרוע, אך לא מצאתי כלום. בסופו של דבר הגעתי לריאיון עם פאולט ז'ילס, שכתבה את הספר עליו הוא מבוסס, והיא סיפרה שמכר שלה סיפר לה שסבא רבא שלו סיפר לו שסבא רבא שלו היה עושה זאת, או משהו כזה. כלומר, במקרה הטוב מדובר בפיסת היסטוריה רנדומלית. במקרה הרע - באגדה אורבנית.
אחד הדברים היפים בדרמות תקופתיות הוא שאפשר ללמוד מהם איך התנהלו החיים בזמן מסוים ובמקום מסוים. "חדשות העולם הגדול", לעומת זאת, ניצב בגדר מדע בדיוני - פיקציה מוחלטת, ומיותר לציין שגם פרטים היסטוריים אחרים בו אינם אלא קשקוש בלבוש.
אם מתייחסים לקו העלילה הזה בתור לא יותר מאלגוריה, הנמשל ברור: הקפטן נלחם כאן בפייק ניוז הפושה במערב הפרוע, כשהאנשים בראש הפירמידה מפיצים דיס-אינפורמציה כדי לשלוט בהמון ולשמור על הפסיביות שלו, ומעביר את המידע ישירות לציבור. בסצינה הכי יפה בסרט, הוא משתמש בכותרות העיתונים כדי להנחיל תודעה מעמדית במאזינים שלו ומניע אותם לפעולה. נחמד מאוד, רק שבאותה מידה, "חדשות העולם הגדול" היה יכול להתרחש על מאדים בשנת 2400. חוץ מרצון לנצל געגועים בומריים למערבון, אין הרבה היגיון וטעם למקם אותו דווקא בז'אנר הזה.
צריך גם לומר שהסרט לא מיטיב ולמעשה אפילו לא מנסה לנצל את יכולותיה של זנגל. את הפרגונים השונים הממסד מעניק לה כנראה בגלל גילה הצעיר, וכי זה גימיק נחמד שילדה בת 12 מועמדת לפסלונים מוזהבים. מי שבאמת רוצה להתרשם מכישרונה, שיצפה ב"מחוץ למערכת", ומי שבאמת רוצה להתענג מחדש על ז'אנר המערבון - שיראה מערבון אחר.
