האמת היא שהפרק הזה הרגיש כמו פילר שנועד להעסיק את הרשתיות שלנו לעוד ערב, עד שנגיע לרגע שכולנו מחכים לו - הפגישה בין שני הזוגות שמלכתחילה לא היו צריכים להיפרד בעולם שבו קווי עלילה מקבלים את הכבוד המגיע להם. כבר שלוש תוכניות שאני מחכה, ומקבלת רק פירורים עלובים ושקרים לבנים.
אז גמר האח הגדול יתרחש בעוד 20 יום, ומצידי הוא יכול להגיע גם עוד עשרה ימים. קצת התעייפתי, ולפי התגובות שאני שומעת - אני לא לבד. מאז ההדחה של גל ולינור המצב רק הולך ומידרדר. ה"זוגיות" של רמי ולינור נעלמה מהמסך והשאירה חור בליבנו, ובלי גל, אין מה לעשות, הרבה פחות שמח בבית, שלא לדבר על שפוי. האמת היא שתכננתי לכתוב על הפגישה המרגשת בין גל לתום ובין רמי ללינור, ואני מוכנה להישבע שאתמול לירון וגיא אמרו בפירוש "יותר מאוחר נראה את גל ולינור פוגשות את הדיירים", ועשר דקות אחר כך הסתבר שזה שוב נדחה.
בכלל, העונה הזאת סובלת מתסמונת קליק-בייט קשה. הבטחת שווא אחרי הבטחת שווא, עריכה שמחסירה מאיתנו (בטעות? בכוונה?) חלקיקי סיפורים, ואנשים שמודחים וחוזרים לבית קצת יותר מדי פעמים, מוכיחים שהגמשת הפורמט לא בהכרח היטיבה עם התוכן.
מלבד זאת, הקשר הסיבתי שבין הצלחה במשימה לתקציב מותרות כבר מזמן מקרי לחלוטין - תפקידן צומצם והן מתקיימות בעיקר לגרום לדיירים לבכות או לריב באמצעות מניפולציות שקופות ומאומצות. משימת החלומות הייתה כל כך חלשה שכמעט התעלפה בדרך מהסלון לחדר השינה, וכשלבסוף הצליחה להתרומם עם מיטה סמלית ושני דובים, גל ולינור החלו במשימת הגשמת החלומות. מה אני אגיד לכם? סיוט זה לא היה, אבל רקוויאם כנראה לא ייכתב בהשראתו.
אלמוג ויהודה קיבלו "דייט ראשון" ברוח הקורונה - סל פיקניק ושיחה שתוזמרה על ידי גל ולינור בשאלות כלליות שהמעניינת שבהן הייתה "מה מפחיד אתכם בקשר אחד עם השני". מילא השאלה, אבל התשובות המיופייפות שנשלפו מדוסון קריק שיעממו אפילו את עודד, בן הדוד של יהודה שטרח וסחב את הגבות שלו (שנראות כבדות) עד לירושלים. אפילו אתי, אמא של אלמוג, נראתה תוהה אם בשביל זה טרחה לעשות צבע והחלקה ברזילאית: "רואים שהיא נהנית לפי שפת הגוף שלה", ניתחה את בתה, זו שמבלה את רוב זמנה עם יהודה כשהיא מבוהלת ובתנוחת עובר. גם הריגוש המדהים הזה של הדייט הרומנטי נגמר בנשיקת עין, שהדבר הכי סקסי בה היה המילה אישון, שמתחרזת עם לשון.
ה"חלום" הבא שהוגשם היה של דניאל ותום. "אתם אוהבים ספורט, אז הבאנו לכם TRX וכמה קטלבלים, יאללה תעופו על החיים". מסכנים - בהתחלה הם כמעט לא לקחו את המתנה שלהם, וכשכבר השתכנעו לצאת לחצר כי אולי מחכה להם משהו נוסף, קצת יותר משמעותי, הם עמדו ובהו בציוד הספורט בייאוש, בתקווה שאולי משהו מסתתר מתחתיו, רק כדי להיכנס חזרה לבית מאוכזבים ומבולבלים. תום לקח את זה קשה במיוחד, וגרם אפילו לגל הקשוחה להזיל כמה דמעות בסוויטה.
בואו נדבר קצת על תום, שמעבר לזה שתייגתי אותו על ההתחלה כחתיך שעסוק רק בריבועים של עצמו לא הקדשתי לו יותר מפסקה מתחילת העונה. האמת? טעיתי ובגדול, כי אין רחוק יותר ממה שהוא נראה בהתחלה לבין מי שהסתבר שהוא באמת, אבל דווקא בגלל שהוא כל כך סבבה, עסקתי בו כל כך מעט. יש משהו לא הוגן בזה שתמיד כותבים על השערוריות, הריבים והפדיחות, ומתעלמים מאנשים טובים שעושים נעים על הנשמה. זה לא תקין להדגיש רק את השיט, ולקחת את הדברים הטובים כמובן מאליו - כי הם לא.
תום הוא אחד הדיירים הכי מקסימים בבית האח, ולא רק בעונה הזאת. מדובר בילד קסם - רגיש, אינטליגנטי, חבר טוב, בן זוג מהמם, וגם חתיך אש, בל נשכח. מאז שגל עזבה מצב הרוח שלו בבית לא מי יודע מה, אבל למרות שהוא עצוב ומרגיש בודד, הוא עושה מאמצי-על שלא להפיל על אף אחד את הבאסה שלו. הוא לא מסתובב בבית ועושה פרצופים, מקפיד לא להיות עסוק בעצמו, ולא שוכח אף פעם לפרגן לחברים.
אפילו כשאורן קיבל חלום שווה פי אלף משלו - שולחן מהמסעדה שלו שנסגרה בתחילת הקורונה, כולל הכיסאות, הסכו"מים והמצרכים להכנת מנות הדגל שלו לשני חברים טובים שלו, תום היה הראשון לשמוח בשבילו, בלי לחשוב לרגע על אי הצדק, כשהוא שם את עצמו לגמרי בצד בשביל לא לקלקל לו.
הוא גם היה הראשון שניגש אל רמי. בזמן השיחה עם בתו, רמי שמע את בנו אסף אומר מהצד: "אבא, אני מתגעגע אלייך", מה שגרם לו להתפרק לרסיסים. היה משהו קורע מעיים בהתייפחויות האלה שלו, כי בניגוד לרחמים העצמיים שבדרך כלל נגועים בהם רגעי הבכי בבית האח, זה היה שברון לב כל כך אותנטי שהוא הגיע עם מקדם הדבקה משלו - עובדה, הוא פירק את כולם יחד איתו - ליאור בכה, לינור בכתה, כל הורה בישראל בכה, ואפילו אני בכיתי. וגם ברגע הזה תום היה זה שחיבק אותו, ואמר לו שהוא כאן לכל מה שהוא צריך.
נכון, תיאורטית זה נראה כמו פעולות חבריות בסיסיות, אבל בינינו - כמה פעמים התאכזבנו מחברים שלא מגיבים כראוי ברגעים שצריכים אותם? אין הרבה אנשים כאלה, שיודעים להיות לידך בזמן מצוקה ולספק נחמה בלי להעיק או להגזים, כי נדירים הם אלה שמסוגלים לשים מישהו במרכז ולהתמסר אליו, במיוחד כשהם עצמם מרגישים רע.
בדרך כלל כשמדברים על לב טוב זה בהקשר של ליאור או זהבה בן - מה שנכון, שניהם מדהימים, וזהבה היא בכלל תינוק טהור ותמים שאיכשהו הצליח לחיות עשרות שנים בלי להתקלקל. סוג של נס, האישה הזאת. אין בגופה אפילו עצם אחת אגואיסטית או ערמומית. אבל תום לא נופל ממנה ביכולות ההכלה והאינטליגנציה הרגשית שלו, למרות גילו, וזה מרשים במיוחד כשמדובר בגבר. כן, אני יודעת שזה סקסיסטי. ממש לא אכפת לי.
תום כנראה יהיה בחמישיית הגמר, בצדק מוחלט, אבל למען האמת היה משמח אותי מאד אם מישהו ראוי כל כך גם יזכה פעם אחת גם במיליון. כמו שאני מכירה את המדינה שלנו הטובים לא מנצחים בדרך כלל, ואת המיליון ייקח, כרגיל, טיפוס אחר לגמרי. ליאור יודח באחת ההדחות הקרובות, זהבה כנראה תגיע לגמר ולא תזכה, וגם תום הנסיך כנראה יצא מהבית באותו מצב כלכלי שנכנס אליו, אבל מאושר יותר, ועם מערכת יחסים שלשם שינוי אפילו נראה שיש לה עתיד בחוץ. תכל'ס, גל גברעם זו זכייה הרבה יותר שווה, וליכולות ההשתכרות של הפאוור-קאפל הזה ממש לא צריך לדאוג.