עוד שבועיים, כך נראה, ייפתחו מחדש בתי הקולנוע בישראל לאחר הפסקה חסרת תקדים של יותר משנה. בארצות הברית, שגם היא הולכת ומתחסנת, האולמות בחלק מן המדינות פתוחים זה מכבר. יותר ויותר מהם הולכים ונפתחים, והוליווד מנסה לחזור לחיים.
וכך, בסוף השבוע התגלגל למסכים שובר הקופות הגדול הראשון של 2021, "גודזילה נגד קונג", שעלה בו בזמן באולמות ובשירות הסטרימינג HBO MAX, כהמחשה לכך שבכל זאת, דברים השתנו בגלל הקורונה ולעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.
ניצלתי את שהותי בארצות הברית כדי לצפות בסרט על מסך גדול. הזדמן לי פה ושם לראות סרטים בקולנוע בשנה האחרונה, אבל זה היה בנסיבות אחרות וצנועות יותר. הפעם, לראשונה מאז ינואר 2020, הלכתי לקומפלקס כדי לצפות בשובר קופות, עם פופקורן בצד אחד שלי וילדים שמדברים בלי הפסקה בצד אחר, ממש כמו פעם. הדבר היחיד שלא הסתדר - משום מה, "גודזילה נגד קונג" נמשך הרבה פחות משעתיים. איפה הימים שבלוקבסטרים היו נמשכים יותר משלוש שעות?
בכל מקרה, עם כל ההתרגשות מהסיטואציה, צריך גם לשפוט את הלהיט הזה לגופו. ובכן, מדובר בסרט נוסף ביקום המורחב והמפלצתי של אולפני וורנר. גודזילה קיבלה שני סרטים משלה בעשור הקודם וקינג קונג קיבל גם כן אחד, הטוב מבין שלושתם, ועכשיו הגיעה העת לעמת ביניהם - כפי שכבר נעשה בעבר, הן בקולנוע היפני והן בהוליווד.
התירוץ לכך: גודזילה, לאחר תקופה שוחרת שלום, מתחילה להתנהג לא יפה, וקבוצת מדענים ומדעניות נקראת לגייס את קונג כדי לשלוט בה. בזמן שהיצורים המפלצתיים מתעמתים מי מהם יזכה ראשון ברוטציה, מתברר כי ייתכן שהנבל האמיתי הוא בכלל תאגיד אמריקאי שיושב בהונג קונג, ומפתח ניסויים מגלומניים והרי אסון.
באופן אירוני לסרט העוסק בגולם שקם על יוצרו, "גודזילה נגד קונג" עצמו נראה כאילו מכונה השתלטה על האנושות, וכתבה את התסריט בשמה. רשמית, מקס בורסטיין ואריק פירסון כתבו את התסריט, ואדם ווינגרד ביים אותו, אך התוצאה נראית כמו תוצר של אלגוריתם.
וכך, הסרט מסמן וי על כל תקן אפשרי שסרט הוליוודי צריך לעמוד בו ב-2021. דמות של פודקסטר חובב קנוניות, כדי שהעלילה תהיה עדכנית ורלוונטית? יש; מסר אנטי-קפיטליסטי קלוש, כדי לסחוט מחמאות מן המבקרים הליברלים ולעורר קצת שיח ברשתות? יש; דמות תקינה פוליטית של ילדה ילידית שלא יכולה לתקשר באנגלית אבל מתגלה כיחידה שמסוגלת לשוחח עם קונג ולשמוע את הפנינים שלו? ודאי שכן.
גם הליהוק המגוון אתנית הקפיד לשים ידיו על כל השחקנים והשחקניות הכי חמות בשטח: מילי בובי בראון מ"דברים מוזרים" ו"אנולה הולמס", אייזה גונזלס מ"בייבי דרייבר" ו"אכפת לי", אלכסנדר סקושגורד מ"שקרים קטנים גדולים", בריאן טיירי הנרי מ"אטלנטה" ועוד ועוד. הדבר היחיד שחסר הוא דמויות אמיתיות, כאלה שיש זמן להיקשר אליהן ולהכיר אותן.
תחת זאת, הדמויות מתקשות למצוא מרחב נשימה בין קונג וגודזילה וב-100 הדקות שהוקבצו להן. לעתים, הדוחק הזה מוביל לתוצאות מגוחכות - באתר Vulture , למשל, היטיבו להעיר כי הגיבור האמיתי פה הוא שחקן האופי הוותיק והמוערך קייל צ'נדלר, שקיבל צ'ק יפה על הופעתו כאן אף שהוא אומר בדיוק 115 מילים. ככה זה: כיאה לסרט שמתחיל בג'ונגל, מרוב קופים לא רואים בו את היער.
אין בלהיט הזה דמויות, אין בו נשמה, ואין בו את ההומור שהיה לא מזמן בסרט הסולו של קונג. גם עבודת הבימוי משמימה למדי, ומתבססת על הטריקים הקבועים בסרטי מפלצות, למשל צילום מזווית גבוהה כדי להדגיש עד כמה אנחנו, בני האדם, קטנים לעומת היצורים האגדיים.
צריך לסייג את המילים הקשות הללו ולומר שאולי הייתי צריך לפסול את עצמי, כפי שאנשים פוסלים את עצמם מחברי מושבעים. הגעתי לצפייה מוטה, כי מעולם לא סבלתי את גודזילה ואת הסרטים שלה (ולצורך העניין, גם דינוזאורים ואת הסרטים שלהם). בעיני, היא יצור בלתי אסתטי לחלוטין, נטול אנושיות וקולנועיות. כאן, סצינות האקשן בהשתתפותה מעוצבות מדי וכעורות למדי בו בזמן, מה שגורם להן להיראות כמו קליפ של מישל גונדרי.
החישוב מאחורי שני הכוכבים שבחרתי לתת הוא כזה: לגודזילה מגיע אפס, אבל לקינג קונג ארבע. הוא האלמנט המוצלח היחיד פה, וחבל שלא רואים עוד ממנו. עבודת האפקטים מצליחה לעצב אותו באופן מרשים, כזה שמקסם את הממדים של המסך הגדול, וגם בצורה אנושית להפליא - הדמות שלו אנושית ומעוררת הזדהות יותר מרוב בני האדם שמסביבה.
בהקשר זה, צריך לציין כי הילדים מסביבי השמיעו קולות של הנאה במהלך הצפייה, ויחסית לנסיבות, גם ההישגים הקופתיים של הסרט מרשימים. לכן, ניצלתי את פלאי הטכנולוגיה ובשובי מן הקולנוע, התחלתי לצפות בו מחדש ב-HBO MAX כדי לבדוק מה פספסתי. בצפייה השנייה, "גודזילה נגד קונג" רק הפך בעיני למשעמם ומאכזב עוד יותר, והפעם גם לא היה פופקורן, אז פרשתי באמצע. בעוד שבועיים, כנראה, ייפתחו גם בתי הקולנוע בישראל, אבל לא לסרטים כאלה אנחנו מחכים.