רשות הדיבור לאסיר מספר אישי 7305627

ביום חמישי החליטו נועם בהט והילל גורל, שניים מהסרבנים שישבו איתי בכלא 4, להתחיל בשביתת רעב. הם מוחים על שני דברים: על היחס לסרבני מצפון ואי שחרורם על ידי ועדת מצפון, ועל הכיבוש המיותר שמתרחש בשטחים. כבר חמישה ימים שהם לא אוכלים, ושותים רק מים ומעט סוכר ומלח (כדי לא לגרום לעצמם נזק בלתי הפיך).

שמו אותם באגף הצינוק של הכלא. קשה. אחרי שלושה ימים החליטו בצבא להעביר את הילל לכלא 6, כדי להפריד ביניהם. אתמול הלכו שני עורכי דין לבקר את הילל ונועם (רק לעורכי דין מותר לבקר באופן בלתי מוגבל את האסירים בכלא), ומסרו ששניהם מרגישים יחסית בסדר. נועם אמר שישבות במשך עשרה ימים לפחות ואז יחליט אם להמשיך. הילל אמר שישבות כל זמן שהוא בכלא.

יוני בן ארצי הוא אמנם גם אחיין של ביבי, אבל הוא גם הרבה דברים אחרים, ובעיקר הוא הסרבן שיושב כרגע הכי הרבה זמן בכלא. הוא נשפט השבוע לתקופה השביעית שלו, סך הכל מאה תשעים ושישה יום. יוני הוא המדד שלנו למה שצפוי לכולנו. הוא הראשון שנכנס לכלא אחרי שבוגי יעלון שינה את המדיניות (עד לפני שנה סרבנים היו יושבים חודשיים בכלא, מקסימום שלושה), ולאף אחד אין מושג מהי בדיוק המדיניות החדשה. חגי אומר שאת המדיניות של צה"ל מגלים כמו את חוקי הפיזיקה – דרך תצפיות בטבע, וחיפוש אחר חוקיות, ולכן כולנו מסתכלים על מה שקורה עם יוני, ומקווים שישחררו אותו כבר. בהתחלה חשבנו שהרף החדש הוא מאה יום, אחר כך מאה ועשרים, אחר כך חמישה חודשים, אחר כך כולם אמרו שאין סיכוי שישאירו אותו יותר מחצי שנה, ועכשיו אף אחד כבר לא יודע. בכל אופן, אנחנו משתדלים לא לעשות תוכניות לשנתיים-שלוש הקרובות.

ליוני אין ממש כבוד לדרגות. כשיוני נשפט בשבוע שעבר, הוא נשפט אצל ראש אכ"א, שהוא אלוף או משהו כזה, והיה לא כל כך נחמד אליו. אז יוני הודיע לו שהיום אמנם שופטים אותו, אבל שהראש יתכונן, כי בהחלט יכול להיות שמחר זה יהיה הוא. כליאת סרבני מצפון נחשבת פשע מלחמה, וכמו שכולנו יודעים, בהאג יש עכשיו בית דין שאוטוטו בסמכותו לשפוט כל אדם בעולם. אמנסטי אינטרנשיונל בדיוק הכריזו שמעכשיו כל מי שעובר מאה ימים בכלא בארץ נחשב סרבן מצפון. ראש אכ"א, בכל אופן, לא ממש התרגש, ונתן ליוני עוד שלושים וחמישה יום. יכול להיות שאין לו תוכניות לטוס בקרוב לחו"ל?

בתגובה הרשמית של צה"ל לידיעות על שביתת הרעב, ועל השפיטה החוזרת של יוני, נאמר שקר גס, שהצבא משקר אותו כבר די הרבה זמן. הם אומרים: "יש גוף שנקרא ועדת מצפון, שתפקידו לשחרר סרבני מצפון, וקבע ש(יוני/הילל/נועם) הם לא מצפוניסטים אמיתיים, אז בעצם זו בעיה שלכם, ונא לכם באוזן".

אז זהו, שלא. בארץ באמת יש גוף שנקרא ועדת מצפון, שמשחרר מילואימניקים ובנות, אבל הבעיה היא שרק אותם. בשנה האחרונה ניגשו כמה מאות נערים לפני גיוס לוועדת מצפון כדי שתשחרר אותם, ובאמת יש שמועה שמסתובבת בחוגי הסרבנים על איזה אחד שהוועדה שחררה אותו, או אולי את חבר של אח שלו, אבל בכל אופן אני לא פגשתי אותו. הועדה משחררת פחות מאחוז, אם לא אפס מתוך כלל הבאים בשעריה.

סתם לשם השוואה – בפולין ובפינלנד יש ועדות מצפון שאחוזי השחרור בהן מוכתרים בדו"ח ארגון הסרבנים הבינלאומי כנמוכים באופן שערורייתי כל כך עד שברור שיש שם מדיניות מכוונת של הממשלה. אחוזי השחרור שם עומדים על שישים אחוז ושבעים וחמישה אחוז, בהתאמה.

לסרבן מצפון מותירה הוועדה שלוש אפשרויות: לשקר לקב"ן, לעבור מהארץ או לשבת בכלא. בשבוע שעבר היתה ב"הארץ" כתבה על פציפסט שגויס נגד רצונו לצבא, בדיוק מהטענות המוכרות: כאן לא פינלדנד, ולא פולין ולא שוויץ. סוף הסיפור בהתאבדות של אותו בחור.

ברור לי לגמרי שלו ועדת מצפון היתה מתפקדת, ולא פועלת על פי הנחייה של הממשלה לא לשחרר סרבנים, היו נמנעות ההתאבדות ושביתת הרעב, ואני לא הייתי מבזבז לפחות שבעה חודשים מהחיים שלי (וכנראה הרבה יותר) על מסדרים ונקיון פחים, והייתי יכול לעשות משהו מועיל לחברה, כמו למשל שירות אזרחי חלופי.

אבל זה לא המצב, ומחר, אחרי שבועיים של נפקדות, אני מסגיר את עצמי לכלא 6, והפז"ם הסירובניקי ממשיך לדפוק. צפו להמשך בהמשך.