וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המשורר אהרן אלמוג הלך לעולמו בגיל 89

עודכן לאחרונה: 8.5.2021 / 19:53

אלמוג, יליד תימן, החל לפרסם את שיריו לאחר מלחמת העצמאות, ובשנת 1956 יצא ספר שיריו הראשון. בשנת 1982 קיבל את פרס ברנר ובשנת 1999 הוענק לו פרס ביאליק. הותיר אחריו אישה - הסופרת רות אלמוג - ו-2 בנות. אלמנתו: "הוא לא קיבל פרס ישראל כי היה מזרחי. הוא נשבר מזה"

המשורר אהרן אלמוג אהרון. כאן 11, צילום מסך
"נשכח בשנים האחרונות". אהרן אלמוג/צילום מסך, כאן 11

המשורר אהרן אלמוג הלך היום (שבת) לעולמו בגיל 89. שמו המקורי הוא "מבורת", שם של משפחת רבנים שעלו מתימן. בילדותו למד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, מאוחר יותר שירת בצה"ל והשתתף במלחמת העצמאות. הוא היה אחד ממייסדי קיבוץ גזר שבשפלה ולימים הקדיש למקום סיפורים ושירים רבים. במשך שנים עסק גם בהוראה בבתי ספר.

אהרן אלמוג החל לפרסם את שיריו לאחר מלחמת העצמאות, ובשנת 1956 יצא ספר שיריו הראשון "אביב עצבת ביהודה". בשנת 1962 יצא לאור מחזהו הראשון "תיקון חצות", ובשנת 1964 פרסם את סיפורו הראשון "הימים הראשונים". בשנת 1982 קיבל אלמוג את פרס ברנר, ב-1989 זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים. בשנת 1999 הוענק לו פרס ביאליק.

אלמוג היה נשוי לסופרת רות אלמוג, ולזוג שתי בנות, המוזיקאית שירה אלמוג והמתרגמת אליענה אלמוג.

אלמנתו ספדה לו בשיחה עם וואלה! תרבות: "אני חושבת שהגיע לו פרס ישראל. אני חושבת שזה שבר אותו שלא קיבל את הפרס. הוא לא קיבל בגלל שלא ידע לעשות יחסי ציבור לעצמו, בגלל שלא היו לו מרפקים ובגלל שהיה מזרחי, וכידוע מזרחים לא קיבלו. אני באבל כבר שנים שלא הכירו בו. הוא היה חולה, טיפלתי בו ארבע שנים וזה היה צפוי, ולמרות זאת קשה לי לקבל את דבר מותו.

"אהרן היה משורר מאוד מקורי ומיוחד. אין דומה לו. היה לו חוש הומור בשירים ובספרים. שניים מהרומנים שלו לדעתי מראים שהוא היה הלום קרב במלחמת השחרור. הוא היה עד לטבח. הוא היה אדם מאוד מצחיק ובעל הומור. לא חברותי במיוחד אבל היו לו חברים מנעוריו. בסך הכל הייתה לנו זוגיות טובה. כמובן שיש בעייתיות כששני בני זוג הם אמנים. היתה בעיה שלאף אחד מאיתנו לא היה גב. זה יום עצוב מאוד".

צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים העבריים, ספד לו: "אלמוג הקדים את משוררי הערס פואטיקה של העשורים האחרונים בהשמעת קולם של יוצאי עדות המזרח ובעיקר של בני עדתו, תימן. לצערי, עקב צניעותו, מצב בריאותו הרופף ואולי בגלל המסורת התימנית, הוא מעט נדחק ונשכח בשנים האחרונות. שירתו היתה בהירה, אנושית, נוגעת ללב, ומלאת הומור ואירוניה. היו בה משלבים רבים ומגוונים, החל מהמקורות ועד לסלנג העברי החדש. מותו הוא אבדה גדולה לספרות העברית החדשה".

  • עוד באותו נושא:
  • שירה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully