בשנים האחרונות צפינו בלא מעט כתבות תחקיר על אנשים שנפלו ברשתם של מתחזים ומתחזות - כאלה שהתאהבו באדם הלא נכון, התחילו לפתח איתו מערכת יחסים ונסחפו בחלומות על עתיד משותף, רק כדי לגלות שכל מה שסיפרו להם היה לא נכון. רבים מהקורבנות התמימים היו אנשים פיקחים ומיושבים בדעתם, שבנסיבות רגילות לא קל לסובב על האצבע; המחשה לכך שמפחי נפש שכאלה עלולים להיות מנת חלקם של כל אחד ואחת, כי הרצון לאהוב ולהיאהב לעתים משבש את הדעת.
כך קרה גם לאלייזה שלזינגר, אחת הקומיקאיות האמריקאיות החריפות בדורנו. שיקול דעתה השתבש כשפגשה גבר מקסים בטיסה. הוא סיפר לה בובע מייסעס, היא האמינה לכל מילה - ולאט-לאט הבלון התפוצץ.
כל זה התרחש לפני כעשור, ושלזינגר כבר דיברה על כך בעבר בהופעות ציבוריות שונות, בלי טיפה של מבוכה ועם הרבה הומור - כדבריה, מהות הקומדיה היא להפוך תקלות שכאלה לצ'יזבטים.
בהמשך לכך, שלזינגר הפכה את החוויה לסרט טרי בשם "טוב על הנייר". היא מככבת בו, למעשה בתור עצמה, וגם כתבה את התסריט. כתובית בתחילה מבשרת לנו כי הוא "כמעט מבוסס על סיפור אמיתי", ו"הכמעט" מתייחס לכך שבמציאות, הרומן עם המתחזה הסתיים בקול ענות חלושה, ואילו כאן הדברים מתפתחים בצורה קצת דרמטית יותר. חכו ותראו!
הסרט עולה היום (רביעי) ישירות לנטפליקס, ועושה זאת בפרופיל נמוך, כמעט בלי שיווק או יחסי ציבור, גם לא בארצות הברית. אפשר כבר להמר שהוא לא יהיה להיט כמו "הצדק של ספנסר", בו שלזינגר כיכבה בצד מרק וולברג, שעלה בשירות הסטרימינג בשנה שעברה והפך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדותיו.
בהשראת הסיפור "הכמעט אמיתי", מתאר הסרט כיצד שלזינגר חוזרת מאודישן כושל ומתנחמת בשיחה לבבית עם גבר שבמקרה או שלא במקרה התיישב דווקא לידה בטיסה. שכנה למושב מגלה בה עניין מיידי ומתחיל לשווק את עצמו: הוא מספר שיש לו תואר מייל, אחת האוניברסיטאות היוקרתיות באמריקה, וכדרך אגב מוסיף גם בדותות על עבודתו בקרן גידור ועל הצלחתו עם המין הנשי. זה לוקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר היא נופלת בקסמו - וחבל שכך, שכן הקשר עמו הופך לרצף של תירוצים ומריחות.
חוץ מ"הצדק של ספנסר" שכבר הוזכר, כמה מעבודותיה הנוספות של שלזינגר זמינות בנטפליקס - "פתאום משפחה" ו"קרעים של אישה", שני סרטים אחרים בהם היא מופיעה בתפקידי משנה, וחשוב מכך, כמה ספיישלים של סטנד-אפ בהובלתה. הנוכחות שלה תמיד מקסימה, ואפשר להבין למה המתחזה כל כך משתוקק להרשים אותה. גם הפעם, תענוג לראות אותה, אם זה ברגעים הקומיים ואם זה ברגעים הדרמטיים. כיוון שזה סרט משונה, והבמאית הטירונית קימי גטווד לא ממש שולטת בטון שלו, הקומדיה והדרמה משמשות כאן בערבובייה.
בצידה של שלזינגר מככב ריאן הנסן, המגלם את הנוכל. עם הזמן, מתחוור כי הוא מעט נאה ותמיר מדי יחסית לדמות שאמורה להיות כל כך פאתטית ונואשת. בעיה חמורה יותר היא שהדמות הזו שלו מתגלה גם כבלתי נסבלת.
אז נכון, סרט העוסק בשקרים פתולוגיים מחויב להציג טיפוסים עם אופי בעייתי, אבל זה עניין של מינונים. אם הדמות מעיקה באופן מידתי - מילא. אם היא קשה מנשוא, אבל מופיעה רק בחלק קטן מהסצינות - ניחא. אך אם היא גם עולה על העצבים וגם שותפה כמעט לכל סצינה וסצינה, כפי שקורה כאן - זו בעיה.
מה שמאזן ומציל את הסרט הם שלושה אלמנטים: ההנאה הטמונה בחשיפה ההדרגתית של השקרים; הכריזמה הקסומה של שלזינגר, שכבר עסקנו בה; ותכונה נוספת שלה - יכולתה לספק אבחנות חדות. כיאה להיותן של סטנדאפיסטיות ליצניות עצובות המהרהרות על העולם, הקומיקאית משתמשת בסיפור שקרה לה כדי לעשות חשבון נפש, שרלוונטי לה אבל רלוונטי גם לנו.
הקלישאה הנדושה גורסת כי החיים הם טרגדיה בקלוז-אפ וקומדיה בלונג-שוט, ובמרחק הזמן, שלזינגר אכן מיטיבה להסתכל על מה שקרה לה בפרספקטיבה ומספקת שלל תובנות.
יש ב"טוב על הנייר" ביקורת נקודתית על הגבר שהוליך אותה שולל, וביקורת על גברים בכלל ועל הציפיות שיש להן מנשים, אבל יש בו גם ביקורת פנימית, על הסטנדרטים השטחיים שהציבה בפני מי שביקשו את לבה, ועל הצורך שלה באהבה הזו מלכתחילה. זה אמנם סרט מינורי עד מאוד, אבל יש בו אמירה: הוא ממחיש איך לעתים דווקא פגישה עם מתחזה שקרן עוזרת לך לגלות את האמת על עצמך.