עוגת חנק

כל מי שמשלם כסף טוב כדי לראות סרט שקוראים לו "הרדוף לבן" (והפעם התרגום העברי לא אשם), כנראה שמגיע לו. הסרט מבוסס על ספר באותו שם, שהאודטה דניניות האמריקאיות אוהבות להזיל עליו דמעות בזמן שהסופלה תופח בתנור. הבמאי פיטר קוסמינסקי, שמלבד הפעם בה הפך את רייף פיינס להיתקליף ב"אנקת גבהים" התמחה בעיקר בסרטי טלוויזיה, ניסה בעזרת ארבע בלונדיניות הוליוודיות להפוך את "הרדוף לבן" לסרט קולנוע ראוי. הוא אפילו רץ אחרי הגיבורה אסטריד (הבלונדינית הכי קטנה, אליסון לוהמן מ"פסדינה") עם מצלמת כתף בלתי יציבה כדי להביע את הבלבול וסערת הרגשות שלה, כמו שבמאיי קולנוע מקצוענים עושים.

אבל כידוע, כשמגדל הרדופים שותל זרעים של הרדופים, אין לצפות שיצמח עץ מנגו. על כן "הרדוף לבן" הוא לא יותר מאשר מלודרמת משרתות עם סממני טלנובלה מובהקים, שנראית מקסימום כמו סרט טלוויזיה משודרג. את אודטה ודאי יעניין גם לדעת שאת התסריט כתבה הגברת שכתבה את "חופים".

מישל פייפר, שהיא גם ככה האישה הכי מעצבנת בעולם, מצליחה כאן לעצבן כפי שלא עצבנה מעולם. פייפר היא אייס-קווין בלונדינית, קרה וקשוחה, חסרת רגשות, אתאיסטית לוחמנית, אליטיסטית ומשוחררת מינית. במקצועה היא אמנית, והתחביבים שלה הם גידול הרדופים (כדי להצדיק את השם של הספר שנועד לספר לנו שאמניות בלונדיניות עצמאיות ומשוחררות הן כמו הרדופים – יפות אך רעילות) וישיבה על המעקה של הגג, שזה גם מסוכן, פרוע וחסר אחריות (במיוחד מצדה של אם חד הורית) וגם מאפשר לרוח לנפנף את שיערה הבלונדיני. היא כל הזמן אומרת משפטים כמו "האהבה משפילה אותך, השנאה מחבקת אותך", עושה לבת המסכנה שלה שטיפת מוח שהיא צאצא ויקינגי, ומשתפת אותה בחיי המין שלה. למרבה הצער, הדומיננטיות והאחיזה האובססיבית שלה בבתה לא מפסיקה גם אחרי שהיא נכנסת לכלא כי היא רצחה איזה בחור מסכן שאיתו ניהלה רומן.

במשך מרבית הסרט עוברת אסטריד ממשפחה אומנת אחת לשנייה, כשכל משפחה צבעונית ואקסצנטרית יותר מקודמתה. רובין רייט-פן היא אמא אומנת מספר 1: פרחת וויט-טראש שמנסה להתרחק מימיה כאלכוהוליסטית, נרקומנית וחשפנית בעזרתו האדיבה של ישו וחבורה של ילדים מאומצים. רנה זלווגר היא אמא אומנת מספר 2: כוכבת קולנוע כושלת אך עשירה שגרה בבית חוף מפואר במליבו ונמצאת במרכזו של משבר בחיי הנישואים. בהמשך מגיעה אסטריד למעין בית יתומים המלא בנערות היספניות אגרסיביות, בו היא פוגשת נער חמוד וחובב קומיקס (פטריק פוג'יט מ”כמעט מפורסמים” הוא המזור היחיד מפני הכאב ראש הבלונדיני הכללי של הסרט), ולביתה של רוסיה קפיטליסטית האוספת לחיקה נערות נטושות כדי שיחטטו במזבלות וימצאו בגדים שהיא אחר כך תמכור בשוק הפשפשים בעבור דולרים אמריקאים.

וכל זה עוד לפני שהדרמה האמיתית של "הרדוף לבן" בכלל מתחילה - זאת שבין אם בלונדינית לבתה הבלונד-נטית (שזה ההפך משחורדינית), המנסה בכל כוחה להשתחרר מאחיזתה ההרסנית של אימה, שהיא משהו הרבה יותר גרוע מסתם רוצחת: היא מישל פייפר.