"בא לי למחוק את כל מה שנקרא פבלו רוזנברג. שלא יכירו אותי. ואז להתחיל מהתחלה"

    הרצון להמציא את עצמו מחדש, ההחלטה בקריירה שהוא מתחרט עליה, החלום שהגשים אחרי שנים והכאב שלא פוסק על גרושתו שהתאבדה ("לא סיימתי להתאבל על אמי, ובא האסון הזה"). לרגל העונה החדשה של "טיול אחרי צבא", פותח פבלו רוזנברג את הלב בריאיון אישי

    האזינו כאן לפודקאסט - הריאיון המלא של ניר יהב עם פבלו רוזנברג:

    "פנתה אלי חיילת שאמרה לי רצתה לשים קץ לחייה, ואחרי הריאיון שבו דיברתי על גרושתי שהתאבדה - החליטה ללכת לטיפול. בכיתי נורא, כי אתה לא יודע איזו השפעה תהיה לפתיחות שלך לדבר על נושא שהוא כביכול טאבו"

    "השנה הקשה בחייו" כבר הפך לקלישאה, אבל במקרה של פבלו רוזנברג אין ברירה אלא להשתמש בה - והוא גם הראשון שיסכים איתה. ב-30 באוקטובר 2019 נפטרה אמו סטלה אחרי מאבק ממושך בסרטן, ושנה בדיוק לאחר מכן התאבדה גרושתו ואם ילדיו הגדולים נעמי אלשייך. "כשעשינו ארוחת ערב לציון שנה לזכרה, נעמי הייתה עדיין בחיים", נזכר רוזנברג בריאיון לפודקאסט וואלה! תרבות. "ארבעה ימים לאחר מכן היא שמה קץ לחייה. זה היה באמת קשוח. לא רק עצם המעשה שלה, אלא העובדה שזה היה קרוב מדי. עוד לא סיימתי להתאבל על אמא שלי, ועוד אסון נפל עלינו. ואז זה שוב פעם תפס אותי מהתחלה".

    מה היה באותה ארוחה אחרונה עם נעמי, ארבעה ימים לפני ששמה קץ לחייה?

    "היא הייתה בשיאה. היא נשארה אצלנו עד 23:30 בלילה. היא הייתה שמחה, היא צחקה, היא הייתה צינית, ודיברנו הרבה על הסדרה שאני אמור לצלם בקרוב - 'הברווזון המכוער'. אני מגלם שם את צוקי, הדמות מהסדרה 'אורי ואלה' שעשו עליה ספין-אוף. זה עניין אותה מאוד, כי יש יסודות מהחיים שלי. היא שאלה אם הדמות שלה בפנים ומי ישחק אותה. אמרתי לה 'חכי, תראי'. הסתלבטנו עליה ונתנו לה דוגמאות לשחקניות שישחקו אותה. ככה נפרדנו. זו הייתה השיחה האחרונה".

    היו סימנים מקדימים?

    "הקורונה מאוד דרדרה את המצב שלה. כל מי שחי בדיכאון קליני - זה החמיר אצלו בקורונה. בגלל זה נעמי גם הסכימה להתאשפז לחודש בתל השומר. היא עשתה את זה בעבר גם, וזה מאוד עזר לה, אלא שהפעם היא סיימה עם הטיפולים ואמרה לי - 'פבלו, שמע, אני מרגישה שזה לא עזר. אני לא מרגישה שום שינוי'. זה מאד הלחיץ אותה ואותנו. היא אמרה לי 'לא טוב לי, אני בדיכאון', אבל בין זה לבין התאבדות - לא האמנתי שזה יקרה".

    קיבלת הרבה תגובות שחיזקו אותך על ההחלטה לבוא ולדבר על זה בפתיחות ובלי להסתיר.

    "אחרי שהתראיינתי על זה ל'ידיעות', פנתה אלי חיילת. היא אמרה לי שרצתה לשים קץ לחייה ואחרי הריאיון החליטה ללכת לטיפול. בכיתי נורא, כי אתה לא יודע איזו השפעה תהיה לפתיחות שלך לדבר על נושא שהוא כביכול טאבו. זה חשוב. זו מחלה איומה ונוראה שמטאטאים אותה מתחת לשטיח ומסתירים אותה. אין בושה לדבר על זה".

    הרבה חשבו שהפתיחות שלך ושל ערן צור אמיצה ויוצאת דופן.

    "קודם כל תודה. אני בכלל לא חשבתי אם זה אמיץ או לא. חשבתי שזה הדבר הנכון. פגשתי את זה בחיי באופן אישי ויש לי את היכולת והכוח לשתף בצורה רחבה ולדבר על הנושא. אני לא שליח של המקרים האלה אבל אני יכול לדבר על הפן האישי שלי כבעל, כבן זוג, כאבא וכחבר. אני מקווה שזה יעזור וישפיע וייתן כוח לאנשים שכן מתמודדים עם זה לשתף. כל מי שחולה במשהו, ולא רק דיכאון מאז'ורי קליני, שיטפל בעצמו".

    כעסת אחרי ההתאבדות של נעמי?

    "רק באותו יום כעסתי עליה. אבל זה היה אינסטינקט. כשאתה מנתח את זה, אין מנוס. היא הצילה את עצמה, היא לא יכלה לנשום".

    היה אפשר לשנות את הגורל שלה?

    "הבת שלי מדברת איתי הרבה על הנושא. אני לא מאמין בגורל, אני לא חושב שיש תאריך שמסומן לנו שבו מופיע המוות. אני חושב שהמשמעות שיש לחיים היא פשוט לחיות אותם. לחיות אותם כמה שיותר טוב, להיות אנשים טובים אחד לשני ולהפיץ טוב".

    עוד בוואלה!

    בילינו זמן איכות עם מסכה על הפנים ושכחנו מכל הדאגות (של העור)

    לכתבה המלאה
    לא מאמין בגורל. רוזנברג (צילום: ראובן קסטרו)
    "לי ולגל תורן היה ריב גדול מאוד. זה היה ריב שאמרתי 'אני לא מדבר איתו', אבל אחרי עשר דקות השלמנו. יש לנו זוגיות של אהבה. זה כמו בעל ואישה. אנחנו יודעים לטפס גבוה וגם לרדת מהעץ"

    מלבד היותו מוזיקאי נהדר, פבלו רוזנברג מתחזק כבר כמה שנים קריירה מוצלחת בתור איש טלוויזיה. היום, לדוגמה, יהיה אפשר לראות אותו לצד גל תורן מובילים את "טיול אחרי צבא" שחוזרת הערב לעונה שלישית בכאן 11. הפעם, בגלל הקורונה, היא צולמה ברחבי ישראל. "יצאנו עם קרוואן מודל 85' לתור את גבולות ישראל במשך 15 ימים - התחלנו מראש הנקרה שבצפון וסיימנו בנתיב העשרה בעוטף עזה".

    בעונה שעברה הייתם ביפן, עכשיו אתם בתוך קרוואן נוסעים בישראל. אין מצב שלא התבאסת.

    "מה פתאום! אני נהנה מכל דבר, אחי".

    שמעתי שהייתם בתוך מנהרת חזבאללה במהלך המסע שלכם בישראל.

    "כן. זה עורר בי בעתה. כשאתה נכנס לשם אתה אומר 'אין גבול לשנאה שבן אדם יכול להכיל בתוכו' כי הרצון של הצד השני לחפור את המנהרה הזו, שלקחה להם שנים, הוא להרוג בסופו של דבר. זה מפליא אותי. בתפיסת עולמי אני מאמין שיצר האדם טוב מנעוריו, אז אני לא מבין איפה זה התקלקל עד כדי כך".

    מה גילית על ישראל במסע הזה?

    "גיליתי שהארץ שלנו מאד קטנה וברובה לא מיושבת. נסענו לכיוון מצפה רמון שעתיים ולא הייתה אפילו תחנת דלק, לא היה כלום. תוסיף לזה שאנשים רוצים להתיישב רק במרכז, וזו הארץ הכי יקרה בעולם, והנדל"ן פה עולה ועולה, ואני לא יודע מה יהיה. בסופו של דבר אני מת על תל אביב. היא אחת הערים הנהדרות בעולם. חבל רק שבירה עולה פה 35 שקל ובמדריד זה עולה יורו. זה אכזרי".

    את מי פגשתם במסע?

    "יש את הקראווניסטים. בישראל אין קהילה ענקית, אבל בחו"ל יש. מדובר באנשים שמחליטים באמצע החיים למכור בתים ולהתחיל חיים אחרים, רגועים יותר. חשבתי לעצמי אם אני מסוגל לעשות את זה. אמרתי להם שלדעתי השקט הוא דבר שלא תלוי בנוף או בסיטואציה. הוא משהו פנימי, בתוך עצמך".

    איך היה המפגש המחודש עם גל תורן?

    "אנחנו זוג אוהבים. באמת".

    די נו, זה נשמע אידילי מדי.

    "תראה, היה לנו ריב גדול מאוד ביום האחרון. זה היה ריב שאמרתי 'אני לא מדבר איתו', אבל אחרי עשר דקות השלמנו. יש לנו זוגיות של אהבה. זה כמו בעל ואישה. אנחנו יודעים לטפס גבוה וגם לרדת מהעץ. כל אחד מבין את השני. הוא טען שהעלבתי אותו, אבל זה לא נכון".

    דלתות מסתובבות. רוזנברג (צילום: ראובן קסטרו)

    הצצה לפרק הראשון של "טיול אחרי צבא - סובב ישראל":

    "אני לא רוצה לסחוב את הרזומה שיש לי ואת מה שעשיתי ואת הדמות הזו. אני רוצה להתחיל מחדש. אני לא יודע אם זה אפשרי בכלל, אבל אני מתכתב בתוך תוכי עם הדבר הזה וזה נורא מוזר לי"

    לפעמים אתה משחק את משחק הדלתות המסתובבות? למשל שואל את עצמך מה היה קורה אילו היית משלים את לימודי הרפואה שבהם התחלת?

    "את לימודי הרפואה אני יודע בוודאות שלא הייתי משלים, אבל ברור שאני משחק משחק כזה. כשהייתי בן שש אבא שלי, שהיה קרדיולוג, החליט לעלות לישראל כי הוא רצה לעבוד בסורוקה בבאר שבע במקום ללכת למנהטן לעבוד בבית החולים 'הר סיני'. אלו היו האופציות שעמדו בפניו. אני לפעמים תוהה אם הייתי הופך לזמר אם הייתי מגיע עם המשפחה לניו יורק. מה שהכי משמח אותי זה שבסופו של דבר נהייתי זמר".

    המקצוע לא "בחר אותך" כמו שהרבה אמנים אומרים?

    "לא, אני לא מאמין בזה. אני חושב שאני יוצר לעצמי את המציאות. זה נכון שמגיל קטן רציתי להיות יגאל בשן ושלמה ארצי, אבל בין האשליה לחלום יש פער ענק. כשאתה גר בבית שאן, גם צוחקים עליך כשאתה חולם. בסופו של דבר רציתי לכבוש בנות, לעשות עליהן דאווין. פתאום גיליתי שאני גם טוב בזה וגם נהנה מזה. אגב, האהבה לנשים לא חלפה לי. אני עדיין תקוע בגיל 14. אני מסתכל לפעמים על המראה ואני מבין שהשתניתי פיזית, אבל בתוך תוכי אני עדיין פבלו הנער".

    היה רגע בקריירה שהסתכלת על עצמך מהצד ואמרת 'עשיתי את זה'?

    "וואו, תכף אני אבכה מהשאלות האלה. אני חושב שזה קרה ממש על ההתחלה כשסטלה מאריס ואני הוחתמנו. הייתי בהלם. זה היה ב-7 באפריל 1992. הייתי בן 27 ויום, ובכל העיתונים הייתה ידיעה עם התמונה שלנו. יצא השיר 'שגיאה' וכולם השמיעו אותו. לא האמנתי".

    מה הקורונה שינתה אצלך?

    "תשמע, בגיל 55 אבא שלי עבר אירוע מוחי והוא כמעט מת ממנו. הוא התאושש ממנו נגד כל הסיכויים אבל הפסיק לעבוד כרופא. בתשע השנים האחרונות לחייו הוא לא עבד. הוא עבר לגור לידנו. אבא שלי נולד מחדש וכאילו למד ללכת. כשבאה הקורונה, אמרתי - 'רגע, מה הלחץ? בוא נלמד מחדש'. ועכשיו אני מרגיש שכמוזיקאי בא לי למחוק את כל מה שנקרא פבלו רוזנברג, שלא יכירו אותי, ובא לי להתחיל מהתחלה. לא יודע להסביר את זה. תקופת החיים שנשארה לי, נגיד 25 שנה, בא לי משהו עוד פעם. אני לא רוצה לסחוב את הרזומה שיש לי ואת מה שעשיתי ואת הדמות הזו. אני רוצה להתחיל מחדש. אני לא יודע אם זה אפשרי בכלל, אבל אני מתכתב בתוך תוכי עם הדבר הזה וזה נורא מוזר לי".

    אם הבנתי אותך נכון, אתה מדבר על להמציא את עצמך מחדש, אבל אתה דווקא הצלחת לעשות את זה. אחרי סטלה מאריס פתחת בקריירת סולו מצליחה בסגנון מוזיקלי שונה.

    "אז בא לי שוב מחדש".

    לאיזה כיוון?

    "בא לי לעשות שני דברים שאני אוהב מילדות - בא לי לחבר בין מוזיקה איטלקית למוזיקה יוונית. זה הדבר הראשון ששמעתי בבית שאן. אריס סאן, טריפונס, שם אני נמצא, במקצבים האלה, ברומנטיקה הזו. לפעמים כשאני רץ, אני מגיע הביתה ומצלצל לשמוליק רוזנברג, האח שלי שהוא גם המנהל שלי, עם מלא רעיונות והוא אומר לי לפעמים שאני מדבר שטויות. אבל זה מה שאני מרגיש עכשיו".

    האהבה לנשים לא חלפה לי. רוזנברג (צילום: ראובן קסטרו)
    "המלהקים כל הזמן מחזרים אחרי הבן שלי מיכאל. המלצתי לו שלא יילך, כי אני לא יודע אם באמת יש לו את הכוח והחוסן לסחוב את זה כל חייו. לא כל אחד יכול לעמוד בפני ביקורת"

    כחלק מהלידה מחדש שלו, מספר רוזנברג שהשנה הוא הגשים סופסוף חלום ישן - ללמוד לנגן על פסנתר. "מגיל 16 היה לי חלום לנגן על פסנתר. היה לי פחד מזה במשך שנים. הרגשתי שזה כמו קורס טיס. ולפני חצי שנה לקח אותי מורה בשם גידי, לימד אותי, ואתמול קניתי פסנתר ימאהה. אני רוצה גם להתחיל לכתוב לחנים בפסנתר כי בגיטרה אני הולך למקומות שאני כבר רגיל אליהם".

    חלק מהכיף בחיים שלך זה גם לשלב בין מוזיקה, משחק והגשה, לא?

    "אני מאד אוהב את השילוב, אבל אם אתה שואל אותי - אז הייתי מעדיף לכתוב שירים, להקליט אותם ולהופיע. אני שרוף על לשיר. אני חייב לשיר".

    אתה מתגעגע לשפוט בריאליטי? אתה שפטת פעם ב"כוכב נולד".

    "כן, אני מבואס שאני כבר לא שופט בריאליטי. אני מרגיש שאני הייתי טוב בזה. אני אוהב את זה. זה לא לשפוט על מנת להגיד למישהו 'אתה לגיליוטינה'. אני קואצ'ר, אני טיפולי, אני יודע להדריך אנשים".

    כשאתה מסתכל על אלה-לי, בחורה בת 16 בסך הכול שהופכת בן-לילה לכוכבת ענק. ההצלחה הזו שבאה בגלל הריאליטי לא עלולה לטלטל לגמרי אדם צעיר?

    "כן, זה עלול לטלטל. אבל צריך חוסן נפשי".

    נועם בנאי היה בכוכב הבא, עבר אודישן ואז החליט לפרוש. הוא העדיף לעבור את הדרך המסורתית.

    "המלהקים כל הזמן מחזרים אחרי הבן שלי מיכאל. המלצתי לו שלא יילך כי אני לא יודע אם באמת יש לו את הכוח והחוסן לסחוב את זה כל חייו. לא כל אחד יכול לעמוד בפני ביקורת. זה לא כמו פעם. היום אתה חוטף תוך שנייה ברשתות החברתיות. אנשים מתאבדים בגלל הדברים האלה".

    לא בלתי עליב. רוזנברג (צילום: ראובן קסטרו)
    "בשנת 1995 הגעתי לניו יורק עם דמואים באנגלית לכמה שירים כי מישהו בכיר מאוד התלהב ממני. מישהו בישראל שהיה מקושר אליו התלכלך עלי ואמר לו 'אל תתעסק עם פבלו. הוא ג'אנקי'. אז סגרו לי את הדלת. נורא נעלבתי"

    כמה כזמר קשה לך לקבל כישלון או ביקורת?

    "ברור שאני מעדיף שיגידו לי כמה אני מהמם, אבל ביקורת לא מעליבה אותי. זה לא שאני בלתי עליב, אבל אני נמצא במקצוע שאני כבר מתרגל לעלבונות".

    ביקורת גרועה על סדרה שלך או על שיר שלך לא יכולה להרוס לך את היום?

    "לא. רק אנשים שאני אוהב יכולים לקלקל לי את היום. אני שלושים שנה בעסק הזה. הכל נמצא מאוזן. היום ביקורת על אלבום או שיר לא כל כך משפיעה, כמו שמשפיעה למשל ביקורת על מסעדה. אנשים קוראים ביקורת על מסעדה לפני שהם הולכים אליה. אם מישהו כותב ביקורת גרועה על שיר, אפשר להיכנס ליוטיוב, להקשיב לשיר ולהחליט לבד".

    יש החלטות בקריירה שלך שאתה מתחרט עליהן?

    "ב-1995 הגעתי לניו יורק עם דמואים באנגלית לכמה שירים כי מישהו בכיר מאוד התלהב ממני. מישהו בישראל שהיה מקושר אליו התלכלך עלי ואמר לו 'אל תתעסק עם פבלו. הוא ג'אנקי'. אז סגרו לי את הדלת. נורא נעלבתי. הייתי בן עשרים ותשע והלכתי הביתה. לא ניסיתי לברר אפילו למה. נעלבתי והלכתי. מעניין אותי מה היה קורה אם הייתי מוציא שם שירים. אולי זו החרטה היחידה אבל אני חי איתה בשלום".

    איזו מוזיקה אתה שומע עכשיו?

    "אלכס קובה. זה מוזיקאי קובני שגר בקנדה, הוא כותב מוזיקה נפלאה והוא עשה עם אנטוניו קרמונה דואט".

    אתה מקפיד להיות עם יד על הדופק ולהקשיב לשירים חדשים?

    "כן, אני מעודכן אבל אני לא משנה את הפלייליסט. אני תקוע בסבנטיז. פול סיימון אמר פעם שהטעם המוזיקלי הנרכש מתגבש בין הגילאים עשר לחמש עשרה ואז זה נתקע. זה בדיוק אני. חייתי בסבנטיז וזה מה שאני אוהב. גם בקולנוע אגב. אני מתגעגע לצילום הקלונועי של הסבנטיז, לאיטיות הזו. אני מתגעגע למוזיקה של פעם. היום הכול הפקה. גם שלום חנוך התייחס בריאיון אצלך לפער בין מה שהוא כותב ועד שזה מגיע החוצה. לא צריך לגעת בשיר יותר מדי. אין יותר יפה מהגיטרה והקול שלך".

    חי בהרמוניה בבית. רוזנברג (צילום: ראובן קסטרו)
    "אני אבא לשלושה ילדים ובעל, ואני צריך לדאוג לכולם אם יקרה משהו חס וחלילה. שמתי כסף בצד וכשבאה הקורונה, הבנתי שיש לי. אמרתי למשפחה שלי שלא הולך להשתנות כלום"

    כמה הקורונה הדאיגה אותך?

    "כלכלית היא תפסה אותי מוכן. מזמן הבנתי שיבוא יום ויהיה לי פחות, ושצריך להיערך לקראתו. אני אבא לשלושה ילדים ובעל, ואני צריך לדאוג לכולם אם יקרה משהו חס וחלילה. שמתי כסף בצד וכשבאה הקורונה, הבנתי שיש לי. אמרתי למשפחה שלי שלא הולך להשתנות כלום".

    הקורונה עשתה טוב לזוגיות שלך?

    "אנחנו חיים בהרמוניה מאד גדולה אז הקורונה לא תפסה אותנו עם סדקים. נהיה יותר דבק בינינו. אבל מה שכן קרה לי זה שהיה לי נורא קשה במופעים הראשונים אחרי שחזרנו להופיע. אחרי שנה וחצי הייתה לי חלודה. הרגשתי שאני לא טוב כמו פעם. אבל החודש הופעתי הרבה והרגשתי שאני טוב יותר ממקודם".

    איך אתה שומר על הקול שלך?

    "אני לא מתעצבן, אני ישן סייסטה, שומר תזונה, עושה ספורט, לא מעשן, שותה יין ובימים של הופעה במינון נמוך. יין זה הגילטי פלז'ר היחיד שלי. אני מאוד אוהב את זה ואפילו רוצה לפתח לייבל משלי".

    מה החלום המקצועי הגדול שלך?

    "לפגוש את ברי גיב מהבי-ג'יז ולשיר איתו. אני רוצה לחבק אותו, לנשק אותו ולהגיד לו שאני שרוף עליו ולומר לו שהוא ופול מקרטני הם אלילי נעוריי והם לימדו אותי הכול. את פול אין סיכוי לפגוש אבל את ברי כמעט פגשתי במיאמי בשנה שעברה. אולי זה עוד יקרה".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully