קיווינו שזה יהיה קאמבק, אבל הסרט של ואן דאם בנטפליקס פשוט מביך

    "שכיר החרב האחרון", שעלה בנטפליקס בסוף השבוע, מנסה להחזיר את ואן דאם למרכז הבמה. אך למרבה האכזבה, הסרט מתגלה כקומדיית פעולה מרושלת ומביכה, והצפייה בה קשה מנשוא

    • ואן דאם
    • נטפליקס
    טריילר הסרט "שכיר החרב האחרון" (נטפליקס)
    (צילום: דירוג כוכבים)

    בשנה שעברה חגג ז'אן קלוד ואן דאם את יום הולדתו השישים, ועשה זאת כשהוא רחוק מאור הזרקורים. כמו ענקי אקשן אחרים, מברוס וויליס ועד סטיבן סיגל, גם השרירן הבלגי סבל מדעיכת ז'אנר הפעולה, שפעם שלט בקופות אבל נדחק לחלוטין בידי סרטי הקומיקס. הסרט הבולט האחרון שלו היה "JCVD" מ-2008, באופן כללי אחד מרגעי השיא בקריירה מבחינתו, ומאז נאלץ הסתפק בגילומו של הארכי-נבל ב"הבלתי נשכחים 2" ובכמה עבודות דיבוב, ובשנים האחרונות כבר לגמרי הודר מחוץ לראדר.

    עכשיו, אחרי רצף של סרטים בפרופיל נמוך מאוד, ואן דאם סוף כל סוף חוזר לככב בסרט שקיבל הזדמנות לחשיפה רחבה. מדובר ב"שכיר החרב האחרון", שנרכש להפצה עולמית בידי נטפליקס, ועלה בשירות הסטרימינג בסוף השבוע.

    כמשתמע מן השם, ואן דאם מגלם שכיר חרב, והסרט משכפל תבנית עלילתית נדושה - סיפורו של שועל קרבות שיצא לגמלאות, ונדרש לחזור מהפנסיה בגלל מקרה חירום. במקרה זה, הגיבור עושה זאת כדי להציל את בנו המנוכר, שלא ידע עד כה על קיומו, ועל הדרך גם להציל את צרפת כולה. אלה, בגסות, קווי העלילה הכלליים, וכלל שהיא הולכת ומתפתחת, כך "שכיר החרב האחרון" גם נהיה יותר בנאלי, מופרך, מרושל ומטופש.

    עוד בוואלה!

    לרכוב לעבר המוות: הבמאי דיוויד לאורי על הסרט שכמעט עלה לו בחיים

    לכתבה המלאה
    פאות מגוכחות. ואן דאם ב"שכיר החרב האחרון" (צילום: אלוה מאייה)

    אולי כיוון שסרטי פעולה נטו הם ז'אנר הולך ונעלם, "שכיר החרב האחרון" חותר ככל האפשר לכיוון הקומי - לא בדיוק הסגנון שוואן דאם נודע בו ומתמחה בו. כאן, הוא נאלץ לאמץ כל שריר קומי שבכל זאת יש בגופו. ההומור בסרט וולגרי, מוקצן ומוחצן, ובין השאר דורש מן השחקן לעטות על עצמו כמה פאות מגוחכות.

    את הסרט ביים דויד שארון, שהיה חתום בעבר על "On the Other Side of the Tracks", מן הסרטים הראשונים בכיכובו של עומר סי. כמו בעבודותיו הקודמות, גם כאן הוא לא מפגין כישרון או מיומנות יוצאת דופן, בלשון המעטה. אפילו ברגעים הטובים ביותר, וכמעט אין כאלה, "שכיר החרב האחרון" מזכיר את הגרועות בקומדיות הפעולה שהופקו בהוליווד בשנות התשעים, למשל "אומנת עם שרירים" בכיכובו של האלק הוגן.

    רק אלמנט אחד כאן מצליח לעורר עניין: הייצוג. בנו של הגיבור, כך מתברר, הוא צעיר שמתגורר בפרברים, אבל הפרבר הפריזאי אינו עונה על הקונבנציות שאנחנו רגילים להן בקולנוע הצרפתי. פה, לא מדובר באזור עני ומסוכן, אלא במקום מבוסס ונוח.

    ואן דאם וכוכבי "שכיר החרב האחרון" (צילום: אלוה מאייה)

    נוסף לכך, אמו של הצעיר היא מוסלמית, וכל חבריו הם בני או בנות מהגרים. הלבנים היחידים כאן הם שכיר החרב ונציגי הרשויות שמעורבות בקנוניה העומדת במרכז הסרט. כמו ב"לופן", גם פה אנשי הממסד מושחתים כמעט כולם, אולי כהדהוד לכך שנשיא צרפת לשעבר, שר המשפטים הנוכחי ועוד פוליטיקאים צרפתיים רבים מעורבים כעת בפרשות שחיתות, הממחישות עד כמה הממסד במדינה רקוב.

    אך גם כל זה לא הופך את הצפייה ב"שכיר החרב האחרון" לנסבלת יותר. מדובר בסרט ברמה נמוכה מאוד. הסיבות היחידות שטרחתי לכתוב עליו: כי כבר טרחתי לצפות בו, וכי כזה לא מבזבז נייר. מעבר לכך, העניין היחיד לציבור הוא תהיה לגבי נטפליקס: איך זה שגוף עם כיסים כל כך עמוקים, משתמש במשאבים שלו כדי להציג תוצרת כה קלוקלת?

    בלתי נסבל. מתוך "שכיר החרב האחרון" (צילום: אלוה מאייה)

    ומה לגבי ואן דאם? חבל כמובן שזה מה שיש לעולם להציע לו כרגע. אך עוד יותר ממנו, מצער לראות כאן, בתור אחת מן הקולגות של הגיבור, את מיו מיו. השחקנית הוותיקה שהיתה מועמדת לאוסקר הצרפתי לא פחות מעשר פעמים וכיכבה בעבר בקלאסיקות כמו "חופשה במאי", אך גם היא נדחקה מן הבמה, וכל מה שנותר לה הוא להתבזות בסרט שלא ראוי לקרסוליה.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully