לפני הכל, הנה פנייה נרגשת להפקת חתונמי: לא אכפת לי מהביף הטרחני שלכם מול רשת. בגלל שינויי הלו"ז הפסיכיים שלכם נאלצתי לכתוב את הטור לפרק הזה מחושה בסיני, חולקת ווייפיי שברירי עם עשרה בני נוער שמנגנים "מכה אפורה" כבר שעתיים. ולא, אין לבני נוער שירי גיטרה חדשים. הבנתי שהבטחתם שרביעי ושבת וזהו אבל לא יודעת, אני כבר איבדתי בכם אמון כמו קארין בגברים וכמו מנור בריטלין.
בנימה הזו, הנה מגיע לו זוג חדש, שמובטח לנו כשידוך המפתיע ביותר בתולדות "חתונה ממבט ראשון". הוא מנו (עמנואל), בן 36 ותל אביבי בהווה, שמאס בסטוצים כמו בערך כל שאר הגברים העונה. אני מתחילה לחשוד שמביאים אותם בטייפ הזה רק כדי לאפשר לדני לומר "צ'ארמר". במקור הוא צרפתי, מה שמסביר די הכל. יש משהו במבטא צרפתי, בדומה למבטא ישראלי אגב, שדווקא במידה עדינה ביותר הוא מייצר מעין מצג של, איך לומר, לקות תקשורת. לא שזה רע, דווקא שמחתי בתחילה על הליהוק המגוון.
ניצן, 33, היא עובדת סוציאלית במחלקה האונקולוגית באסותא. ניצן סופר מודעת לעצמה ולא רוצה לצאת נואשת, ולכן היא לא מוכנה להודות אפילו בפני ההורים שלה שהגיעה ל"חתונמי" כדי למצוא אהבה. מי כמוני יודעת שקשה להיות מזוהה עם התכנית הזו שלא בקטע אירוני. אפילו הציעו לי להשתתף פעם, ועניתי "חחחחחחחח" תוך כוונה לומר "התעקשי עליי יותר חזק, תחקירנית יקרה, כמו שאף גבר לא התעקש עליי מעולם". אבל מרגע שנרתמת לפורמט, אין כל כך דרך לצאת מאגניבה. אם באמת רצית רק "לצאת מאזור הנוחות", צללי עם כרישים, השתלשלי מצוקים. אל תיפגשי עם יעל.
נכון, אמנם לא כולם מגיעים לחתונמי דווקא כדי למצוא אהבת אמת. נגיד, לאיתמר אני לא מאמינה. הוא חמוד, אני מחבבת אותו, אבל הוא לא בא למצוא אהבה. ניצן דווקא כן, כך נראה בינתיים, אלא שנשבר לה הלב אנושות ומאז היא סגרה את השער. מבפנים היא רוחשת פרפור נעורים של נסיכת דיסני מזמרת, כי בואו, הבחורה רוצה להיכנס לחופה עם "טרו קאלרז". תל אביבית שבאמת בזה לפורמט הייתה בוחרת בקטע אינסטרומנטלי של טאטרן.
בזכות כל אלה אפשר לצפות שהיא תיפתח רגשית, מצד שני, לא יודעת אם יש לי סבלנות לזה. ברור שניצן רואה את עצמה כבלתי שגרתית, ומחפשת גבר "לא סחי", אך למעשה היא פרי אהבתם של קארין ואיתמר, שני אנשים שהורכבו מהמאפיינים הנורמטיביים ביותר של בני אדם, רק מול מבוך מראות בסופרלנד.
מכאן קפיצה דרמטית לשידוך הכושל של העונה: ריטה והגרסה הדושית של אתגר קרת. זה היום השני לירח הדבש, והוא ממשיך לחבוט בה משל הייתה שטיח פרסי. הייתה לו תחושה שהם מתקדמים מהר מדי, לא יודעת, אולי כי התחתנו בדייט ראשון. עצוב לי עליה. הוא נלחץ מזה שהיא לא לחוצה, ובגדול לא בשל לזוגיות ומחויבות בכלל ולא ברור מה הוא עושה שם.
מה שכן, בפרק הזה קל יותר להזדהות גם עם הצד שלו. אחרי שירד על כל דבר שחשוב לה, מטבעונות דרך יוגה ועד השקפות עולמה, דני מרשה לעצמו לפתוח בכנות את תחושותיו שלו. מודה, בפרק הקודם הוא בא לי לא טוב. יצא ממנו משהו זחוח, מתנשא כזה. לא באופן סקסי, אלא כמו תלמיד תיכון שגילה עכשיו מה זה "סרקזם" ונאחז בגבות המורמות וגלגול העיניים כבסיס זהותי. עכשיו יוצא ממנו משהו חשוף ואמיתי.
"התפאורה הזו, זה רק נהיה יותר ויותר"... "יפה", משלימה אותו הנסיכה הפרסית, אבל הוא בבירור הוא התכוון לומר "רומנטי להקיא". כל הווייב של גן הפקאן הזה לא בא לו טוב, ועכשיו אפשר להבין גם למה. יש משהו מדכא בלצפות בנוף יפהפה לבד, ללא אדם יקר לחלוק איתו את הרגע הנשגב הזה. לצפות בנוף יפהפה עם אדם שלא מכירים, ושמצופה ממך לאהוב, זה כבר מרגיש כפוי, מאולץ, ריקני. הפער בין התפאורה לתוכן מכווץ את הגוף.
"מה המבט הזה אומר?", הוא שואל אותה. הוא חושש שהיא מתאהבת בו, ומצד שני דוחק אותה לפינה לומר בדיוק את זה. אני מאמינה לדני שהוא בא לתכנית הזו כדי לצאת מהלופ שלו. אני מאמינה שהוא רצה להאמין שדני ויעל הם-הם השליחים המושיעים שיגאלו אותו מייסורי הרווקות הנצחית. אבל איך אמר לי איש יקר פעם, כשביקשתי לטוס לחו"ל כדי לברוח מחיי: "רק אל תשכחי שאת לוקחת איתך את עצמך". עם כל האמפתיה לדני, הוא לא היה צריך לבוא לתכנית, אלא לטיפול אמיתי. לרוע מזלה, לשני יש נטייה טיפולית. זה אומר שאם היא יוצאת עם בחור שזועק לה "אני במצוקה, תברחי", היא תשמע רק את החלק של המצוקה ותישאר שם גם אם זה יעלה לה באחוזי שפיות גבוהים. ראן, שני, ראן.