המלחין היווני הנודע מיקיס תאודוראקיס, מהמלחינים החשובים והבולטים בעולם, הלך לעולמו בגיל 96. תאודוראקיס התפרסם בעולם בעיקר בזכות המוזיקה שהלחין לסרטי הקולנוע "זורבה היווני" (1964) ו"סרפיקו" (1973). שרת התרבות היוונית לינה מנדוני ספדה לו: "היום איבדנו חלק מהנשמה של יוון. מיקיס שלנו - המורה, האינטלקטואל הרדיקלי - הלך לעולמו".
תאודוראקיס נולד באי היווני כיוס, ושנות ילדותו עברו עליו בערים שונות במדינה. הוא נמשך למוזיקה מגיל צעיר. בשנות מלחמת העולם השנייה היה פעיל בתנועת המרי נגד כוחות הכיבוש של איטליה הפשיסטית ושל גרמניה הנאצית ועזר לילדים רעבים ללחם ולפליטים יהודים. עקב פעילותו זו נתפס, נעצר ועונה. בעת מלחמת האזרחים ביוון הוגלה לאיים איקאריה ומאקרוניסוס, שם הוכה כמעט למוות ופעמיים נקבר בחיים.
בשנות ה-60 חזר תאודוראקיס לשורשיו במוזיקה היוונית ובמחזור השירים שלו "אפיטאפיוס" תרם למהפכת תרבות בארצו. כשביסס את החשובות והמשפיעות ביצירותיו על מיטב השירה היוונית והעולמית - "אפיפניה", "קיקלדים קטנים", "אקסיון אסטי", "מאוטהאוזן", "רומיוסיני" ו"רומנסרו גיטאן" - ניסה להשיב למוזיקה היוונית את הכבוד שאבד לה, כפי שטען. בפיתוח תפיסת המוזיקה המטאסימפונית שלו זכה עד מהרה להכרה בינלאומית ולהוקרה כגדול המלחינים היוונים החיים.
בבחירות 1964 נבחר לפרלמנט היווני מטעם מפלגת השמאל EDA. בשל השקפותיו הפוליטיות הרדיקליות, הכניס אותו הממסד התרבותי לרשימה השחורה; בשיא תהילתו האמנותית, צונזרו רבים משיריו לפני הקלטה ונאסרו לשידור בתחנות הרדיו. בשנת 1963 כתב את נעימת הנושא לסרטו של מיכאל קאקויאניס, "זורבה היווני", המהווה מאז את סמלה המסחרי של יוון באמנות העולמית.
בשנת 2003 אמר על העם היהודי: "כיום אפשר להגיד, שהעם הקטן הזה הוא שורש הרע. הוא מלא חשיבות עצמית וקשיות עורף חוטאת". דבריו חוללו מהומה בישראל ובקרב יהדות יוון, ושגרירות ישראל באתונה הגישה תלונה לממשלת יוון. משרד החוץ הישראלי פרסם מחאה ציבורית: "הציבור הישראלי דוחה בשאט נפש את דבריו האנטישמיים של תאודוראקיס". בהמשך, הבהיר את דבריו. בפברואר 2011 הודה תאודוראקיס בראיון טלוויזיה שהוא "גם אנטישמי וגם אנטי-ציוני".