מטבע הדברים, אירועי אותו יום נורא ב-11 בספטמבר 2001 הותירו חותם נצחי על תעשיית הבידור האמריקנית. בתחילה רוב ההתייחסות הייתה קוסמטית. מגדלי התאומים נוקו דיגיטלית משלל סרטים שצולמו לפני המתקפה ושוחררו אחריה. "ספיידרמן" הראשון של סאם ריימי, למשל, עוד הספיק לשחרר בקיץ ההוא טיזר משלהב שבמסגרתו טובי מגווייר בחליפת גיבור-העל טווה רשת קורים בין מגדלי התאומים. אחרי אותו יום, הטיזר כמובן נגנז. "זולנדר", שיצא לאקרנים שבועות ספורים לאחר הפיגועים, כלל במקור סצנה שמגדלי התאומים נראים בה ברקע, אך נמחקו לאלתר. כאלה היו רבים נוספים.
יעברו עוד כמה שנים עד שהקולנוע בהוליווד יתייחס ישירות לאסון. רק ב-2006 הגיעו סרטים כמו "יונייטד 93" של פול גרינגראס, שתיאר את ההשתלטות של נוסעי המטוס הרביעי על המחבלים, ו"מגדלי התאומים" של אוליבר סטון ובכיכובו של ניקולס קייג', שהתמקד בשניים מהכבאים באותו יום במרכז הסחר העולמי.
גם בטלוויזיה ניכרות טביעות אצבע משמעותיות לאורך השנים. הסדרה "הצילו" של דניס לירי ובכיכובו מ-2005, עסקה ישירות בטראומה שנותרה גם שנים אחרי האסון - גיבור הסדרה היה כבאי ניו יורקי שאיבד את דודנו וחברו הטוב במתקפה. שנה קודם לכן, העונה השלישית של "הסמויה" נפתחה בפיצוץ מבוקר של מגדלי הפרויקטים שבחצרותיהם נערכו עיקר מכירות הסמים של שכונות העוני. האבק שהתאבך ועלה ברחוב לאחר מכן, הבהיר כי מדובר ברמיזה ישירה לנפילת מגדלי התאומים, ובהתאם, המלחמה העקרה בסמים לאורך העונה הייתה משולה לפלישה לעיראק.
להבדיל, "ראמי" שעלתה ב-2019 ועקבה אחר צעיר מוסלמי ניו יורקי שמנסה להיסגר על החיים שלו, הקדישה פרק פלאשבק נפלא לילדותו כילד מוסלמי תמים באמריקה שלפני 11 בספטמבר, שנאלץ להתפכח ולהכיר במקומו כמוקצה לאחר המתקפה. וכמובן, מאז האסון ועד היום רקחה "סאות' פארק" מספר פרקים שעסקו בנושא, כולל כבר בנובמבר 2001, עת הילדים גיבורי הסדרה מגיעים בטעות לאפגניסטן ומוצאים את בן לאדן.
אבל עוד הרבה לפני הסדרות האלה ואחרות כמוהן, ובניגוד לקולנוע, הטלוויזיה האמריקנית הגיבה במהירות לאסון.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בימינו, כאשר סדרות ועונות חדשות עולות לאורך כל השנה, קל לשכוח עד כמה מהותי היה שבוע הבכורה של עונת הסתיו בארצות הברית. במשך שבוע או עשרה ימים מדי ספטמבר, החל מהיום שאחרי טקס פרסי האמי המרכזי, בחמש רשתות הברודקאסט האמריקנית עולה בבת אחת שפע מסחרר של תכנים אהובים או טריים. איתות שנתי מצד המסך הקטן לקהל האמריקני שעונת המלפפונים תמה, אפשר לחזור אל הספה בסלון.
בבוקר ה-11 בספטמבר 2001, כאשר שני מטוסים פגעו במגדלים במנהטן, הטלוויזיה בארצות הברית עמדה פחות משבועיים לפני פתיחת עונת הסתיו החדשה שלה. עשרות מנהלי רשתות ומפיקים חזקים של כמה מהסדרות הנצפות בארצות הברית, מצאו את עצמם בפני דילמה עצומה. הפרקים כבר נכתבו וצולמו, הסדרות כבר מוכנות לשיגור, מה עושים עכשיו? איך והאם להתייחס לאירוע הגדול ביותר שידעה האומה מזה עשורים? מה אמורה לעשות סדרה כמו "חברים", הנצפית ביותר בארצות הברית, שעלילתה מתרחשת במנהטן? סדרה כמו "הבית הלבן" אמנם מתארת מציאות פוליטית שונה בתכלית, אבל מושתתת על אירועי העולם האמיתי - איך עליה להתייחס למטוסים שהתרסקו על מגדלי התאומים ועל בניין הפנטגון? מה יעשו תוכניות הלילה של לטרמן וקונאן, שמבוססות בניו יורק, וקו הרקיע של מנהטן מעטר את רקען? ואיך אמורה להגיב התוכנית שכל פרק בה נפתח בהכרזה שמחה, "בשידור חי מניו יורק, זו סאטרדיי נייט"?
בתור התחלה, פתיחתה של עונת הסתיו נדחתה. לא רק מפני שרבים מהתסריטאים היו צריכים לסור בחזרה אל שולחן השרטוט, אלא מהסיבה הפשוטה שבמשך מספר שבועות שלאחר הפיגועים הופקעו רוב השידורים לדיווחים מתגלגלים. טקס האמי, שאמור היה להתקיים ב-16 בחודש, נדחה ל-7 באוקטובר, אלא שבאותו יום החלה המתקפה האמריקנית באפגניסטן, מה שאילץ את המארגנים לדחות פעם נוספת. לבסוף הטקס נערך ושודר ב-4 בנובמבר.
קפצו לדקה 1:51
מותר להצחיק?
שניים מהרגעים הזכורים ביותר בשובן של תוכניות למסך, היו דברי הפתיחה של לטרמן ושל "סאטרדיי נייט לייב" עם שובם. מגיש תוכנית הלייט נייט חזר ב-17 בספטמבר מפגרה שהחלה עוד לפני הפיגועים, ובמשך חמש דקות וחצי נשא מונולוג נרגש על התחושות של ניו יורקים ושל אמריקנים. כבר בזמן אמת, רבים הכתירו את הדברים שאמר ככאלה שלכדו את מצב הרוח ועזרו לעשות סדר בתחושות ובמחשבות.
פתיחת העונה החדשה של "סאטרדיי נייט לייב", שהגיעה ב-29 בספטמבר, הציגה על הבמה המוכרת את ראש העיר ניו יורק דאז, רודי ג'וליאני, ואיתו על הבמה שוטרים וכבאים של העיר. ג'וליאני הכריז שעל אף מתקפת הטרור, העיר ניו יורק חוזרת לנורמליות ו"סאטרדיי נייט לייב" תשודר כמתוכנן. כאשר לורן מייקלס, יוצר התוכנית האגדי, שאל את ראש העיר אם מותר להם להצחיק, השיב לו הלה: "למה להתחיל עכשיו?"
בכתבה של הרולינג סטון מיום רביעי השבוע, לקראת 20 שנים לתוכנית המסוימת הזו, סיפרה טינה פיי שהייתה אז הכותבת הראשית, כי האימפקט של הפיגוע הורגש בפועל בתוכנית. "כל כך הרבה מהחבר'ה שהיו אנשי האבטחה הקבועים ב'סאטרדיי נייט לייב' - רבים מהם, אם לא כולם, היו כבאים שהגיעו משם ועבודת סוף השבוע שלהם הייתה אבטחה עבור SNL. אנשים שידענו שמגיעים ממש מ-Fresh Kills (המתחם בסטטן איילנד שאליו נלקחו שרידי אדם וחפצים אישיים) כדי לעבוד בסוף השבוע בתוכנית. הם אמרו שחיפשו אחר שרידים ואז באותו לילה באו לעבודה".
ג'וליאני עצמו מספר בכתבה: "אני לא זוכר אם זה היה לורן או (המפיק וסוכן האמנים) בראד גריי שהתקשר אליי ורצה לדעת אם אני חושב שזה בסדר להמשיך עם התוכנית... אמרתי שלא רק שאני חושב שזה בסדר, אלא שעדיף במוקדם מאשר במאוחר. אנשים צריכים לחזור ללמוד איך לצחוק ולבכות באותו היום, כי הם הולכים לעשות את זה במשך הרבה זמן".
פצצות על מטוסים
כאשר עונת הסתיו נפתחה לבסוף, לא מעט סדרות נאלצו לערוך שינויים - בעיקר כדי להימנע מנושאים נפיצים, תרתי משמע. "חברים", שפתחה אז את עונתה השמינית, תכננה קו עלילה בפרק השלישי שבמסגרתו מוניקה וצ'נדלר מסתבכים עם הביטחון בשדה התעופה, מאחר שהם מתבדחים או פולטים דברים הקשורים לפצצות. בהתחשב בפצע הפתוח של האומה, קו העלילה הזה נמחק כליל למרות שכבר צולם, ובמקומו נכתבו וצולמו סצנות חדשות.
אף שהסדרה נמנעה מלהתייחס מפורשות לאסון התאומים, היא החדירה פנימה מחוות קטנות ונוגעות ללב. בסוף פרק פתיחת אותה עונה, הראשון ששודר אחרי האסון, עלה הכיתוב "מוקדש לאנשי העיר ניו יורק". לאחר מכן, לאורך העונה ניתן לראות דמויות לובשות חולצות שמחוות לכבאי ושוטרי ניו יורק. בפרק ה-13 של העונה, ג'ואי לובש חולצה עם הכיתוב "קפטן בילי בורק", שהיה כבאי שנספה כשניסה לסייע לנפגעים אחרי פגיעת המטוס הראשון.
גם הסדרה "24" נאלצה לחתוך סצנה שנוגעת לפצצה על מטוס - במקרה שלה כזו שאכן מפוצצת אותו באוויר. הפוטג' המלהיב אף הופיע בטריילר מבעוד מועד, אבל אחרי הפיגועים הסצנה הוסרה בשידור המקורי בארצות הברית (בשידורים החוזרים, חודשים לאחר מכן, ובמארזי הדיוידי - היא כבר הופיעה במלואה).
הוויתור על סצנה כה דרמטית ויקרה נעשה ללא ספק בלב כבד, אבל די מהר התברר ש-"24" היא ה"מרוויחה" הגדולה ביותר בתרבות הפופ מאירועי 11 בספטמבר. סדרת האקשן המסעירה של רשת פוקס עקבה אחר סוכן שטח ביחידה ללוחמה בטרור, ג'ק באוור (בגילומו של קיפר סאתרלנד), המגלה מזימה של טרוריסטים מוסלמים להתנקש בחייו של נשיא ארצות הברית ביממה הקרובה. עלילת כל עונה בסדרה התרחשה בזמן אמת, כך שכל שעה על המסך (כולל הפרסומות שבמקור) הייתה שעה בעלילה, והכל הצטבר לכדי 24 שעות מורטות עצבים.
"24", שעלתה ב-6 בנובמבר של אותה שנה, הדהדה בדיוק מצמרר את האקלים הפוליטי החדש של האומה האמריקנית. היא הקנתה למאבק בטרור פנים, שרירים ושלפוחית שתן בלתי מנוצחת. יש לציין שדמויות הרעים בסדרה לא הוגבלו רק למוסלמים, והמוסלמים לא הוגבלו רק לתפקידי הרעים - למעשה, "24" הקפידה תמיד להציג את הרבים בקרב הקהילה המוסלמית האמריקנית שמנסים לסייע לשלטונות לעצור את הטרוריסטים. אבל אף שתמיד הקפידה לשחק על גווני אפור, בסופו של דבר "24" סיפקה תמונת מראה למתרחש בארצה באותה עת: פרנויה מוצדקת, פחד עיוור ורמיסת זכויות. הגישה הזו הקימה עליה לא פעם ארגונים מוסלמים אמריקנים, בפרט כאשר הציגה בעונה הרביעית משפחה נורמטיבית שהתגלתה כתא טרור.
הפורמט של פצצה מתקתקת בזמן אמת, פשוטם כמשמעם, המחיש בצורה אפקטיבית ביותר את הבהילות שבמלחמה בטרור ואת החירות שהרודף נאלץ לנקוט בה, שובר בדרך כל חוק אפשרי, כולל פשעי מלחמה. מלחמה מהירה, מתנשפת, הרת גורל ועתירת קורבנות. רצופה דילמות מוסריות שבכל זאת ברור בהן מיהו הטוב ומיהו הרע, גם אם הגיבור מענה חפים מפשע בדרכו לתפוס את הנבל, וגם אם הוא נאלץ להוציא להורג את ראש הסוכנות כדי למנוע פגיעה רחבה יותר.
גם בשנים שאחרי כן, ובעיקר לאורך חמש עונותיה הראשונות והמעולות, לצד האקשן המרהיב והמסחרר שלה "24" העלתה בקביעות את סף הריגוש והרגישות. תמיד חיפשה לדחוף את הגבולות של מה מותר לעשות כדי למנוע פגיעה רחבת היקף בחפים מפשע, הציגה דילמות מציאותיות שמעסיקות ושימשיכו להעסיק את הנאבקים בטרור האמיתי. כעדות נוספת לראיית הנולד של יוצריה, ג'ואל סרנאו ורוברט קוקרן, "24" גם הציגה את הנשיא השחור הראשון בטלוויזיה, דמות עם מידות טובות, כמעט מושלמת מדי, שללא ספק היה לה חלק מסוים בשינויים התפיסתיים של חלק מבוחרי ארצות הברית שנים ספורות לאחר מכן.
המעושה והמפוכח
ואם כבר מדברים על נשיאים מושלמים, סדרת הדרמה שהייתה הראשונה להגיב לפיגועים ישירות, סוג של, הייתה "הבית הלבן". שלושה שבועות אחרי המתקפה שודר פרק מיוחד בשם "יצחק וישמעאל", מנותק משאר העלילה וגם לא מאזכר מפורשות את אירועי 11 בספטמבר. במסגרת העלילה, אם אפשר לקרוא לה כך, נכנס הבית הלבן להסגר אחרי שמתברר כי שמו של אחד העובדים במקום הוא גם שמו של מחבל מבוקש. קבוצת תיכוניסטים שנמצאים בסיור במקום נאלצים להישאר במקומם בקפיטריה, בעוד צוות האגף המערבי, גיבורי הסדרה האהובים על כולנו, מארחים להם לחברה ומשוחחים איתם, או בפועל מרצים להם, על הגורמים לטרור האסלאמי ומה צריכה להיות התגובה האמריקנית.
"יצחק וישמעאל" היה זיקוק של כל התכונות הרעות בכתיבתו של ארון סורקין, רוב הזמן כותב מחונן, וכך גם התקבל בקרב המבקרים. פדגוגי, יומרני, מטיפני, לכאורה מכיל ורחב אופקים אבל בעצם אתנוצנטרי להפליא. כמו תשדיר שירות לאמריקה. הכתיבה וההפקה של הפרק היו מהירות מאוד, וככה הוא גם נראה - יותר כמו מחזה זול שכל תכליתו היא להביע את דעות היוצר בנוגע לתגובה האמריקנית על המתקפה, מבעד לפיהן של הדמויות.
הסדרה שהַזיקה שלה לאירוע כמו אסון התאומים הייתה הכי חזקה, ובהתאם גם תגובתה הכי ישירה ומרגשת, היא דווקא כזו שהפרופיל שלה היה נמוך בהרבה, וגם היום היא די נשכחת: "משמרת שלישית". הסדרה של ג'ון וולס - שעמד מאחורי סדרות כמו "ER", "חסרי בושה", אותה "הבית הלבן" ויצירות מעולות אחרות - הציבה במרכזה בדיוק את אותם גורמים שכעת עמדו במוקד של אירועי הטרור: שירותי ההצלה בניו יורק. היא עקבה אחר כבאים, חובשים ושוטרים במדים, אלה שמוזנקים ראשונים לאירועים ברחבי הגזרה שלהם.
וולס, שמאז ומתמיד השתמש בסדרות שלו כדי להציג מנות מציאות מפוכחות, לא יכול היה להתעלם מהאירוע. העונה, שעלתה לבסוף ב-15 באוקטובר, נפתחה בפרק תיעודי שנקרא "במילותיהם", ובמסגרתו הציגו כוכבי הסדרה ראיונות עם שוטרים וכבאים ניו-יורקים אמיתיים שהוזנקו אל מגדלי התאומים בעת הפיגוע. מולי פרייס, שגילמה בסדרה את השוטרת פיית', השתתפה אף היא בקטעי הראיונות, מאחר שבעלה במציאות הוא כבאי והשתתף במאמצי הפינוי באותו יום. מעבר לפרק הספיישל הזה, שעומד בפני עצמו, "משמרת שלישית" פשוט רעננה חלק גדול מהמתווה של העונה והחדירה סיפורים שקשורים ל-11 בספטמבר.
שבוע אחרי כן, רק חודש וחצי אחרי הפיגוע, הגיע הפרק השני המבריק שנקרא "10 בספטמבר", וכמשתמע משמו, עלילתו מתרחשת כולה ביום שלפני שהכל השתנה. תחילה הוא מציג את המשך סיפוריהן של הדמויות, זנבות עלילה שנותרו מהעונה הקודמת, ואז, בחלק האחרון של הפרק, הוא עובר לבוקר היום הבא ומראה לנו איך כל הדמויות מגלות מה שקורה במגדלי התאומים: מטוס עובר נמוך מדי מחוץ לחלון דירתה של בחורה שהשוטר בוסקו התעורר אצלה. הרכבת התחתית שפיית' ובעלה פרד נמצאים עליה עושה עצירת חירום. בתחנת לוחמי האש מתחיל עוד יום רגיל ואז הטלפון מצלצל. הדמויות המוכרות נזרקות באחת אל תוך טירוף מטורף ומאובק - משהו שאנחנו לא רואים בפועל (הפרק מסתיים בכך שהן דולקות אל זירת האירוע), אבל המוח שלנו משלים את החסר.
האפקטיביות של הפרק הזה, ושל העונה שהמשיכה אחריו, הייתה שונה מכל מה שסדרה אחרת על המסך עשתה. "משמרת שלישית" נעזרה בדמויות המוכרות שלה כדי לשקף את השבר שעבר על ניו יורק ועל אמריקה כולה, אבל גם על כוחות ההצלה עצמם. היא הפנתה זרקור לגיבורי אומה שחוו אובדן וקריסה בממדים אפיים, ובמקביל זכו לסטטוס של גיבורים שלא ידעו איך להתמודד (גם) איתו. כל זה בזמן שחבריה עדיין עמלים על ערמת ההריסות בגראונד זירו בניסיון למצוא שורדים. אחד הנעדרים בהתמוטטות המגדלים הוא אביה של אלכס, אחת מלוחמות האש בסדרה, שהיה אף הוא כבאי.
לא כל העונה עסקה בהשלכות שאחרי הפיגועים, אבל זה רק הוסיף למשקלה הסגולי: העלילות שתוכננו מבעוד מועד שולבו אף הן, והשזירה שלהן עם אירועי העולם האמיתי חידדה את ההתקדמות מהטרגדיה אל עבר ענייני היום יום, בלי שזו תישכח או תיזנח.