בוז לכחולי המדים: הרצח המשטרתי שמאלץ את הוליווד לעשות חשבון נפש

המחאה האדירה בארה"ב בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד מידי שוטר, מכוונת לראשונה גם כלפי סדרות משטרתיות. מחקרים מוכיחים שמדובר בסדרות תעמולה לכל דבר, המעוותות את תפיסת הציבור בנוגע למשטרה. על היסטוריה של שיתוף פעולה, רצח שנמחק וסדרות בסכנה, אפילו החמודות שבהן

רויטרס

(בסרטון: המחאה במיניאפוליס מחריפה בסוף מאי בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, המשמר הלאומי נקרא לעיר לדכא את המהומות)

בחודש אפריל האחרון, כשכולנו היינו מסוגרים בבתינו מפאת הקורונה, ניו יורק ספגה את המגפה בצורה קשה במיוחד. עבור סדרה כמו "ברוקלין תשע תשע", שהכותבים שלה עבדו אז - ועדיין עובדים - על העונה השמינית, התעלמות מהמגפה לא באה בחשבון. ככלות הכל, אנשי כוחות החירום של העיר המשיכו לעמוד בחזית והושפעו בצורה שלא באמת ניתן להתחמק ממנה, כך שיצירה העוסקת בבלשים במחוז 99 בניו יורק לא יכולה להתעלם מהנושא, אפילו אם היא קומדיה.

למעשה, "ברוקלין תשע תשע" לא הייתה לבד. השאלה איך להכניס את המגפה אל הסיפור העסיקה את כל הוליווד, שבאופן כללי נמצאת עכשיו בפרשת דרכים הן מבחינה יצירתית והן מבחינה טכנית. סצנות עם עשרות ניצבים כבר לא באות בחשבון, סצנות מין צפויות להיכחד בעתיד הנראה לעין, ועוד ועוד. אבל אז, ב-25 במאי, התהייה איך הקורונה תשפיע על תסריטים של סדרות משטרה נראתה פתאום שולית: שוטר במשטרת מיניאפוליס לחץ את ברכו על צווארו של ג'ורג' פלויד במשך שמונה דקות ו-46 שניות, כולל אחרי שכבר איבד הכרה, עד שהאיש נפח את נשמתו.

נורא להגיד את זה, אולם זה משהו שקורה מעת לעת בארצות הברית. שוטרים הורגים בברוטליות, סתם כך, אנשים שחורים. לא פעם המקרים האלה מביאים למחאה גדולה ומהומות בכל רחבי האומה. השוטרים מועמדים לדין, בדרך כלל יוצאים זכאים על ידי חבר מושבעים לבן ברובו, עד הסבב הבא. על כל ג'ורג' פלויד יש המוני שחורים שנהרגים על ידי שוטרים בלי שום סיבה. בגלל מעצר אלים שלא לצורך, מפאת חוסר כבוד מוחלט לחייהם של בעלי צבע עור כהה, כי הם אשמים עד שתוכח חפותם. אך רק מעטים מהמקרים האלה מבעירים מחאות סוערות לכל אורך ארצות הברית. לפעמים הם מציתים מחאות נקודתיות בעיר שבה זה התרחש. רובם פשוט מושמים בצד, מועמסים עוד ועוד על לבותיהן של הקהילות השחורות, עד שהם עולים על גדותיהם פעם נוספת ומשם אל הרחובות.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עוד בוואלה! NEWS

אם משבר הקורונה יימשך, הוליווד תתקשה להתאושש ממנו

לכתבה המלאה
עם הזמן הוליווד גילתה שהיא זקוקה למשטרה כדי לשמר את התדמית של כוכביה. החל משחקנים שאסור היה שהציבור ידע על נטיותיהם המיניות האמיתיות וכלה בחשד לאונס ורצח שביצע כוכב הסרטים האילמים רוסקו ארבוקל

זה מחזור קבוע בן עשרות שנים. מתסכל עד כמה הוא קבוע. כל כך קבוע עד שסדרה כמו "שחור כזה" - אף היא קומדיה - הקדישה לו ב-2016 פרק. במסגרתו משפחת ג'ונסון, כולל הילדים הקטנים, צופה בטלוויזיה בהכרעת הדין במשפטם של שוטרים שהרגו עצור שחור - ויוצאים חפים מפשע. המקרה בסדרה היה פיקטיבי, סנגורם של הנאשמים היה מומצא, אבל הפרקטיקה אמיתית לחלוטין, והדיון רציני ונוגע ללב.

"שחור כזה" היא לא הקומדיה הטלוויזיונית הראשונה שעסקה באלימות משטרתית כלפי שחורים ומיעוטים. בשנות התשעים עשו את זה כבר "הנסיך המדליק מבל אייר" (וויל וקרלטון נעצרים כשהם נוסעים ברכב יוקרתי בשכונה גרועה) ו"אריזה משפחתית" (קרל, אבי המשפחה שהוא גם סמל משטרתי, מתעמת עם עמיתו הלבן הגזען אחרי שעצר את בנו מסיבה דומה - נהיגה ב"שכונה הלא נכונה"). היו לא מעט מקרים נוספים בטלוויזיה האמריקנית שבהם דמויות שחורות נעצרו על ידי שוטרים רק בגלל צבע עורם. בדרך כלל הסצנות האלה לא כללו אלימות, אך מעליהן תמיד ריחפו אפליה מקוממת וסכנה. שוטר דרוך, ידו לופתת את קנה האקדח, דמות אהובה נאלצת להיות כנועה, כל תזוזה חדה היא פתח להסלמה. עבור הצופים הלבנים הסצנות האלה פתחו צוהר למין יקום מקביל.

הגם שקווי עלילה כאלה שזפו את המסך גם בשנות השמונים והתשעים, ההבדל בין אז לבין היום הוא שבשנים האחרונות לא ניתן עוד להסיט מבט. זה כבר לא צוהר אלא חלון פתוח לרווחה. היה זה אותו כוכב "הנסיך המדליק", וויל סמית', שב-2016 התייחס לעלייה במודעות לכך: "הגזענות לא מחמירה. היא פשוט מצולמת". זה לא שבעבר היו פחות התנכלויות של המשטרה כלפי שחורים, אלא עכשיו לאנשים מן השורה יש מצלמות בכיס, כך שניתן לראות על בסיס קבוע את האלימות המופרזת שהשוטרים נוקטים בה או אם העצור תקף אותם כמו שהם טוענים (מה שעדיין לא אמור להביא למותו בלי משפט צודק). כך, רציחתו המפורטת של פלויד תועדה על ידי כמה וכמה עוברי אורח משלל זוויות, התיעוד המפורסם שבהם הוא מידיה של נערה בת 17.

עוד בוואלה! NEWS

"פאק יו, צ'בי!": בחזרה לסכסוך הגדול מאחורי הקלעים של "קומיוניטי"

לכתבה המלאה

כוח משטרתי

ב"הסמויה" אחד מהשוטרים הלבנים עיוור ילד שחור באמצעות מכות באקדחו, רק כדי שהמקרה יטויח על ידי המפקד (השחור) שלו. שנתיים אחרי כן אותו שוטר ירה בטעות בבלש שחור בבגדים אזרחיים - מקרה הירי המשטרתי היחיד בחמש עונותיה של הסדרה

המדהים הוא שלמרות הגאות בצילומי תקריות כאלה באמצעות טלפונים ניידים, כאלה שבעיקר עושים גלים ברשתות החברתיות ולאחריהן במהדורות החדשות, הוליווד לא יישרה קו לאורך כמעט כל העשור האחרון. "שחור כזה" היא היוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל. היא חלק ממורשת של סדרות עם דמויות שחורות שההיתקלות עם המשטרה היא מרכיב בלתי נמנע בחייהן. אולם בכל הנוגע לסדרות אמריקניות שבהן השוטרים עצמם הם הגיבורים, הם גיבורים לכל דבר ועניין, בלי גווני אפור.

לאורך השנים היו כמה יוצאות מן הכלל. שתי הבולטות שבהן שודרו ממש באותן שנים, בין 2002 ל-2008. ראשית הגיעה "המגן", שהתמקדה בשוטר המושחת ויק מאקי (מייקל צ'יקליס) ובצוות התקיפה שהנהיג. הוא היה כל כך מושחת עד שבסוף הפרק הראשון ירה למוות בשוטר אחר, שהסתנן לשורותיהם על מנת לחשוף את התנהלותם הבלתי חוקית. ברם זה היה חלק מהעניין - "המגן" ללא ספק התנהלה כולה במתחמים אפורים, זה מה שהפך אותה למעולה ופורצת דרך, אך מסביב לאנטי-גיבור יתר השוטרים והבלשים היו מטובי בחורינו, כאלה שעיקמו את האף לנוכח מעשיו של מאקי ולפעמים ניסו באופן פעיל לסכל אותם. כלומר, ויק מאקי וחבורתו היו רק מספר תפוחים רקובים - טרמינולוגיה שהמצדדים במשטרה ככלל נוטים להשתמש בה.

גלן מזארה, מכותבי ומפיקי "המגן", סיפר להוליווד ריפורטר שלאחרונה, במהלך צפייה חוזרת בסדרה עם בנו בן ה-16, הוא התקשה לצלוח את המראות וחש חרטה. באחד הפרקים, סיפר, "ויק עזר לכמה שוטרים לשעבר. הם התעמרו בכמה חשודים שחורים. חתכו את הצמות של אחד מהם. דחפו את הפנים של אחד מהם לאסלה. זה היה ממש מכוער. זה התבסס על סיפורים אמיתיים ששמענו משוטרים, אבל אני חושב שטראומטי להציג את זה כך. אפשר להגיד שאנחנו רק מציבים מראה, אבל חלק ממה שאנחנו עושים הוא לבדר, והייתי יותר מתחשב בקהל שחור ומבין שאין שום דבר מבדר בלהציג את הטראומה על המסך".

עוד בוואלה! NEWS

מעולה ככל שיהיה, "הרשת החברתית" רחוק מלתפוס את האיום הגדול של פייסבוק על העולם

לכתבה המלאה
מראה עכורה. מייקל צ'יקליס, "המגן" (צילום: יח"צ)

יומיים לפני שהסתיימה העונה הראשונה של "המגן", עלתה ב-HBO סדרה שמעצם הגרעין הרעיוני שלה הציגה את שני צדי המתרס, השוטרים וסוחרי הסמים - "הסמויה". היוצר שלה, דיוויד סיימון, עבד בעצמו בסדרה "רצח מאדום לשחור", שהתבססה על ספר העיון שלו באותו שם. לימים הוא העיד עליה ועל שכמותה: "אחת הבעיות עם סדרות משטרה אמריקניות היא שעשינו דמוניזציה למעמד הנמוך והפכנו אותם לתת-אנושיים".

"הסמויה" עשתה את זה אחרת לחלוטין. הפושעים לא היו פיגורות חד ממדיות ברקע אלא זכו לזמן שווה, מעמיק ותכופות שובר לב, ואילו השוטרים היו רחוקים מלהיות מלאכים, או אפילו גיבורים. אחד מהשוטרים הלבנים עיוור ילד שחור באמצעות מכות באקדחו, רק כדי שהמקרה יטויח על ידי המפקד (השחור) שלו. שנתיים אחרי כן אותו שוטר ירה בטעות בבלש שחור בבגדים אזרחיים - מקרה הירי המשטרתי היחיד בחמש עונותיה של הסדרה. שוב ושוב "הסמויה" הבהירה מהי מטרתם האמיתית של לובשי המדים, נושאי התגים ושל כל שרשרת הפיקוד - סטטיסטיקה ייצוגית, תיקים פתוחים שנסגרים, מקרה רצח שכתוב באדום והופך לשחור. הקרבנות, ובוודאי הפושעים, הם ניצבים מאוד זניחים בכל המסכת הזאת.

עוד בוואלה! NEWS

עשור לסוף "אבודים": בחזרה לאחת הפינאלות המושמצות בתולדות הטלוויזיה

לכתבה המלאה
לא מלאכים ולא גיבורים. "הסמויה" (צילום: יח"צ)

מפתיע להיווכח שאחת הסדרות המהוללות בתולדות הטלוויזיה, כזו שהמציאה מחדש את הז'אנר המשטרתי, בפועל השפיעה עליו מעט כל כך. עכשיו, ב-2020, עם כל השפע הטלוויזיוני, עדיין נדיר להיתקל בסדרה משטרתית אמריקנית המציגה שוטרים מורכבים כחלק ממערכת מורכבת, שלא לומר רקובה. היו כמה יוצאים מן הכלל בשנים האחרונות, אך אולי הזניחות שלהן מלמדת עד כמה הקהל האמריקני לא מעוניין במורכבות הזו. משרד עורכי הדין במרכז "הטובות לקרב" התמחה במקרי אלימות משטרתית, אולם זה שימש בעיקר כאפיון ולא כמשהו שהובא אל קדמת המסך. ב-2017 המיני-סדרה הנשכחת "יריית פתיחה" עסקה בעשרת פרקיה במתח הגזעי הסמיך בין המשטרה לקהילה, ובשנה שאחרי כן גם "שבע שניות" של נטפליקס עשתה דבר דומה ובוטלה כעבור עונה אחת.

נדמה כי בכל הנוגע לסוגה הזו, הטלוויזיה האמריקנית עדיין מושתתת על אותו מיתוס ישן. טובים נגד רעים, קאובויים נגד אינדיאנים, שוטרים נגד גנבים. נציגי רשויות החוק אולי לא תמיד מושלמים, אבל כן מבקשים לעשות את הדבר הנכון, מה שעומד בעינו אפילו כאשר הם שוברים את החוקים ומכים עצורים כדי לסחוט מהם הודאה, כלומר את האמת. אין זמן! יש חיים של חפים מפשע על הפרק! השעון מתקתק! הוא רצח ילדה קטנה! זה בטוח הרבה יותר משלהב מהתהליכים הפרוזאיים של העבודה המשטרתית.

"הדיילי שואו" אספה מספר דוגמאות לאופן שבו סדרות משטרתיות מציגות אלימות משטרתית ככלי לגיטימי, אפילו יומיומי

נדמה כי בכל הנוגע לסוגה הזו, הטלוויזיה האמריקנית עדיין מושתתת על אותו מיתוס ישן. טובים נגד רעים, קאובויים נגד אינדיאנים, שוטרים נגד גנבים

לאורך השנים הצביעו לא מעט מחקרים ודוחות על האופן שבו סדרות משטרתיות מחזקות תפיסות מסולפות בנוגע לגזע, רשויות החוק ומערכת המשפט. צופים בסדרות כאלה מקבלים את הרושם שהמשטרה יעילה בהרבה מכפי שהיא בפתירת פשעים, לא רואים בעיה בהתנהגות משטרתית לא תקנית, וסבורים כי השוטרים משתמשים בכוח פיזי רק כאשר אין ברירה. צופי הסדרות האלה גם בטוחים שאחוזי הפשיעה גבוהים בהרבה מכפי שהם באמת ושלשוטרים אין הטיה גזעית. למעשה, הייצוגים של מיעוטים בסדרות הללו לא פעם מעוותים. לא פלא: מחקר משותף של קבוצת הצדק הגזעי "צבעים של שינוי" עם אוניברסיטת דרום קליפורניה, מצא ש-78 אחוזים מהכותבים בסדרות האלה הם גברים לבנים, כאלה שמעולם לא חוו על בשרם את האפליה.

אולי אפשר היה לקבל את זה אילו מקומן של סדרות מהסוג הזה על המסך היה קטן יותר. אך מדובר באחד הז'אנרים הכי רווחים ופופולריים בטלוויזיה האמריקנית. ערוצים שלמים מוקדשים לו, עשרות מיליוני צופים עוקבים אחר תוצריו השונים, ובהתאם חלקם הגדול שוהה בקביעות בפסגות טבלאות הרייטינג. על פי חברת Quartz Analytics, מתוך 69 סדרות הדרמה ששודרו בשנה וחצי האחרונות בארבע רשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית - ABC, CBS, NBC ופוקס - 35 עסקו ברשויות החוק. כאלה שבמרכזן שוטרים, בלשים, סוכנים למיניהן, בלשים צבאיים, בלשים פרטיים וכו'. סדרות כמו "חוק וסדר: מדור מיוחד" (סדרת הדרמה הכי מאריכת ימים בתולדות הטלוויזיה האמריקנית, שכבר חודשה לשלוש עונות נוספות), "NCIS" לנגזרותיה, "FBI" וסדרת הבת שלה, "שיקגו PD", "הרשימה השחורה", "שוטרים בדם", "הוואי חמש אפס", "מוקד 911" ורבות אחרות.

כעדות נוספת לכוחו של הז'אנר הן בקרב הצופים והן בקרב מקבלי ההחלטות בטלוויזיה האמריקנית, אפילו סדרות שלא אמורות להיות קשורות למשטרה הופכות לכאלה. "לוציפר", לשעבר של פוקס ועכשיו של נטפליקס, מתארת כיצד השטן יורד אל כדור הארץ ממקומו כשליט הגיהנום, ומפתח קשר עם בלשית מחלק רצח. "רכבת הקרח" של TNT (בישראל בנטפליקס), סדרה פוסט-אפוקליפטית על השורדים האחרונים בכדור הארץ הקפוא, הצליחה אף היא להכניס בלש וחקירת רצח. מוקדם יותר בעשור הקודם הייתה גם "סליפי הולו", האגדה הגותית על הפרש נטול הראש, שאיכשהו הפכה גם היא לסדרת נוסחה עם בלשית ורציחות שיש לחקור אותן.

עוד בוואלה! NEWS

להיות בחדר כשזה קורה: אירוע התרבות הגדול של המאה הגיע לטלוויזיה, וזה מושלם

לכתבה המלאה
השטן באמת צריך לפתור פשעים בלוס אנג'לס? "לוציפר" (צילום: יח"צ)

רצח מול המצלמות

אפשר להבין את הזיקה של טלוויזיה פופוליסטית כלפי רשויות החוק. המלאכה המשטרתית היא אקשן מן המוכן. תוכנית הריאליטי "שוטרים" ("Cops") נהגתה בדיוק עם הקונספט הזה ב-1989. היא עקבה אחר פעילות של שוטרים במעצרים ובפטרולים. זהו. זה היה הפרמיס שלה, והוא היה זול להפליא ואפקטיבי להחריד. אלא שמטבעו הוא דורש שיתוף פעולה עם הגוף המתועד, מה שמוביל למציאות מעוותת ו"מיופה", כפי שמפרט וידאו של Vox בשיתוף עם הפודקאסט "בורחים משוטרים".

במהירות רבה "שוטרים" הפכה לכלי תעמולתי לכל דבר, מציגה בחיוב מחלקות משטרתיות של ערים שונות ברחבי ארצות הברית. כאשר ב-1992 פרצו מהומות בלוס אנג'לס בעקבות זיכוי ארבעת השוטרים הלבנים שהיכו בברוטליות את רודני קינג, התדמית של המשטרה המקומית הגיעה לשפל חסר תקדים. הפקת "שוטרים", שרצתה כבר שנים לצלם בלוס אנג'לס, קיבלה לכך סוף סוף אור ירוק ב-1994 כי מפכ"ל המשטרה החדש הבין את הערך העצום שלה לשיפור תדמיתם. ב-2014, שנה אחרי שארבעה שוטרים מאומהה, נברסקה, פוטרו בעקבות הפעלת כוח חריג, "שוטרים" הגיעה כדי למרק את תדמית המשטרה המקומית. בעוד ההפקה מצלמת שם, פרצו בסלינס, קליפורניה, מהומות בעקבות ארבעה מקרים שונים שבהם שוטרים ירו למוות בגברים לטיניים. איך לא, בשנה שלאחר מכן הגיעה שוב "שוטרים" כדי לעזור לשקם את שמה של המחלקה המקומית.

עוד בוואלה! NEWS

עד שיוכח אחרת, אסור להאמין לאף סצנה ב"מחוז ירושלים" הגזענית

לכתבה המלאה
לאורך השנים הצביעו לא מעט מחקרים ודוחות על האופן שבו סדרות משטרתיות מחזקות תפיסות מסולפות בנוגע לגזע, רשויות החוק ומערכת המשפט. צופים בסדרות כאלה מקבלים את הרושם שהמשטרה יעילה בהרבה מכפי שהיא בפתירת פשעים, ולא רואים בעיה בהתנהגות משטרתית לא תקנית

לאורך כל שנות קיומה הסדרה הקימה עליה ביקורת בטענה שהיא ממסכת או מצדיקה גזענות ואלימות של שוטרים (רובם ככולם לבנים), כמו גם על כך שהיא מנצלת את האזרחים (בעיקר שחורים) שמוצגים בה - השוטרים כפו על העצורים לחתום על הסכמי ויתור בלי שידעו מה הם עושים, ובכך אישרו את הופעתם בקלונם בטלוויזיה. התכנים שהוצגו בתוכנית אושרו לפני השידור על ידי המשטרה המצולמת, כדי לוודא שחלילה לא תשתרבב פנימה התנהגות לא נאותה או לא חוקית.

זה היה הדין גם באחת הסדרות הפופולריות ביותר בארצות הברית - "Live PD", שעלתה לשידור ב-2016. הקונספט שלה דומה מאוד לזה של "שוטרים", עם הבדל משמעותי: האירועים הוצגו לכאורה בזמן אמת. לכאורה, מפני שבפועל היה עיכוב בן כמה דקות בין הצילום לשידור כדי לאפשר מחיקה של סימנים מזהים, צנזורה של ניבולי פה וכיו"ב. בפועל, כך מתברר, נמחקו דברים גדולים בהרבה. בחודש יוני נחשף כי המצלמות של "Live PD" תיעדו במלואה תקרית שאירעה מעל שנה קודם לכן באוסטין, טקסס, במסגרתה שוטרים הרגו אדם שחור במהלך מעצר - וההפקה השמידה את הצילומים בעקבות החוזה בינם לבין המשטרה.

האירוע הזה הוא אולי העדות הגדולה ביותר למה שמכונה "Copoganda", תעמולה טלוויזיונית בשירות המשטרה. חוויאר אמבלר, גבר גדול ממדים בן 40, עובד דואר ואב לשניים, נהג עם אורות גבוהים ולא עצר על אף דרישת השוטרים. אחרי מרדף בן 22 דקות הוא התנגש בעץ, וכשיצא מהרכב כשידיו מורמות, השוטרים ירו בו שוב ושוב באמצעות טייזרים. בדו"ח הרשמי טענו השוטרים כי דרשו מאמבלר מספר פעמים לשכב על הקרקע והוא לא עשה זאת, וכאשר גופו נטה לכיוון הרכב השוטר ירה בו באקדח הטייזר. על פי הדיווח אמבלר נפל אל הקרקע אך ניסה לעמוד שוב, מה שהניב ירי חשמלי נוסף מצד השוטרים בזירה. חקירה פנימית של המחוז העלתה שהשוטרים נהגו כשורה.

אלא שעל אף שצילומי התוכנית נמחקו, הפוטג' ממצלמות הגוף של השוטרים תיעד אף הוא את התקרית, ועל פי חוק חופש המידע, על המשטרה לשחרר אותו לציבור בהתאם לבקשה כזו. נדרשו כמה וכמה בקשות לאורך ארבעה חודשים תמימים מצד עיתונאי בתחנת טלוויזיה מקומית, כדי שלבסוף צילומי הדקות האחרונות בחייו של אמבלר ישוחררו על ידי המשטרה. בצילום נשמע אמבלר אומר לשוטרים שוב ושוב שאינו יכול לנשום ושהוא סובל מבעיית לב, מה שלא מנע מהם להמשיך עד סופו המר.

עוד בוואלה! NEWS

"הסופרנוס" בת 20: הסדרה ששינתה את הטלוויזיה לנצח

לכתבה המלאה

הוליווד בעד/נגד המשטרה

המחאה בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד העלתה עוד ועוד קולות - כולל מתוך הוליווד עצמה - שיצאו נגד התעמולה לטובת המשטרה בסדרות שבהן אנשי החוק הם הגיבורים, מתוסרטות ואחרות. טסה תומפסון ("ווסטוורלד", "ת'ור: ראגנארוק"), הבמאית אווה דוברניי (יוצרת "כשהם רואים אותנו"), מייקל ב' ג'ורדן ("הסמויה", "הפנתר השחור"), אידריס אלבה ("הסמויה", "לות'ר"), ויולה דיוויס ("גדרות", "המדריך לרוצח"), קנדריק סמפסון ("המדריך לרוצח", "לא בטוחה"), סטרלינג ק' בראון ("החיים עצמם"), הבמאי לי דניאלס ("המשרת", "אימפריה") הם רק חלק מהקולות האלה, שכופים עתה על תעשיה שלמה חשבון נפש נוקב.

רשת פראמאונט, ששידרה את "שוטרים" בשבע השנים האחרונות, הייתה הראשונה להבין שהאקלים משתנה והודיעה שאין בכוונתה להזמין פרקים נוספים. זו הייתה בחירה קלה יחסית - הסדרה אמנם הייתה פעם להיט, אבל לאורך 31 שנותיה כמות הצופים התדלדלה. בעונה האחרונה צפו פחות מחצי מיליון איש. אולם במקרה של "Live PD" המצליחה הבחירה הייתה פחות פשוטה. אף על פי כן, גם רשת הכבלים A&E הודיעה שהיא מבטלת אותה. הידיעה על מחיקת צילום מותו של אמבלר הייתה המסמר האחרון בארון הקבורה.

עוד בוואלה! NEWS

עוצמה גולמית: כשאיגי פופ הימם את הקהל

לכתבה המלאה

באסטר קיטון נגד כל משטרת לוס אנג'לס

שיתוף הפעולה בין תוכניות המשטרה לבין המשטרה עצמה רחוק מלהיות מוגבל לסדרות ריאליטי. בראשית ימיה של הוליווד בתחילת המאה ה-20 השוטרים תוארו כשלומיאלים נלעגים. בקומדיות הקצרות של באסטר קיטון, צ'ארלי צ'פלין וחבריהם, הכוכב בדרך כלל היה הפרוטגוניסט ואילו השוטר הטיפש הוא זה שאנחנו חפצים ברעתו. זו תדמית שהתבססה על התפיסה האמיתית של המשטרה בעיני הציבור - גוף מושחת, נכלולי ולא יוצלח, ובמידה רבה הוא אכן היה כזה. אלא שעם הזמן הוליווד גילתה שהיא זקוקה למשטרה כדי לשמר את התדמית של כוכביה - החל משחקנים שאסור היה שהציבור ידע על נטיותיהם המיניות האמיתיות וכלה בחשד לאונס ורצח שביצע כוכב הסרטים האילמים רוסקו ארבוקל.

מה שהמשטרה קיבלה בתמורה לא יסולא בפז. כפי שתיארה אליסה רוזנברג כבר ב-2016 בסדרת כתבות מרתקות בוושינגטון פוסט, השורשים לסדרות המשטרה של ימינו נטועים כבר ביצירה הטלוויזיונית הראשונה שעלתה בארצות הברית ובמרכזה בלש - "דראגנט", ששודרה החל מסוף שנת 1951 ולאורך כל אותו עשור. היוצר והכוכב שלה, ג'ק ווב, קיבל ממשטרת לוס אנג'לס בשעתו ניידות וציוד, רעיונות לסיפורים, אישורים מהירים לצילומים ברחובות ואפילו שוטרים ששימשו כניצבים. לשם כך העניק ווב למשטרה זכות וטו על התסריטים (!).

"גרסת השיטור שמשטרת לוס אנג'לס הסכימה לחתום עליה", כתבה רוזנברג, "היא כזו שבה אין ירי משטרתי רע, שבה ברור כי משטרת לוס אנג'לס היא בצד של הנכון והצודק, ואין אלימות לא מוצדקת". גם אם יחסי התן-קח השתנו מעט בכל הנוגע למה שהוליווד צריכה מהמשטרה בימינו - פחות ציוד, יותר "אותנטיות" - ההסכם הנושן של ווב עדיין מתווה את שיתוף הפעולה הזה. בכל הסדרות המשטרתיות האלה יש לפחות יועץ אחד מטעם רשויות החוק, בלשים לשעבר וכיוצא בזה. אם כן, במובנים רבים המשטרה עצמה היא היוצרת של סדרות המשטרה. דורות רבים של צופים, כולל האנשים שמנהלים את הערים והמדינות, תחת שלטון רפובליקני או דמוקרטי, ואפילו עם נשיא שחור בבית הלבן, גדלו עם גיבורים שעוצבו כפנטזיה שבינה ובין המציאות יש מעט מאוד.

עוד בוואלה! NEWS

נזירה קוטלת, פארק מזמר ועוקץ מול מצלמות הטלוויזיה: סקירת סדרות חדשות

לכתבה המלאה

כיום הקשר בין המשטרה והוליווד סבוך - ורווחי - בצורה שיהיה קשה להתיר. מלבד כל האמור לעיל, שוטרים לשעבר הם המאבטחים של ההווה עבור כוכבים רבים, כולל כאלה שהפגינו נגד האלימות המשטרתית, דוגמת אריאנה גרנדה ומדונה. שוטרים לשעבר הם גם אלה שמאבטחים אירועים הוליוודיים, בכללם פסטיבלים ואפילו את טקס האוסקר. האישורים העירוניים שמאפשרים להפקות לסגור רחובות שלמים, ולפעמים גם כבישים מהירים, לטובת צילומים, הם כאלה שהמשטרה אחראית להם - ואף גובה עליהם כסף במחירון שעתי.

למרות כל זה, רבים בהוליווד סבורים כי התעשייה שהם חלק ממנה יכולה להיות חוד החנית בקריאה ההולכת וגוברת להפסיק לממן את המשטרה. דרישה שמשמעה אינו לפרק את הגוף הזה לחלוטין, אלא שהערים והמדינות ישקיעו חלק מהמשאבים המוקצים לו בתוכניות סוציאליות ובקהילות מוחלשות ומוקדים אזרחיים, תהליכים שימנעו את הפשע שנים לפני שיתרחש.

"אם אני במאית ואני מצלמת סצנה שבה אני נוהגת עם מצלמות ברכב - אני באמת חייבת שוטרים עם אקדחים שילוו אותי במהלכה?", אמרה אווה דוברניי להוליווד ריפורטר. "הכוחות הצבאיים האלה קיבלו אישור לפלוש לכל כך הרבה חלקים בחיינו. אנשים שגרים באזורים מסוימים אולי לא ירגישו את זה, אבל אם אתה באזורים שבהם אין משאבים אחרים, המשטרה היא שסתום בחברה הנוכחית שלנו לכל דבר. ואפשר לשנות את זה. זה לא רעיון קיצוני. זה רעיון שופע אנושיות וכבוד וצדק. קחו צעד אחורה ותגידו, 'הענקנו למשטרה יותר מדי אמצעים, יותר מדי עוצמה בחלל שלנו'. וזו המשמעות של להפסיק לממן את המשטרה".

עוד בוואלה! NEWS

מלחמת התשה: "אפל" הייתה יכולה להיות מושלמת, אבל אז היא התאהבה בעצמה

לכתבה המלאה
אווה דוברניי עם כליל האריס מאחורי הקלעים של "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה)

עשה את הדבר הנכון

סדרות משטרה עומדות כעת בפני פרשת דרכים. ספק אם האצבע של רשתות השידור תהיה כל כך קלה על ההדק כשם שקרה עם "שוטרים" ו-"Live PD", אך נשאלת השאלה אם המחאה תוביל לפחות לשינוי במתכונתו של הז'אנר. האם יישמר אותו טון תעמולתי עם גוונים כל כך מובהקים של שחור ולבן, תרתי משמע.

אף סדרה משטרתית לא חפה מגל הביקורת הזה. כולל סדרה חמודה וטובת לב כמו "ברוקלין תשע תשע" - דווקא מפני שהיא חמודה וטובת לב. כיאה לסדרה שמתרחשת בניו יורק, היא גם מתהדרת באחד האנסמבלים המגוונים על המסך, חלק מהמודעות החברתית העמוקה שלה. המודעות הזו הביאה אותה ללכת באותה דרך שבה נסעו לפניה "אריזה משפחתית" ו"הנסיך המדליק" - גם "ברוקלין תשע תשע" הקדישה פרק מיוחד למעצר שווא על בסיס של אפיון גזעי. בפרק בעונה הרביעית הסמל השחור גדול הממדים טרי (טרי קרוז), כאשר אינו במשמרת, שוטט ברחוב בחיפוש אחר השמיכה של בתו הקטנה שעפה מרכב נוסע, ועוכב בגסות וללא הצדקה על ידי שוטר לבן.

עוד בוואלה! NEWS

משטרה טיפשה, נעורים גאים והכישרון הגדול של אקוופינה: סקירת סדרות חדשות

לכתבה המלאה

אולם כל מעלותיה של "ברוקלין תשע תשע" לא מנעו את הביקורת העזה כלפיה מצדו של סטיבן ת'ראשר כבר לפני שנתיים. בשורת ציוצים בטוויטר השתלח בה הסופר והמרצה וכינה אותה "פרופגנדה טובה", וגרס כי היא מספקת תרומה מכרעת לייפויה של מציאות משטרתית נוראה, בדומה מאוד למה שעשתה "דראגנט" שישים שנים קודם לכן. לדבריו, בעוד במציאות שוטרים יורים מדי יום באזרחים, רובם עניים, "ברוקלין תשע תשע" מציגה את השוטרים השחורים והלבנים החביבים והמצחיקים לוחמים בפשע ביחד, איזה יופי. ב-2018 דבריו של ת'ראשר לא הדהדו יותר מדי, אבל כעת הם צפים שוב ומגובים ברבים ברשתות החברתיות שמצטרפים למחאתו.

הקאסט והצוות לא מתעלמים מהביקורת ומהאירועים. בתחילת יוני צייץ דן גור, יוצר הסדרה יחד עם מייק שור: "הקאסט והשואוראנר של 'ברוקלין תשע תשע' מגנים את הרצח של ג'ורג' פלויד ותומכים באנשים הרבים שמוחים נגד אלימות משטרתית ברחבי האומה. ביחד אספנו 100 אלף דולר לתרומה עבור קרן הערבות הלאומית" - הארגון שמטרתו לשחרר בערבות עצורים בהפגנות.

עוד בוואלה! NEWS

הסטרימינג אמר את דברו: אם עדיין לא שמתם לב, נטפליקס שינתה את חוקי הריאליטי

לכתבה המלאה
הגיוון הוא תעתוע? "ברוקלין תשע תשע" (צילום: יח"צ)

ימים ספורים אחרי כן, בשיחה עם סת' מאיירס, סיפר קרוז כי ארבעה תסריטים שכבר נכתבו לעונה השמינית - נזרקו לפח. "היו לנו כמה שיחות מאוד מפוכחות ופוקחות עיניים על איך להתנהל עם העונה החדשה". אנדי סמברג, כוכב הסדרה, הוסיף השבוע בריאיון למגזין People: "אנחנו לוקחים צעד אחורה וכל הכותבים חושבים מחדש איך להמשיך הלאה, כמו גם הקאסט. כולנו בקשר ובדיונים על איך יוצרים קומדיה על משטרה כרגע, ואם אנחנו יכולים למצוא דרך שכולנו נרגיש לגביה בסדר מבחינה מוסרית".

הקורונה שהייתה אתגר מבחינת "ברוקלין תשע תשע", מספקת עכשיו שהות שמאפשרת לסדרה להבין באיזו מתכונת היא מסוגלת להמשיך. עתה, כשהציבור יותר מושכל, ערני וזועם מאשר לפני רק חודשיים, כאשר הצופים רואים ברשתות החברתיות ובחדשות שוטר דוחף אל הקרקע מפגין קשיש שניגש אליו ופוצע אותו קשה, ניידות משטרה דורסות מפגינים, אנשים במדים יורים כדורי גומי על מפגינים ועל עיתונאים ועוצרים צוותי חדשות מכל העולם בשידור חי - הפנטזיה שמציירות הסדרות המשטרתיות לא יחליקו בגרון באותה קלות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully