דמיינו סדרת טלוויזיה עמוקה ומלאה ברבדים, שמככבים בה בין השאר ג'וש רדנור (טד מוסבי מ"איך פגשתי את אמא"), רנה אליז גולדסברי ("בנות לנצח", "אלי מקביל", "האישה הטובה", ובעיקר אנג'ליקה מ"המילטון"), ליאה סלונגה (יסמין ב"אלאדין" ו"מולאן" של דיסני), פרד ארמיסן ("סאטרדיי נייט לייב" ו"פורטלנדיה"), כריס דיאמנטופולוס (ראס מ"עמק הסיליקון"), דיוויד ג'והנסן (הסולן האגדי של ניו יורק דולס), זמר הפופ ג'וני קולום, אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה (מיסטר אקו מ"אבודים" ואדביסי מ"אוז"), כוכב היוטיוב פלולה בורג וגם טוני הייל (באסטר מ"משפחה בהפרעה" וגארי מ"ויפ") בתפקיד של נפיחת ג'ירפה.
עכשיו תפסיקו לדמיין, ותכירו את אחת הסדרות הכי מוזרות בספרייה הבלתי נגמרת של נטפליקס, שלא מן הנמנע שרובכם פספסתם - וחבל. "עולם הקנטאורים" ("Centaurworld") נקרא הפלא ההזוי הזה, שמסתתר עבור רבים בקטגוריית סדרות האנימציה לילדים. הסדרה אמנם מוגדרת לגילאי 7 ומעלה, ויש לה אפילו גרסה מדובבת מצוינת לעברית, אבל כדאי שלא לפסוח עליה במהירות כ"עוד סדרה מצוירת מטומטמת לילדים".
מספיק לראות את הפרק הראשון של הסדרה, שעלתה בסוף החודש שעבר לשירות של ענקית הסטרימינג, כדי להבין שיש כאן משהו אחר. הסדרה נפתחת בעולם אפל, עם לוחמת אמיצה שנמצאת במלחמה מול כוחות רשע שטניים וחייתיים. האווירה היא של ימי הביניים. האנימציה היא שילוב של מאנגה וחוברות קומיקס ישנות של DC. ואז מגיע הטוויסט. במהלך קרב שותת דם, סוסת המלחמה האימתנית של הלוחמת מקריבה את חייה למענה. זו התחלה מאוד אפלה לסדרת ילדים. אבל איזו התחלה.
בשלב הזה אנחנו מגלים שהסוסה לא מתה, רק מגיעה לעולם מקביל. האנימציה משתנה בצורה קיצונית. קשה להגדיר את הויזואליה שצובעת את המסך. פתאום אנחנו בסרט מצויר לילדים, עם נגיעות של "ריק ומורטי", "משפחת סימפסון" וקצת "פחד ותיעוב בלאס וגאס". כמו אליס שמגיעה לארץ הפלאות, דורותי שמגיעה לארץ עוץ או שני הרופאים הניו יורקים שמוצאים את עצמם ב"שמיגדון" במחזמר הנפלא של אפל טי וי פלוס. הסוסה עצמה עדיין מצוירת בצורה ריאליסטית, עם קווים ישרים ואפרוריים, בצורה מנוגדת לחלוטין לקווים העגולים והרכים של שאר הדמויות.
הגיבורה הראשית שלנו מוצאת את עצמה ב"עולם קנטאור", שנראה ויזואלית כמו טריפ פסיכדלי שנגרם ממנת יתר של אסיד, והגיוני בערך באותה מידה. אה, ומדי פעם הדמויות מתחילות לשיר - והן עושות את זה טוב (הגיוני, בין המדבבים מסתובבים מספר דו-ספרתי של פרסי טוני וגראמי).
באופן מסורתי בז'אנר, כמו בסיפורים אחרים על מעבר בין עולמות, גם הפעם הסוסה (שנקראת פשוט "סוסה") צריכה לעבור מסע פיזי ורוחני, במהלכו תיאלץ להתמודד עם השדים שלה, ובסופו להתמודד עם יישות חזקה שתעזור לה, או תמנע ממנה, לחזור הביתה. הדמיון ל"קוסם מארץ עוץ" בולט במיוחד, כשהסוסה יוצאת למסע בשביל הקשת בענן (בדיוק כמו דורותי ודרך האבנים הצהובות), מלווה בקבוצת פריקים (במקום איש קש ואיש פח יש איש ג'ירפה ואיש זברה), במטרה לפגוש בשאמאן (מילה מפונפנת ל"קוסם"). בקיצור, הקוסם מארץ עוץ על פטריות.
אחרי ההלם הראשוני שבו הסוסה מגלה שהיא יכולה לדבר, היא פוגשת את עדר הקנטאורים שילוו אותה במהלך מסעה בחזרה לקנזס. סליחה, למלחמה המוזרה בסגנון ימי הביניים שמשום מה היא רוצה לחזור אליה. הקנטאורים שבראה יוצרת הסדרה מייגן ניקול דונג (שאחראית על עיצוב הדמויות, כתיבת התסריט ואף נתנה את הקול לגלנדייל, הדמות הכי מצחיקה בסדרה) אינם דומים ליצורים המסוקסים המוכרים מהמיתולוגיה היוונית. מדובר ביצורים גרוטסקיים, מעצבנים למדי, עם כוחות קסם ייחודיים ולא יעילים בהכרח.
ברגע שמצליחים להתגבר על ההלם הראשוני, מגלים סדרה עם הרבה לב ועומק, בדיוק כמו הדמויות שלה. למעשה, בצפייה שנייה (ראיתי את הסדרה פעם נוספת עם בתי בת ה-5 בדיבוב לעברית, שהפתיע לטובה, כולל נאמבר מוזיקלי מצוין של שירלי לילו שלא נפל מהמקור) הבנתי כמה "ההלם" הזה עוזר לבנות את היחס בין הצופים לסדרה. הילדים יצחקו מהחלל הריק בבטנה של גלנדייל, חצי אישה-חצי צבי ג'ירפי (יש חיה כזאת, חפשו בגוגל). הם יצחקו כי גלנדייל מצחיקה, והקלפטומניה שהיא סובלת ממנה לא מזיקה לאף אחד, ואפילו עוזרת לחבריה. אלא שהצופים הבוגרים יבינו את המצוקה שהיא נמצאת בה, את החוסר הנפשי שהיא מנסה למלא. זה לא אומר שהם לא יצחקו, אבל זה יהיה צחוק של הזדהות.
בעשרת פרקי הסדרה יש רגעים טובים יותר וטובים פחות, אבל היא מגיעה לסוף העונה כשהיא מוצאת איזון מרשים בין המטופש, ההזוי והעמוק. הסדרה עושה את זה בלי להשתמש במניפולציות סטייל דיסני, וזה די מרשים. הדמויות, שחלקן היו בלתי נסבלות בתחילת העונה, הצליחו איכשהו להתנחל לצופים בלב, וכעת קשה שלא לרצות עוד מהן. נותר רק לקוות שנטפליקס תשכיל להזמין עוד עונה של היצירה המופרעת והנפלאה הזאת, עכשיו רק נותר שאנשים ידעו שהיא קיימת ויצפו בה. עדיף עם ג'וינט, או עם משהו חזק יותר, כמו ילדים קטנים.
בקטנה
אולי זה החופש הגדול שהפך את האלגוריתם של נטפליקס לאינפנטילי במיוחד (בקטע טוב) בחודש האחרון, אבל קשה היה לפספס ש"סרט הרעשנים" התברג במקום השני בטופ 10 הישראלי של נטפליקס עד לפני יומיים, מיד אחרי "פגע וברח" שהתבצר במקום הראשון. הסרט החביב מומלץ לא רק לחובבי הסדרה המצוירת מבית ניקולודיאון, ולמעשה מתאים גם למי שלא צפה בפריים אחד מהסדרה מכיוון שהוא עומד בפני עצמו. אל תחפשו פה רבדים מורכבים או עומק, אלא רק שעה וחצי של כיף, כשמשפחת לאוד יוצאת למסע לחיפוש השורשים שלהם בסקוטלנד. עם הרבה מסרים חיוביים על משפחתיות, שיתוף פעולה והחשיבות של ערך עצמי, זו צפייה מומלצת במיוחד להורים לילדים בכל הגילאים (גם במקרה הזה, נטפליקס דאגה לצופים הקטנטנים עם דיבוב אופציונלי לעברית).