לאלן בול הייתה תוכנית יציאה. במשך שנים פעל התסריטאי הטלוויזיוני המתוסכל במסגרת המכונה התכליתית של רשתות הברודקאסט האמריקניות. בעיקר היה מוכר מעבודתו ככותב בסיטקומים שבראשם עמדו קומיקאיות שהאישיות הרעילה שלהן נודעה לשמצה - ברט באטלר ("גרייס על הכוונת") וסיביל שפרד ("סיביל"). אבל במקביל כתב תסריט קולנועי שקיווה כי יוציא אותו מגלגלי השיניים שהוא לכוד בהם.
בכורת שני הפרויקטים החדשים שלו התנקזו ממש לאותו חודש, ספטמבר 1999. האחד היה הסדרה הראשונה שיצר בעצמו, "Oh, Grow Up", עבור רשת ABC. השני היה הסרט שביים סאם מנדז על פי התסריט שכתב בול. תסריט שאליו ניתב הכותב את מורת רוחו. "זו לא טעות ש'אמריקן ביוטי' עסק בגבר חבוט שאיבד עניין בחייו ואז מוצא מחדש את התשוקה שלו לחיות", אמר בריאיון לניו יורק טיימס ב-2001.
ניסיון ההימלטות התברר כהצלחה מסחררת. "אמריקן ביוטי" הפך ליקיר המבקרים והקהל, גרף שמונה מועמדויות לפרסי אוסקר ומתוכם זכה בחמישה, כולל לסרט ולבול עצמו על התסריט. במקביל ביטלה ABC את הסדרה שלו אחרי 11 פרקים בלבד. היקום בהחלט יישר קו עם התוכנית של בול: הלאה טלוויזיה, שלום קולנוע. הסטטוס שלו בהוליווד השתנה, כולם חיזרו אחריו, העולם פרוס לרגליו.
אבל בול בן ה-40 לא מינף את ההצלחה הקולנועית לטובת הישארות במדיום הזה דווקא. הוא לא רצה להפוך שוב לעוד שכיר שמממש רעיונות של אחרים, גם אם זה על המסך הגדול. הוא אף עדיין היה חתום על חוזה פיתוח בן שלוש שנים בחברת הפקות טלוויזיונית, ולא הייתה לו כוונה להפר אותו.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מעט אחרי ש"אמריקן ביוטי" יצא לאקרנים, קרוליין שטראוס, סגנית נשיא בכירה ב-HBO, התקשרה אל בול. זה כבר מעל שנתיים שברשת הכבלים עושים דברים מעניינים. ב-1997 עלתה "אוז", בתחילת 1999 הגיעה "הסופרנוס". כשהגיעו המועמדויות לאמי בקיץ של אותה שנה, דרמת המאפיונרים קיבלה 11 כאלה, יותר מכל סדרה אחרת. בספטמבר, החודש הגדול ההוא של בול, היא זכתה בשני פרסי אמי, ו-HBO עצמה הייתה שנייה רק ל-NBC במספר הזכיות בשנה הזאת - 32 בסך הכל. הסיסמה "זה לא טלוויזיה. זה HBO" הייתה מדויקת.
עבור בול, הרעיון ליצור סדרה באכסניה הזו היה מרגש. מבחינת HBO, המצב היה קצת יותר מלחיץ. ההצלחה הענקית של "הסופרנוס" אילצה אותם עכשיו להוכיח שלא מדובר במקרה חד פעמי, והמיזוג של החברה האם, טיים וורנר, עם חברת AOL, הבטיח שהלחץ הזה רק יגבר. זה ללא ספק היה בדעתה של שטראוס כאשר נפגשה לארוחת צהריים עם בול מעט אחרי צאת "אמריקן ביוטי", וסיפרה לו שכבר זמן מה יש לה רעיון לסדרה על משפחה של קברנים. הפגישה הייתה טובה, אבל הזמן חלף ושטראוס כבר לא חשבה עליה יותר מדי.
להתבגר ולהתגבר
בדצמבר בוטלה הסדרה החדשה של בול, "Oh, Grow Up". שבור לב הוא נסע לחגים אל בית משפחתו במריאטה, ג'ורג'יה. זה היה בית ספוג באבל. אלן היה בן הזקונים מבין ארבעה אחים, ובהפרש שנים גדול מהאחרים. כשהיה בן 13, אחותו מרי אן הסיעה אותו לשיעור פסנתר. כאשר חצו צומת בעייתי, רכב אחר נכנס בעוצמה בצד שלה. הצעירה בת ה-22 מתה במקום, אחיה הקטן נפגע ברגלו ובנפשו.
המשפחה התרסקה. האם נכנסה לדיכאון עמוק שאף הוביל לאשפוזה. האב המרוחק התרחק עוד יותר. אף אחד לא חשב שהנער הצעיר שהיה מעורב בתאונה זקוק לייעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד עם היגון. וכך, גם שנים אחרי כן, כל אימת שבול היה מתמודד עם תחושות של אובדן, טראומת האובדן ההוא הייתה צפה ומכה בו. כך קרה גם עם ביטול הסדרה שלו. בספר "Difficult Men: Behind the Scenes of a Creative Revolution" ("איש קשה: מאחורי הקלעים של מהפכה יצירתית"), תיאר בול לסופר ברט מרטין את התחושה בתקופה ההיא כאבל עצום וחרדה. "פשוט תחושה כללית של חוסר משמעות וקדרות וחוסר תקווה. העולם נראה פתאום זר ולא מזוהה. הכל נראה ממש אבסורדי".
האבסורד התעצם בשל כוכבו הדורך של בול, שבאותה עת היה פתאום התסריטאי הכי חם בהוליווד. לפתע הוא מצא את עצמו עומד ליד בראד פיט במשתנה. כשהיה על השטיח האדום הסתובבה אליו שרליז ת'רון ושאלה אם אבק הזהב שלה בסדר. "כולם פתאום החברים הכי טובים שלך. כולם משתגעים", סיפר בול. "זה מוזר מספיק גם בלי לחוות מחדש את החוויה הכי טראומטית של חייך בו זמנית".
בבית המשפחה - שהיה חסר גם את אביו, שמת מספר שנים קודם לכן אחרי שנים של עישון כבד - השתכן בול בחדר של אחותו המנוחה, מאחר שחדרו הישן הוסב לתכלית אחרת. ואז, בתוך החוויה הקשה הזו, בול החל להתקבע על הרעיון ההוא של קרוליין שטראוס. הוא החל לקרוא ספרים בנושא מוות וקברנות באמריקה, והרעיון לסדרה החל לקרום עור וגידים.
סיפור על משפחת פישר, שמתגוררת באזור לא מרשים במיוחד של לוס אנג'לס, "בירת הכחשת המוות", כפי שבול נוהג לקרוא לה. נתניאל האב (שלתפקידו ילוהק ריצ'רד ג'נקינס) הוא קברן, רעייתו רות (פרנסס קונרוי) היא עקרת בית מופנמת. בנם הבכור נייט (פיטר קראוזה), פיטר פן נצחי, נסע הרחק משם כדי להימלט מהעסק המשפחתי. בנם השני דיוויד (מייקל סי הול), הומו בארון, מסייע בעסק המשפחתי. בת הזקונים קלייר (לורן אמברוז), בדומה לבול עצמו, צעירה בהרבה משני אחיה הגדולים - עדיין בגיל ההתבגרות. חייהם מתהפכים לחלוטין כשנתניאל נהרג בתאונת דרכים: בעודו מצית סיגריה בצומת הומה כשהוא נוהג ברכב ההלוויות, משאית נכנסת בצד הנהג.
מלבד בני המשפחה כלל התסריט גם את ריקו דיאז (פרדי רודריגז), שעובד כחונט בבית הלוויות; ברנדה צ'נווית' (רייצ'ל גריפיתס), זוגתו של נייט; וקית' צ'ארלס (מתיו סנט פטריק), שוטר ובן זוגו של דיוויד. בתוך מספר שבועות, התסריט לפיילוט של "עמוק באדמה" היה מוכן, אף שבול בכלל לא ידע אם HBO עדיין בעניין.
יום אחרי שהוכרזו המועמדויות לאוסקר, כולל של בול כמובן, שלחה חברת ההפקות את התסריט שלו ל-HBO. ימים ספורים אחרי כן הציעו שטראוס וכריס אלברכט, נשיא הרשת, לקנות אותו. בול, שקלפי המיקוח שלו היו חזקים במיוחד בשלב הזה, תבע התחייבות לעונה שלמה. הוא כמובן קיבל, ורק הערה אחת התלוותה אליה: "אנחנו אוהבים את הדמויות, אנחנו אוהבים את הסיפור, אבל הכל מרגיש קצת בטוח מדי. אפשר שזה יהיה יותר מעוות?". כבר בפרק השלישי בול נעתר: קלייר גונבת רגל מחדר המתים המשפחתי ומכניסה ללוקר של החבר שלה בתיכון.
כאשר הפרק הראשון של "עמוק באדמה" עלה ב-3 ביוני 2001, בדיוק היום לפני 20 שנה, HBO ציפתה להצלחה, וצדקה. היא חידשה את הסדרה לעונה שנייה כבר אחרי הפרק הראשון. הסדרה הראשונה של רשת הכבלים מאז שעלתה "הסופרנוס" ב-1999, הפכה לנצפית ביותר שלה עד אז. 5.3 מיליון איש בממוצע צפו מדי שבוע בעונה הראשונה, לעומת 3.3 מיליון בעונה הראשונה של משפחת המאפיונרים.
"הסופרנוס", שזה עתה סיימה את העונה השלישית שלה, המחישה יותר מכל סדרה אחרת לפניה את היכולת לפרוס סיפורים מעמיקים, חכמים ורבי רבדים על דמויות פגומות ובכל זאת אהובות, שיהפכו לבנות בית אצל הצופים במשך שנים. ההכרה שהטלוויזיה היא מדיום אמנותי עתיר אפשרויות כבר הייתה מובנת מאליה. ויחד עם זאת, הבחירה של זוכה אוסקר טרי לחזור דווקא למסך הקטן וליצור סדרה שלא נראתה כמוה בעבר, נראית בדיעבד כקו פרשת מים בכל הנוגע לאופן שבו נתפסים הקולנוע והטלוויזיה, הן בעיני יוצרים והן בעיני צופים.
מיתת נשיקה
מותו של אבי משפחת פישר היה הראשון בתבנית של "גופת השבוע" שהתוותה הסדרה לכל אורכה. כל פרק נפתח במקרה מוות שלאחר מכן הגופה שבמרכזו מובאת אל בית ההלוויות של פישר. למרות המורבידיות והעצב הבלתי נמנעים, בול, איש הסיטקומים, הקפיד להחדיר שפע של הומור שהפך את החוויה לכזו שלא תגרום לצופים לרצות לחתוך ורידים. זה התבטא היטב במקרי המוות שפתחו כל פרק, ובכל פעם ניסו והצליחו להפתיע עם מיתה משונה נוספת. מישהי שעל ראשה נופלת חתיכת קרח כחול ממטוס שטס מעל חצר ביתה, גבר שפומה תוקפת אותו במפתיע במהלך טיול נמרץ בהרים, סנטה קלאוס על אופנוע מת בתאונה לנגד עיניהם של ילדים, אישה הסבורה שבובות מין מעופפות באוויר הן מלאכים שמבשרים על בוא הגאולה, ואצה אל הכביש הסואן כשמבטה לשמיים, ועוד ועוד.
המיזוג בין הטרגדיות הגדולות ביותר לבין קומדיה בוטה, שלא נתחם רק לסצנות פתיחה, היה קו ש"עמוק באדמה" הילכה בו בביטחון מעורר השתאות. שוב ושוב שיחקה ברגשות ובציפיות של הצופים - רגע אחד מצחיקה בהיסטריה ובמשנהו מטלטלת עד לעמקי הנשמה. כמו מתוך ניסיון מודע לאפשר לנו לחוות את קשת התחושות האנושית, להחדיר ויטליות רגשית בסדרה עם כל כך הרבה מוות. להתקיים במציאות שהשבריריות הקיומית בה נוכחת כל יום וכל רגע, אבל אגב כך לפלרטט עם סוריאליזם כמו בשיחות עם המתים השכובים על שולחנות המתכת הקרים.
העיסוק בנושא הזה של "עמוק באדמה" מביא אל קדמת הבמה את מה שכולם מנסים להימנע מלחשוב עליו: הקץ. היו בטלוויזיה סדרות נוספות שהמוות היה מרכיב מהותי בהן. למעשה, מעניין להיווכח ש"עמוק באדמה" עלתה בשלב שבו סדרות מתח נוסחתיות, שרובן ככולן עוסקות בחקירות רצח ובגופות, החלו לצבור פופולריות חסרת תקדים - מה שרק ילך ויתעצם חודשים ספורים לאחר מכן, בעקבות אסון התאומים.
פחות משנה לפני "עמוק באדמה" עלתה לאוויר "זירת הפשע", שעוסקת בחקירות פתולוגיות. במרוצת חייה היא הפכה לסדרה הנצפית ביותר בארצות הברית ואף בעולם כולו, הניבה שני ספין-אופים מצליחים בפני עצמם, שלל חיקויים שגם חלקם הגדול הצליח, ובקרוב תחזור למסך בגלגול מחודש. אף על פי כן, אף סדרה לא עסקה במוות בהיקף ובעומק של "עמוק באדמה", ובצורה שהציגה פרספקטיבה חדשה, רבת עוצמה, על החיים עצמם ועל החברה.
"עמוק באדמה" הציגה פן אחר בתכלית של הגופות - כזה שכולל גם מיתות ללא אשמים, ללא סיבה ובלי תחושת הקלה הכרוכה במציאת כאלה בסוף כל פרק. הנוכחות התמידית של המוות מעקמת משהו בחיים של גיבורי הסדרה, ולפיכך ב"עמוק באדמה" עצמה. במשך חמש עונותיה ו-63 פרקיה היא דחקה תדיר את הגבולות של מה שאפשרי להראות בטלוויזיה. החל מהפרוטרוט שבו תוארו תהליכי החניטה והשחזור בחדר המתים של פישר, דרך תיאורים אמיצים של מקרי מוות לא פשוטים (מוות בעריסה, טבח המוני, משפחה שכולה נהרגת בתאונה וכו'), וכלה בקרבה המוגזמת בין ברנדה ובין אחיה בילי (ג'רמי סיסטו).
העובדה שמדי פרק יש מקרה מוות חדש שמרחף מעל, מתחת, בקפלי החיים של הגיבורים, הופכת את מה שנשאר מאחור לחשוב מאין כמוהו. לא רק הדרמה היומיומית הודגשה כך, אלא גם מורכבות נפשם של הגיבורים. המבט הישיר בעיני המוות השפיע אפילו על היוצר עצמו. "מעל 20 שנה אחרי המוות של אחותי, האבל ההוא צץ", סיפר בול בתוכנית תיעודית על הסדרה. "התחלתי להתייפח ולא הצלחתי להפסיק, וזה בגלל שלא עשיתי את זה לפני 20 שנה".
נייט לקלייר: את לא יכולה לצלם את זה, זה כבר נעלם.
("עמוק באדמה", פרק הסיום)
בני משפחת פישר ושאר הסובבים חוו משברים שהם תולדה ישירה של סביבת קיומם, ועל פי רוב תולדה של מעשה ידיהם. הצפה של ההדחקות שקבורות עמוק בפנים, הסודות שהם מסתירים מאחרים ואפילו מעצמם. "השם 'עמוק באדמה' מתייחס לא רק לקבורה במובן של קבורת גופה, אלא לרגשות ולתחושות שזורמים מתחת לפני השטח", הסביר בול בפרשנות לפרק האחרון בדיוידי. "כשמוקפים במוות - כדי לאזן את זה, צריכה להיות עוצמה מסוימת של חוויה, של צורך לברוח. זה נייט עם רדיפת השמלות שלו, קלייר וההתנסויות המיניות שלה, המסע המיני האפל של ברנדה, דיוויד שקיים יחסי מין עם זונה בציבור, רות שיש לה כמה רומנים. זה כוח החיים שמנסה לדחוף מבעד לכל הסבל, הצער והדיכאון האלה".
אחד הסודות הקבורים המובהקים ביותר בראשית הסדרה היה זהותו המינית של דיוויד - נושא קרוב ללבו של אלן בול, שבעצמו יצא מהארון רק בגיל 33. החוויה הדומה של דיוויד ויחסיו עם קית' היו פריצת דרך ענקית בתיאור של יחסים הומוסקסואליים בטלוויזיה. דמויות גייז כבר היו לפני כן בטלוויזיה המיינסטרימית האמריקנית, חלקן גם התנשקו על המסך הקטן במהלך הניינטיז, אבל אף אחת מהן לא חקרה לעומק והציגה אינטימיות של זוג הומואים, במסגרת מה שהייתה כנראה הזוגיות הבריאה ביותר שהציגה הסדרה. הגם שקדמה לה "הכי גאים שיש" ואפילו "אוז" - "עמוק באדמה" היא הראשונה שעשתה זאת במסגרת סדרה שאינה נישתית, ובכך חשפה ציבור רחב בהרבה למציאות הנורמלית שבמערכת יחסים מעין זו.
פרדי רודריגז, שגילם את ריקו, משבח גם את האופן שבו תיארה הסדרה דמויות לטיניות. "חשבתי שזו הייתה אחת הפעמים היחידות שבהן ראית משפחה לטינית נורמלית, כזו שלא הפגינה סטריאוטיפים טיפוסיים שראית בזמנו", אמר לאחרונה בריאיון לאנטרטיינמנט וויקלי. "אז אני חושב שהיללו אותנו בקהילה שלנו כפורצי דרך, ואני גאה להיות חלוץ".
אבל המורשת הגדולה - או לפחות הזכורה ביותר - מ"עמוק באדמה" היא כנראה סופה. כאשר בול וצוות התסריטאים ישבו בחדר הכותבים והעלו רעיונות איך לסיים את הסדרה, אמר מישהו ("הלוואי שהייתי זוכר מי, אבל אני לא זוכר", מציין בול) שהסדרה צריכה להסתיים במוות של כולם. בול גיחך אך אז הכותב הבהיר שלא מדובר בבדיחה. עליהם לקפוץ אל העתיד ולחזות במותה של כל דמות ודמות. אז הבין היוצר - כמובן, אין אופציה אחרת לסדרה כמו שלהם. סוף בלתי נמנע, תרתי משמע.
במשך שש דקות וארבעים שניות מדהימות שזרה "עמוק באדמה" את מותם של כל גיבורי הסדרה, יחד עם נסיעתה של קלייר בדרך להתחיל את חייה כאישה צעירה בעולם. בזה אחר זה, בלי רחמים, הוטחו בפנינו הרגעים המסוימים האלה ושברו את לבנו. אמנם ראינו עוד דברים אגב כך, את השמחות והעונג והחיים - ימי הולדת, חתונות, הגשמות, ילדים גדלים. אבל כל אותה העת מלאך המוות הניף שוב ושוב את החרמש.
עצוב ככל שיהיה, יש משהו אפי בסוף הזה. כל שיגיונותיהם של בני משפחת פישר וקרוביהם, כל הדרמה, החיטוט בנפש, בחינת הגבולות, הפרובוקציות - בסוף הכל כלה ובבוא העת רובנו נישכח. מה שעשו שש הדקות וארבעים השניות האלה הוא להנציח; לא רק את הדמויות, אלא את הקיום האנושי. הזמניות שלנו נצחית, ויש בכך משהו מנחם. כמו גיבוריה הלקויים של "עמוק באדמה", גם אם אנחנו איננו, חותם כלשהו יישאר - קטן, שולי או בירוקרטי ככל שיהיה - ויעיד שהיינו כאן. אהבנו, התחבטנו, פחדנו, היינו טובים ואיומים, והייתה לנו משמעות.
כל העונות של "עמוק באדמה" זמינות בשירותי הוויאודי של יס, הוט וסלקום טיוי.