חזוס

וויל אולדהם הסתובב והקליט אלבומים לאורך שנות התשעים, תחת שם-הזיהוי "פאלאס". בשלב מסוים הוא הפסיק לקרוא לעצמו ככה ועבר להקליט ולהשתמש בשם הלידה שלו. יצור מוזר בנוף האלטרנטיב-פולק-קאנטרי שכמוהו, בשנת 1999 הוא המציא לעצמו את הדמות של בוני פרינס בילי. מאז הוא הספיק להקליט גם תחת שמות אחרים, אבל כעת יוצא האלבום השלישי שלו כבוני פרינס בילי - ולכן התכנסנו.

מוזר לי להניח אותו בחזית, את בוני פרינס בילי. הוא, ואבא שלו אולדהם, תמיד הסתובבו אצלי שם במאחורה, ואני נהניתי לחזור לצללים בכדי לקבל את מנת העצבות האקוסטית המדהימה שלו. עכשיו יוצא לו דיסק חדש, “Masters and Everyone", אז אפשר לדבר עליו. האמת היא שמוזר לי בכלל שמייבאים את האלבומים שלו לארץ, אבל לא נלין בקשר לזה.

הוא משווה לפעמים לדילן או סיימון או כהן, אבל סביר להניח שלעולם לא יקבל את ההכרה שהם זכו לה. אתה קולט עליו שהוא מתחיל לרעוד מהמחשבה ששיר שלו עלול להתלהט, והוא בהחלט נראה כמו בנאדם שאין לו שום בעיה לגנוז ולהעיף מאלבומיו שירים, רק מהפחד הזה. הוא אחד היוצרים הכי שקטים ונסוגים שיצא לי לשמוע. סינגר-סונגרייטר בגבהים האנוקים ביותר. איש פשוט, שמחפש את האמת. וקצת מסובך עם הדת הנוצרית.

תמיד הוא היה בקטע הדתי, אבל היה גם איזשהו ספק בקשר ליחס שלו לזה. הוא שאל שאלות. באלבומו הקודם והמדהים, “Ease Down the Road", נראה היה שהוא חוגג סוג של השלמה עם כל העסק. ביצירה החדשה זה כבר ברור לגמרי שהוא קונה לחלוטין את ישו והחבר'ה, מה גם שהוא די נראה כמוהו.

את האלבום החדש, המוצלח, מינימליסטי אפילו במונחים המינימליסטים שלו, הפיק מארק ניוורס מלאמבצ'ופ. כל כך שקט, עד שחוץ מהגיטרה והקול של בוני פרינס בילי, הצליל הכי נשמע הוא של כף רגלו המתופפת על הרצפה. גם טמבורין ונגיעות קלות של קלידים מגיחים לפתע, ולאורך כל הדרך יש שיתוף פעולה עם מרטי סלייטון, אשת קאנטרי מקצוענית מנאשוויל, שמרעיפה קולות רקע. בשיר הראשון באלבום, "The Way", יש גם צ'לו, אבל הסיבה שאני מזכיר אותו היא ששווה לחפש ולשמוע את הטראק הזה רק כדי לקלוט כמה אנשים כמו בק, נניח, מעריצים את היוצר הזה.

ובין הציטוטים ממרטין לותר, אני מצליח לחפון את מצב הרוח העדכני של בוני פרינס בילי, שעכשיו הוא כנראה בקטע של מאבק בין החיים, האהבה, הטוב והרע שבכל אחד. והחשיבות שבצורך לא להתכחש, ולקבל ולאהוב את הצד הרע שבנו; את האריק שרון שבכל אחד מאיתנו, או לפחות שבבוני פרינס בילי.