כיאה למישהו שנמצא איתנו כבר 91 שנה, הפרויקטים של קלינט איסטווד צריכים לפעמים זמן להבשיל. התסריט של "בלתי נסלח", למשל, הסתובב כשני עשורים עד שהבמאי והשחקן החליט כי זה הרגע הנכון מבחינתו לעשותו. "Cry Macho", שיצא לאוויר העולם בסוף השבוע האחרון, הוא מקרה מורכב עוד יותר.
הסרט מבוסס על ספרו בשם זה של נ.ריצ'רד נאש, שיצא כבר באמצע שנות השבעים. עלילתו עוסקת בגבר טקסני, רוכב רודיאו בדימוס, שחוצה את הגבול למקסיקו כדי לחטוף ילד ולהחזיר אותו לרשותו של אביו. הבסיס העלילתי הזה, כמו גם שמו הפיוטי והקולנועי של הרומן, ממש מזמינים תרגום למסך - ואכן, הזכויות לכך נרכשו תוך עשור.
שמות רבים כבר נקשרו לפרויקט, ורוי שיידר וארנולד שוורצנגר כבר ממש עמדו לככב בו, אך זה לא הסתייע מסיבות שונות ומשונות. את איסטווד עצמו ניסו לעניין בסרט עוד ב-1988 - אך אז, בגיל 58, הילד הרגיש שהוא צעיר מדי לתפקיד. רק כעת, מעט לאחר שחגג תשעים אביבים, חש שזה הזמן המתאים.
איסטווד ביים את הסרט וגם מככב בו - הפעם השלישית בלבד שהוא עושה את השילוב הזה ב-13 השנים האחרונות. הפעמיים הקודמות היו "גראן טורינו" המופתי ו"הפרד" המצוין, וכמו בשני המקרים הללו, גם הפעם הוא עובד עם התסריטאי ניק שנק.
הקולנוען הוותיק פועל בקצב של כסרט אחד לשנתיים, ולפעמים מוציא תחת ידיו פרויקטים תמוהים, אבל החיבור עם שנק עושה לו טוב. "Cry Macho" מתגלה מהסרטים הטובים יותר של איסטווד בעשור האחרון, אף שנותר בפרופיל נמוך למדי - בין השאר, כרגע לא ברור מתי אם בכלל ייצא בישראל.
בארצות הברית, "Cry Macho" עלה באולמות ובו בזמן גם ב- HBO MAX (שלא זמין בישראל, אך ניצלתי את שהותי באמריקה כדי לצפות בו כך). זאת, בהתאם להחלטה של אולפני וורנר לדבוק במודל ההפצה הזה לאורך השנה הקרובה כדי להתמודד עם הקורונה, מה שהופך את הסרט לתוצר הראשון של איסטווד שזוכה להפצה מקבילה בסטרימינג. ככה זה - כשאתה חי 91 שנה, הקריירה שלך עדה לכל השינויים בתעשייה.
הזמן שלקח לפרויקט להבשיל נותן את אותותיו בעוד מובנים חוץ מההפצה בסטרימינג. לזירת ההתרחשות, הגבול בין ארצות הברית ומקסיקו, יש יותר מטען פוליטי כפי שהיה בעבר. בהקשר הישראלי, הסיפור על האדם המבוגר שחוטף ילדון ומעביר אותו מטריטוריה אחת לאחרת, מקבל כעת תוקף אקטואלי מצמרר, אם כי כאן הנסיבות טרגיות פחות.
ויש, כמובן, גם את איסטווד עצמו. אפשר להבין למה חיכה עם "Cry Macho" כל כך הרבה שנים, לדמדומי הקריירה שלו. זה תפקיד מושלם לרקוויאם שכזה, כיוון שכולו בנוי על הרהור ועל סיכום.
כותרת הסרט מתגלה כדו ואפילו תלת משמעית. הילדון המקסיקאי מסתובב עם תרנגול שקרא לו "מאצ'ו", "חזק" בספרדית, על שם עוצמתו הפיזית יוצאת הדופן של עוף המחמד שלו. אך ה"מאצ'ו" מתייחס גם לרוכב הרודיאו, שהיה פעם גוש העצמות הכי חזק בטקסס, וכמובן גם לאיסטווד, אולי אייקון המאצ'ואיזם הכי בולט בהוליווד העכשווית.
ממרום גילו, איסטווד לוקח כאן את מיתוס המצ'ואיזם בשתי ידיו, ומפרק אותו לחתיכות. רוכב הרודיאו, כך מסתבר, פרש בגלל פציעה ונותר בלי כלום. גם נכד מעולם לא היה לו, והמסע עם הילדון הוא מבחינתו הזדמנות ראשונה וחד-פעמית להסתובב עם מישהו שניצב כמראה לעצמו בצעירותו, להביט אחורה בתוכחה, וללמד אותו וגם אותנו מה חשוב ומה לא חשוב בחיים.
גינוני גבריות למיניהם, יתגלה לנו עם הזמן, כבר לא עושים רושם על הבוקר שראה הכל. גם את אקט הגבורה המרכזי של הסרט הוא משאיר לעוף שבצידו, וכך מתגלה גם כי תרנגול שמקרקר במערכה הראשונה, יכה במערכה השלישית.
זה למעשה המערבון הראשון של איסטווד מאז "הבלתי נסלח", וגם אחד הסרטים הכי מהורהרים שלו מאז אותה קלאסיקה. נוסף לכך, מתבקש להשוות את "Cry Macho" ל"הרוכב" היפהפה של קלואי ז'או, שהציג אף הוא רקוויאם לחלום של רוכבי רודיאו.
"Cry Macho" טוב פחות משני אלה. ערכי ההפקה נמוכים ושחקני המשנה לא טובים. גם הבומריות של איסטווד מרימה שוב ושוב את פרצופה, למשל בכל הקשור לייצוג של המקסיקאים ושל הנשים, שבין השאר ממהרות להשליך את עצמו לרגליו.
ובכל זאת, "Cry Macho" הוא סרט יפה ונוגע, שיש בו ערך. גם בגלל הצורה שבה איסטווד עוסק במאצ'ואיזם, וגם משתי סיבות אחרות. כבמאי, הקולנוען הוותיק יודע היטב כיצד להניע את העלילה מרגע שיא אחד לאחר, בפשטות, בחסכנות ובתזמון מדויק, שאף פעם לא מתעכב ולו שנייה אחת מיותרת.
כשחקן, יש לאיסטווד כריזמה שלא היתה כמוה, וספק אם יהיה לה תחליף בעתיד. הקריירה שלו היא שיעור: איך אפשר להפגין עוצמה בלתי רגילה, גם בלי להרים את הקול. ב"Cry Macho", השחקן צנוע ומאופק עוד יותר מתמיד, וגם לא מהסס לפנות את הבמה למישהו אחר בצומת הכי משמעותי של הסרט.
צעירים וטיפשים ממנו דוחפים עם מרפקים, אבל איסטווד יודע שאגו ודאווינים לא יובילו אותך לשום מקום. וכך, בגיל 91 ובמה שאולי תהיה הופעתו הקולנועית האחרונה, הוא שם את הכל בצד ובאצילות הנפש שאופיינית לו, מאפשר לתרנגול לגנוב לו את ההצגה.