אני לא מתרגש מכל דבר אבל הבוקר כששמעתי ששרית חדד יצאה מהארון בגיל 43 - התרגשתי עד דמעות. אף פעם לא חשבתי שצריך לכפות על שרית חדד לצאת מהארון. תמיד חשבתי שהיא צריכה לצאת - אבל בזמן שלה.
אף פעם לא אהבתי את הטיעונים שלפיהם היא לא יוצאת מהארון "כי המשפחה שלה לא תקבל אותה" או "כי הקהל לא יקבל אותה". אני מניח שהמשפחה ידעה על נטייתה המינית, בטח ובטח אחרי שהיא הביאה שתי בנות לעולם בלי בן זוג. אף אחד לא באמת חשב אחרת. מה שכן, אני מאוד שמח על הדרך שבה היא בחרה לצאת מהארון: בצורה טבעית ולא מאולצת. בשנת 2021 זו הדרך הנכונה לצאת מהארון.
אני חושב שהקהל יגמול לה. זה לא שיבוא קהל חדש - בסופו של דבר קהל מגיע בזכות שירים וקריירה - אבל היא עצמה תהיה לבטח שונה בהופעות שלה. אני זוכר שראיתי את הראל סקעת צוחק על עצמו אחרי שהוא יצא מהארון, ואז הבנתי שהמהפכה שלו הושלמה, שהוא ניצח. כך גם יקרה לשרית. היא פשוט תהיה אחרת על הבמה והרבה יותר משוחררת.
אני מכיר את שרית חדד הרבה שנים. היא מלאה בחוש הומור וגם בהומור עצמי, אבל ההומור העצמי אף פעם לא עסק בנטייתה המינית. מהיום זה ישתנה. הקהל המזרחי הוא הקהל הראשון שיחבק אותה. עצם העלאת השאלה איך הוא יגיב היא מיותרת. תפסיקו לחשוב שהקהל המזרחי יברח וייעלם. זה הקהל הראשון שחיבק את מיקי בוגנים לפני 20 שנה שזה לא היה במיינסטרים. הוא יבוא ויחבק בענק גם את שרית חדד.
אחרי היציאה של שרית מהארון אני עומד מול בעיה קטנה. אמא שלי ראתה ששרית יצאה מהארון ואמרה לי 'תראה מה זה. היא יוצאת עם אישה ומקבלת חיבוק כל כך גדול מכולם. אולי תצא גם אתה עם אישה?'.