המשורר מרדכי גלדמן הלך לעולמו בגיל 75 לאחר מאבק במחלת הסרטן. גלדמן זכה בפרסים רבים על יצירתו ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס ברנר של אגודת הסופרים, פרס ביאליק למפעל חיים בשירה בשנת 2010, פרס עמיחי ועוד. בנוסף עסק גלדמן בפסיכולוגיה, באמנות פלסטית ובכתיבת ביקורת תרבותית. בשנת 2011 יצא לאור אסופה משירתו של גלדמן בשני כרכים בשם "הלכתי שנים לצדך", הכוללת שירים מכל שנות כתיבתו. ב-2019 יצא לאור כרך שלישי של האסופה.
גלדמן נולד בגרמניה להורים ניצולי שואה. הוא עלה לישראל ב-1949, למד פסיכולוגיה וספרות, עבד כפסיכותרפיסט במכון רודי לפסיכותרפיה, הקים יחידה למיון מנהלים ב"פילת" ושימש כפסיכולוג במרכז ההערכה לקצונה בכירה של מערך מדעי ההתנהגות בצה"ל. שירתו מתאפיינת בחיבור בין שפה גבוהה לנמוכה והוא נחשב לאחד המשוררים הראשונים שכתבו בגלוי על הומוסקסואליות. גלדמן אף פרסם מאמרים רבים בעיתונות ושישה ספרי מחקר ועיון על נושאים פסיכואנליטיים, אמנותיים ותאולוגיים. עניינו המרכזי הוא בחקר הפסיכואנליטי של העצמי לאור התאוריות של היוגה והבודהיזם.
בריאיון שהעניק לעיתון הארץ בשנת 2016 דיבר על המוות: "אתה תמיד חושב מי יעצום את עיניך כשתמות. מי יטפל בהלוויה שלך. אני מניח שיימצא לזה איזה פתרון, ובעצם, אני תמיד מזכיר לעצמי, זה לא באמת מעסיק את המת. במשך השנים גידלתי כמטפל אנשים רבים שעם חלקם עוד יש לי קשרים. יש למשל מישהו שהגיע אלי לטיפול אחרי שנפלט מכל מסגרות הלימוד, ובזמן שהיה בטיפולי הוא גמר שני בתי ספר לאמנות ועכשיו הוא אמן ממש טוב. לפעמים אני רואה בו קצת בן שלי. זו מין הורות נאצלת מהבחינה הזאת שאני ממש לא מצפה ממנו לשום דבר, חוץ ממידה קלה של הכרת תודה שאני חש כשאני נתקל בו.
"המוות תמיד היה בן לוויה שלי, מכמה סיבות: אחד, זה גיא ההריגה שהורי באו ממנו. הם הביאו איתם כמות אדירה של מוות. אבי, הרגו את המשפחה שלו מול עיניו, ירו בבתו כשהיא היתה בזרועותיו. הוא היה באקציות בגטאות אבל הצליח להימלט. הוא היה קל רגליים, היה מתאגרף וגם כדורגלן, דבר נדיר בין יהודי פולין. ואמי ישבה במרתף אצל איזה גוי במשך שנים".
צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים, ספד לו: "מרדכי גלדמן היה משורר בעל קול ייחודי ויוצא דופן. אמיץ, נועז, שלא היסס לחשוף חייו, אהבותיו ולבטיו בשירתו ארוכת השנים. שפת השיר שלו הייתה מלאכת מחשבת של משלבי השפה העברית השונים משובצים בפנינים מהשירה העולמית, בעיקר השירה האירופאית והמערבית לדורותיהן אותן הכיר היטב".